את ישיבת קבינט הקורונה הזאת, שהתקיימה ביום שלישי בערב, שר האוצר אביגדור ליברמן לא התכוון לפספס. זה לא שיושב ראש ישראל ביתנו אוהב כל כך את הישיבות הללו, בטח לא כשהן נמשכות שעות ארוכות אל תוך הלילה. הוא היה מעדיף לצפות בכדורגל, אבל הפעם – הייתה לו סיבה מיוחדת לחרוג ממנהגו ובכל זאת להתאמץ. גם העובדה שהישיבה נקבעה בתחילה ככינוס פיזי בקריה בתל אביב, ואז הוזזה לזום, הקלה על שר האוצר את ההחלטה.
המסר הבוטה שבנט נמנע מלומר לציבור - וחבל
הישיבה החלה והקערה של ליברמן הייתה מוכנה, גדושה ב"אדממה", פולי סויה שאת אכילתם הוא חלק עם שותפיו לחלונות המרובעים של הזום. בשלב מסוים הוא החל להיחנק במשך שניות ארוכות. למרות שהסיבה לחנק הפתאומי היא כנראה המלח או ה"חוטים" של הפולים שנתקעו במקום לא להם, היו מי שחשבו שהאירוע אירוני: שר האוצר נחנק בדיוק ברגע שבו מתחילים לדבר על פיצויים. אין התפתחות יותר סמלית מזו. ובכל זאת, נדמה שדבריו של ליברמן, אחרי שהתגבר על הכחכוח, הצליחו להכות בתדהמה את השרים ואת אנשי משרד הבריאות, אפילו יותר ממראה קערת האדממה שכבר יצאה לחל"ת.
"אנחנו חיים כבר חודש וחצי עם האומיקרון. עד היום בכל העולם נפטרו כ-12 איש. זה מה שאנחנו יודעים. מבחינת החולים הקשים אנחנו על 81 חולים קשה ו-41 מונשמים. מבחינת ההשפעה של האומיקרון, אני לא רואה שזה משפיע כרגע יותר מאשר שפעת", אמר שר האוצר וחתם: "כמו שאנחנו חיים עם השפעת כרגע אנחנו חיים עם אומיקרון". ד"ר שרון אלרעי-פרייס התפלצה, העיניים של פרופ' נחמן אש נראו כאילו הם פנסים באור גבוה רגע לפני תאונה חזיתית, שניהם וגם אחרים בדיון לא ידעו איפה לשים את עצמם.
ד"ר אלרעי-פרייס מיד הגיבה (בערמומיות): "הצגנו את הנתונים מדרום אפריקה גם בישיבת הממשלה, שאני לא יודעת אם היית בחלק הזה או לא היית בחלק הזה" - כשהיא יותר מרומזת להיעדרויות של ליברמן מכל פורום שאין בו כדור ו-22 שחקנים. שר הבריאות ניצן הורוביץ עקץ אף הוא בשלבים מאוחרים יותר של הישיבה: "אנחנו צריכים לקיים את הדיון הזה לעיתים תכופות כדי שלא נשמע שזה כמו שפעת".
אבל בעוד מחוץ לישיבה כבר מתפתחת מהומה, יו"ר הקואופרטיב המכונה ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט בכלל לא מצא לנכון להעיר לשר האוצר שלו. הוא לא עשה זאת גם כאשר במשפט אחד ליברמן חתר הלכה למעשה תחת כל המוסכמות שמלוות את הממשלה, שלפיהן יש לכל הפחות להיות דרוכים לגבי האומיקרון והשפעותיו, גם אם עדיין לא ברור אם הוא גורר מחלה קשה ומה הוא יעשה לנתוני האשפוזים בישראל. בנט, חשוב להזכיר, משדר כבר שבועות בהילות, או לכל הפחות דריכות. הגישה שלו צודקת: עדיף לנקוט צעדים קשים עכשיו מאשר אחר כך. עדיף להגביל את הכניסה לישראל כדי שלא להגביל את היציאה מהבית.
אלא שבנט זיהה אמנם ראשון את הסכנה בעולם, אבל לא ראה את הסכנה שאורבת לו בתוך הממשלה. במקום להעמיד את ליברמן מיד על טעותו בהתייחסות המקלה לנגיף, הוא פשוט שתק. לא אמר אפילו מילה אחת. זו, אגב, לא הפעם הראשונה שבנט לא מעיר לליברמן. הוא לא מצא לנכון לומר לו ולו דבר מחאה קטן כשליברמן החליט שהוא פשוט לא מגיע לישיבות הקורונה ושולח שר אחר במקומו, הוא גם לא מצא לנכון כשבסבב הקודם ליברמן פשוט הודיע לכל משרדי הממשלה האחרים שהם יכולים להמשיך לשחק בכאילו ולדון בהגבלות ובמשחקי פיצויים, רק שיעדכנו אותו כשהם מסיימים כדי שיוכל לחזור לענייניו. ואלו רק שתי דוגמאות שמלמדות, בגדול, שמי שמנהל את הממשלה הוא בכלל לא בנט - הוא ליברמן.
כדי להמחיש את העניין הזה צריך לראות מה שקרה השבוע. יושבים אנשי משרד הבריאות בפורומים מצומצמים, לבד ויחד עם ראש הממשלה, ודנים באפשרויות להגבלות חדשות לאור הרצון להילחם בווריאנט האומיקרון. משרד הבריאות השקיע כהרגלו במצגת, ואפילו פרט על מתווה להגבלת התכנסויות עם ובלי תו ירוק. לא חלפו 10 דקות מרגע הישיבה, וליברמן הבהיר שעל הסעיף הזה לא מצביעים, אפילו מבלי לומר זאת במפורש. "בשדה התעופה בן גוריון שלשום עברו 30 אלף איש, אתמול עברו 22 אלף איש והיום 25 אלף איש. הרכבות נוסעות, האוטובוסים נוסעים אני לא חושב שכרגע יש מקום לנקוט צעדים כמו למשל מגבלת ההתקהלות. 100 אנשים, 300 אנשים, זה פשוט אין לזה מקום. זה מכניס אותנו ישר לעולם של פיצויים", אמר בקבינט.
"ייתכן שהגבלות התקהלות הן באמת לא רלוונטיות, אבל הסיבה לא יכולה להיות חוסר הרצון לשלם", אומר שר בכיר בקבינט על הדברים של ליברמן. "מומחים רבים סבורים שאם אכן יוגבלו התכנסויות גדולות, מופעים ואירועי תרבות, ההשפעה שתהיה לזה על נתוני התחלואה תהיה זניחה", מתעקש שר נוסף. ייתכן שהם צודקים. ייתכן ולא צריך למהר ללכת בנתיב הזה, אבל האמירה ש"זה מכניס אותנו ישר לעולם של פיצויים" ולכן אין בכלל טעם לדון באפשרות, שעוברת מבלי שראש הממשלה אומר דבר, מלמדת על יחסי הכוחות בממשלה. בנט אולי עומד בראשה באופן פורמלי, אבל כוחו לא גדול יותר משל שר האוצר שלו.
חוסר העוצמה הפוליטית של ראש הממשלה באה לידי ביטוי גם במשבר עם שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. נזכיר למי ששכח: על פי ההקלטה שפורסמה בחדשות 12, עובדת לשעבר במשרד החינוך טענה שהשרה הסתירה – לא פחות – הסתירה נתונים מראש הממשלה לגבי התפרצויות בבתי הספר. ייתכן שבנט סבור, כפי שאומרים בסביבתה של שרת החינוך, כי אין טעם בכלל לנבור בסיפור מכיוון שלא ניתן להסתיר נתונים ממשרד הבריאות (מה שמסביר את העובדה שבנט בכלל התקשר לחזק את שאשא ביטון).
אבל לא מעט מן השרים סבורים שלכל הפחות בנט היה צריך לבדוק את הסיפור ולדרוש תשובות מהשרה שלו. אבל לא, שה שה שה, שלא יתפתח פה בטעות איזה משבר ממשלתי שאי אפשר לעמוד בו. שבטעות העסק המקרטע לא יתפרק, גם אם המשמעות היא לבלוע צפרדע או שתיים. מה הצעד הבא? להשאיר שגריר באו"ם למרות שהוא בכלל מושקע בחברי ליכוד? לאפשר לשר המודיעין גישה למגרסה של הממונה על ההטרדות המיניות במשרד ראש הממשלה? מוזר ביותר.
באירועים מהסוג הזה מתגלה חוסר היכולת של בנט להעביר את הדברים שהוא עצמו מדבר עליהם בהתלהבות - גם בתור החלטות בתוך הממשלה. הסכנה הגדולה במקרים אלו היא שהיעדר המשילות האישית הזאת מחלחלת לציבור, שגם כך לא תופס אותו עדיין כראש ממשלה ללא סימן שאלה בצידו. ייתכן שבמוחו של בנט עוברת המחשבה שכדי שהממשלה הזו תצליח, הוא צריך לפייס את כולם, לשמור אותם קרוב אליו, לדאוג שלא יהיו זעזועים, שהרי הזדמנות שנייה להיות ראש הממשלה לא נראה שהוא יקבל. העניין הוא, שגם לשותפיו אין יותר מדי לאן ללכת. כשבנט יבין את זה ויפסיק להתנהל כאילו הוא מנכ"ל אגודה שיתופית, הוא גם ירשה לעצמו לדפוק על השולחן.
סיקור מורחב:
בנט האשים: "בלחץ של כמה טלפונים, שרים ברחו"
הערכה: מאות אלפים ייכנסו לבידוד, הממשלה תבחן שינוי במדיניות
ההחלטות שאושרו בקבינט הקורונה אחרי הדיון הסוער
באילו בתי ספר ילמדו מרחוק? המדריך להגבלות - ומתי הן ייכנסו לתוקף