חום יולי-אוגוסט - וגם בתוך הממשלה הטמפרטורות מתקרבות לנקודת רתיחה. במישור הפוליטי כולם מסתדרים מצוין. התקציב מתקדם, האווירה נינוחה, ורוב המחלוקות לובנו כבר בשלב המשא ומתן הקואליציוני. לעומת זאת, כל מי שיושב סביב השולחן מבין שנגיף הקורונה מסכן גם את חייה של הממשלה. הממשלה ה-36 אולי תמשיך לשרוד את ההצבעות בכנסת, אבל לא תהיה לה זכות קיום ציבורית.
באופן פרדוקסלי דווקא כללי המשחק, שמחסנים את הממשלה מפני משברים פוליטיים, עלולים להקשות על ניהול המגפה. את הקורונה אי אפשר למרוח בפשרות, בתשומת לב, במילים יפות ובמשא ומתן אין-סופי. צריך החלטות מהירות, בלתי מתפשרות ולעיתים גם כואבות.
כאן נכנס קושי נוסף - להטיל הגבלות אינו דבר פשוט לפוליטיקאי ששמו האמצעי הוא "חיים לצד המגפה". להטיל הגבלות לבד, בלי גיבוי של השרים, הוא דבר קשה מנשוא. ולמה אין גיבוי אתם שואלים? השרים הבכירים, אם כן, משחקים משחק כפול. על הנייר וכלפי חוץ הם מגבים את בנט: לפיד אפילו טרח לבקר בקבינט הקורונה באמצעות הזום כשהיה במרוקו, אבל הסתפק באמירה כללית שהוא מגבה את בנט. ליברמן אפילו לא בא.
מתבונן מהצד עוד עשוי למחוא כפיים ולהצדיע להתייצבות מאחורי המנהיג. בפועל לפיד, ליברמן, סער, גנץ ושאר הבכירים פשוט מסרבים לעלות על מגרש הקורונה. הם נותנים לבנט לנווט שם לבדו כדי שלא יצטרכו, חלילה, לקחת אחריות. הם מבינים שעצם ההתייצבות על המגרש חשובה הרבה יותר מהעמדה עצמה. כשאתה לא שם - גם אי אפשר לבוא אליך בטענות.
לדבר הזה יש משמעות, גם אם כרגע הוא לא מתפתח למשבר גלוי בתוך הממשלה. ראשית, הוא יקרין באופן ישיר על מעמדו של בנט. דבר אחד בלבד משותף לששת המנדטים של בנט, שחלקם התאכזבו מאוד מהקמת ממשלת השינוי - כולם האמינו שיצליח לנהל את משבר הקורונה טוב מקודמו. אם ייכשל בזה, יאבד את שאריות האמון שנותר בו.
שנית, הלך הרוח של השרים מעיד על כך שבכירי הממשלה לא בהכרח מאמינים שהיא תשרוד. הרי, אם יאיר לפיד היה סבור באמת ובתמים שבעוד פחות משנתיים הוא יישב על כסא ראש הממשלה, הוא לא היה מעז להבריז מהדיונים על ניהול המגיפה. להפך, הוא היה מגיע עם שק"ש כדי שחלילה לא יפספס אף מילה. כך נוהג אדם אחראי שבקרוב יהיה אמון על ניהול מדינה.
אבל לפיד לא רק נעדר מישיבות הקבינט, הוא גם לא מכיר את הפרטים, לא בקיא בנתונים ולא נוקף אצבע לטובת הצלחת הממשלה. אפשר להסיק מכך שבסביבתו מעריכים שהממשלה תיפול עוד קודם. זה אולי נכון, אבל לפיד הוא הראשון שצריך להילחם כדי שהקואליציה תהיה סיפור הצלחה. גם מהותית וגם פוליטית. הרי אם יש משהו שעלול לסכן את הממשלה, זו חבירה של גנץ לנתניהו בניסיון למנוע משותפו לשעבר את ראשות הממשלה. ביום מן הימים, אם וכאשר גנץ באמת יחפש צידוק, כישלון מחפיר בניהול המגפה והיעדר עבודת צוות נשמע כמו משהו שאפשר לעבוד איתו.
בנוסף העובדה שבנט ושקד לבד על המגרש גוררת טעויות. האמירה של שקד השבוע בחדשות 13 על כך שהממשלה החליטה להכיל את המתים הייתה אמת צרופה, אך נתפסה כתחמושת בידי האופוזיציה. כשרק שני שרים חוטבים עצים, השבבים עפים רק לכיוון שלהם. זה מתכון בטוח לצבירת בטן מלאה על השותפים.
וכעת להחלטות הקשות. מניעת הסגר הפכה להיות כעת משימת חייו הפוליטית של בנט. אם יצליח, יקנה את עולמו המנהיגותי. אם ייכשל, יספוג מכה תדמיתית שיהיה קשה להתאושש ממנה. זאת, אף ש-40% מהציבור סבורים שצריך להטיל סגר, לעומת 46% שמתנגדים. כך היה לפני שבוע כשהמספרים היו נמוכים יותר, וייתכן שכעת נתוני התמיכה גבוהים אף יותר. בנט ושרי ממשלתו הם שהפכו את הסגר לסמל ההצלחה או הכישלון של הממשלה בכך שהצהירו שוב ושוב שהוא כלל לא צריך להיות בארגז הכלים.
ממשלת בנט כבר החליטה עקרונית לא להטיל סגר אלא אם מערכת הבריאות תקרוס. זה בפני עצמו סיכון אדיר. אחרי שהחליטה מה לא, כעת תצטרך הממשלה להחליט מה כן - וכאן השרים כבר שמים לבנט רגליים. גם כשמדברים על חיים לצד המגפה, לא מתכוונים שלא תהיה שום מגבלה וכולם יידבקו בלי הכרה. בנט צריך לתעדף - עבודה, לימודים ושגרת חיים בסיסית עד שהמספרים ידעכו. אם יהיו כאן עשרות אלפי נדבקים ביום, ממילא לא יהיו פה חיים שגרתיים לצד הקורונה. אלא שבנט לא מצליח להעביר את ההחלטה על סגירת אירועים המוניים, אף שברור לו שזה המינימום שצריך לעשות עכשיו כדי להאט את קצב ההדבקה.
בישיבת קבינט הקורונה האחרונה, שר הבריאות ומשרד הבריאות עמדו על כך שיש להגביל אירועים תחת התו הירוק, אבל בסוף הצליחו השרים להוסיף כוכבית שעיקרה מתוכן את כל ההחלטה, וקבעו שאולמות עם מקומות מסומנים יוכלו לפעול בלי הגבלה - לפחות עד המתווה הבא. המשמעות היא שגם כעת, כשהתחלואה משתוללת, ימשיכו להתקיים אירועים עם אלפי אנשים כל עוד הם תחת התו הירוק. כך גם בסוגיית ההתחסנות במערכת החינוך: חברי הקבינט שוב שמעו נאום חוצב להבות של שרת החינוך יפעת שאשא ביטון נגד ההתחסנות במערכת החינוך (ברוב טובה היא תסכים לחסן במוסדות החינוך אבל לא בשעות הלימודים), בנט לא העז להוציא מילה.
הסיפור הזה הוא קודם כל בריאותי, אבל הוא גם פוליטי. אם בנט לא יצליח להעביר החלטות שמרסנות את התחלואה, הוא עלול להיגרר לסגר בעל כורחו. באופן טרגי דווקא הניסיון למנוע פגיעה נקודתית במשק, עלולה להוביל לפגיעה אנושה בכולו. בנט למעשה שם כרגע את כל הז'יטונים על הבוסטר. זה הימור אדיר שכן אם ייכשל המשק ישלם פעמיים - בסוף אוגוסט ההורים ממילא בבית עם הילדים לפחות שלושה שבועות, להתחיל את הספירה מחדש עם סגר בספטמבר תהיה טעות קשה בחישוב. בקבינט מקווים שהקדמת הבוסטר לגיל 40 תוכל להציל את המצב. עוד מוקדם לדעת איך זה יסתיים ובעיקר מתי. המגפה כאן כדי להישאר וגם הציבור כבר לא נושא עיניים לחיסון המעודכן או לאיזה פתרון קסם. בנט מקבל פה נקודות על נחישות, מסירות והשקעה, אבל כשמדובר בחיים של כולנו, מבחן התוצאה הוא שיקבע.
בדרך לסגר? סיקור נרחב:
- עושים סדר בהגבלות: כל ההנחיות, מועדן ועל מי הן חלות
- מנכ"ל משרד הבריאות: "המצב מדאיג, חושש מהחמרה למרות הצעדים החדשים"
- בנט נשאר לבד במערכה? מתקפה על השרים: "בורחים מאחריות"
- "בוסטר למערכת הבריאות": רה"מ הכריז על הוספת מיליארדים לבתי החולים
- "אנשים חיים תחת איום", "צריך לומר את האמת": הוויכוחים בישיבת הממשלה על הסגר
- ראש הממשלה ושר הבריאות הסכימו על תוכנית חירום בניסיון למנוע סגר
- בנט: יש הוכחות שהחיסון השלישי יעיל ובטוח, מוגנים רק 5 ימים אחרי החיסון
- מנה שלישית גם לבני 40 ויותר? השיקולים בעד ונגד הרחבת מבצע החיסונים
- כמה חולים קשה צריכים להיות כדי שנגיע לסגר?
- מתעדכן: רשימת מדינות אדומות ומדינות המחייבות בידוד