כבר נמאס להכריז על הקורונה כזו שטרפה את כל הקלפים בעולם בכלל ובעולם התרבות, אבל נעשה זאת בפעם האחרונה. אל תשפ"א נכנסו אנשי עולם התרבות בדממה. כמו הרחובות הריקים, כך גם לוחות המופעים קפאו מלכת והמושבים באולמות המופעים, התיאטרון והקולנוע עמדו מיותמים. התסריט לסרט הכי גרוע הפך למציאות. וכך, עשרות אלפי עובדים המשתייכים לענף מצאו את עצמם בבית. חלקם גילו כישרונות שלא מצאו להם זמן קודם לכן, חלקם השתגעו מלשבת בבית וחלקם איבדו את מטה לחמם.
מושבתים, חוזרים לחיים - וחוזר חלילה
ובדצמבר החלו להגיע משלוחי החיסונים של פייזר לנתב"ג ויחד איתו נחתה גם האופטימיות. החל מפברואר 2021, הופיעו ניצנים ראשונים של הסרת ההגבלות על המשק ובתוכם עולם התרבות. עם דחיפתו של שר התרבות והספורט חילי טרופר, הדלתות הכבדות של האולמות החלו להיפתח לקהל הצמא, שכבר רווה מצפייה בנטפליקס. זה לא היה קל עבור אלה שבמשך שנה עננה של חוסר ודאות פרנויה חגה מעל ראשם, אבל הכל חזר לתפקד, תוך ניסיון הבנה של המתווים שנבנו, עטיית מסכות ותווים ירוקים - הישראלים שיוועו לצפות בהצגות בתיאטראות, לרקוד ולשיר בהופעות ולצפות בסרטים על המסך הגדול בקולנוע וכך קרה.
ואז המסך ירד שוב. יחד עם דעיכתם של יעילות החיסונים, דעך בחודשים האחרונים של תשפ"א מצב הרוח של התעשייה והדבר ניכר גם בכיסם, שידע לא מעט טלטלות עוד קודם. אחרי שגברו על המכות שחטפו מהמגפה והצליחו לחזור לעבוד - הסכנה הממשית עבורם, לסגירה נוספת, חזרה. מופעי ענק שוב בוטלו והמפיקים רשמו הפסדים כלכליים, פסטיבלים שהושקעה בהם מחשבה, כסף ונקנו אליהם אלפי כרטיסים - נדחו ברגע האחרון והמאבק להיגיון ותשובות מהממשלה הגיע שוב. עם כניסתו של מושג ה"בוסטר" לחיינו, מקווים בענף שתחילת תשפ"א תבשר טובות.
צרות כלכליות גם עבור הקהל
ישראלים רבים שרכשו כרטיסים להופעות מחו"ל שבוטלו או נדחו בשל הקורונה, דרשו החזר כספי, במקום הזיכוי שהוצע אליהם. בלגן במוקדי שירות הלקוחות הוביל לכך שלמעשה עד היום, המענה לכל הרוכשים טרם הושלם. הקהל עדיין מנסה להילחם כדי לקבל החזר על ההופעה של סלין דיון למשל, שנדחה כמה וכמה פעמים ונקבע מחדש ל-2022. בהפקת האירועים המשיכו וטענו פעם אחר פעם: "הקורונה יצאה תאונת שרשרת, אנחנו בקשר עם הלקוחות ועושים ככל הניתן כדי להציע פתרונות הולמים".
הישראלים שחוצים את הגבולות
כנגד 3 מוזיקאים ישראלים דיברה ההצלחה בחו"ל בתשפ"א - הצמד למוד הניסיון, הזמרת שרק התחילה את המעבר, וזו שמעולם לא ראתה בו מעבר. מדובר כמובן על הצמד סטטיק ובן אל, שאחרי הצלחת שירם הבינלאומי הראשון בשנת תש"פ הוציאו השנה כמה שירים נוספים, השנייה היא כמובן נועה קירל שהוציאה סינגל ראשון המיועד לדוברי אנגלית, והשלישית היא נגה ארז שכבר הפכה שם מוכר בתוכניות אירוח בארה"ב והשנה הצליחה לפרוץ גם במקום שבו גדלה.
סטטיק ובן אל הוציאו השנה שני שירים מכווני קהל אמריקני - בספטמבר 2020 יצא השיר "Shake Ya Boom Boom", יחד עם סולן להקת "בלאק אייד פיז" ויל.איי.אם. השיר צבר כמעט 4 מיליון צפיות אך לא התברג למצעדים הגדולים מעבר לים. בהמשך השנה הם חזרו לשוק המקומי עם אלבום הראשון "7 ירחים", ואז רגע לפני סוף השנה, הוציאו שיר נוסף באנגלית. השיר "Bella" הוא הראשון של הצמד בלי אירוח של אומן אמריקני, והוא צבר עד כה 3.2 מיליון צפיות. בעקבותיו אף הכריז הצמד על הופעה בין-לאומית שתתקיים בלוס אנג'לס באוקטובר הקרוב, באחד מאולמות המופעים הנחשבים.
מאז שפרצה קירל לתודעה היה ברור היא מכוונת גבוה לחו"ל. השנה, אחרי עבודה מאומצת שכללה הרבה ישיבות Zoom עם המנהלים בארה"ב, הזמרת בת ה-20 עשתה את הצעד הראשון - והוציאה את הסינגל "Please Don't Suck". השיר שיצא תחת חברת "אטלנטיק רקורדס" צבר עד כה כ-23 מיליון צפיות ביוטיוב. אלבום שלם באנגלית כבר מוכן ומחכה לצאת וסביר להניח שהיישר מגזירת החוגר בבקו"ם - היא תתייצב בנתב"ג להמשיך להסתער על העולם.
בינתיים השגרירה הפופולרית של השנה האחרונה מעבר לים בתחום המוזיקה - היא נגה ארז. בניגוד לקירל וסטטיק ובן אל, ארז עשתה השנה צעד הפוך והחלה להצליח בישראל, אחרי הצלחה בחו"ל. בינואר 2021 יצא הסינגל "End of the Road", שאחריו הכריזה הזמרת גם על האלבום "Kids". באפריל היא כבר הופיעה בתוכנית הוותיקה, ואחת הנצפות ביותר באמריקה, של ג'ימי קימל וביצעה את השיר "Views". אי אפשר כמובן להתעלם מסערת ה-BDS סביבה, כאשר החמיאה לכאורה לארגון בריאיון למגזין בריטי נידח. אחרי שחטפה תגובות נאצה, היא התנצלה והבהירה שהיא לעולם לא תצא נגד ישראל. נמשיך לתת למוזיקה לדבר.
בשנה שבה אפשר היה לטוס, ואז בעצם לא, ואז בעצם כן, ואז אולי שוב לא - לא מעט סדרות ישראליות, ושחקנים ושחקניות גם, עלו על מטוס עם וואן ווי טיקט טו אמריקה. בין הסדרות אפשר למצוא את "שטיסל", "פאודה", "טהרן" ו"שעת נעילה". גם הסדרה "פגע וברח" בכיכובו של ליאור רז, שהופקה עבור נטפליקס אבל ישראלית במקור, ושירה האס אחת שכבשה את הוליווד עם מועמדות היסטורית וראשוה של ישראלית לפרס האמי.
הסדרה "שטיסל" שלימדה את הישראלים יידיש וריתקה אותנו למסך, הצליחה בחו"ל פעמיים - פעם אחת כשנטפליקס קנתה את הזכות לשידוריה והעלתה את כל פרקי הסדרה, מכל 3 העונות, לשירותיה. השנייה, כשנמכרה לרשת CBS האמריקנית במרץ האחרון, אז הוכרז כי היא תופק ותעובד מחדש לסיפור המזכיר את רומיאו ויוליה. גם "תאגיד השידור הישראלי" הצליח למכור השנה שתי סדרות בהפקתו - "טהרן" שנמכרה ל"אפל טי וי" והסדרה "שעת נעילה" שנמכרה ל-HBO והפכה ל- "Valley of Tears" - עמק הבכא.
ליאור רז, יחד עם אבי יששכרוף, עשו השנה היסטוריה כשהיו המפיקים הישראלים הראשונים ליצור סדרה לענקית הסטרימינג. "פגע וברח", שצולמה גם בניו יורק וגם בתל אביב, עלתה לפני כחודש וקיבלה תשבוחות מעבר לים. ההצלחה הזו מצטרפת להצלחה של השניים עם "פאודה", שכבר שנים נמצאת בשירות ונצפית בכל העולם, אפילו במדינות אויב. גם הסדרה "להיות איתה" של אסי עזר "The Baker and the Beauty", ששודרה בחו"ל לפני שנה וחצי, עלתה באפריל האחרון לנטפליקס וזכתה להצלחה.
שחקנית נוספת שצדה את עיניהם של מפיקי הוליווד היא שירה האס ששיחקה את התפקיד הראשי בסדרה "המורדת", שעליו הייתה מועמדת לפרס האמי - הישראלית הראשונה שאי פעם להגיע למעמד זה. האס גם הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב - עליו לא הייתה מועמדות ישראליות כבר 50 שנה, מאז זכייתו של חיים טופול. ואחרון לשנה זו, היוצר חגי לוי, שחידושו לסדרה "תמונות מחיי הנישואין" הציג בפסטיבל ונציה רק לפני ימים אחדים וגרף מחמאות. הסדרה תעלה גם בארץ ב-13 בספטמבר, ועל פי הביקורות בחו"ל - יש למה לצפות.
הישראלים נתנו אותותיהם גם על המסך הגדול. גל גדות, וונדרוומן הישראלית, שהפכה בשנים האחרונות לנציגה מספר אחת, ולזו שמצפים ממנה לעיתים לייצג ולדברר את ישראל בעיתות משבר, הצליחה גם השנה לעורר גאווה בלבבות הישראלים. מלבד סדרת הדוקו שהפיקה על נשים מעוררות השראה, "וונדרוומן "1984, סרט ההמשך הגיע לאוויר העולם.
הסרט תוכנן לצאת לאקרנים בארצות הברית ב-1 בנובמבר, אך נדחה ל-5 ביוני 2020, ובסופו של דבר יצא רק בדצמבר האחרון. בישראל, הסרט היה זה שהביא את הצופים לפתיחה החגיגית של בתי הקולנוע שחזרו לפעול במאי. בנובמבר הקרוב ייצא סרטה החדש "Red Notice", בוא היא מככבת לצד ריאן ריינדולס ודווין ג'ונסון.
זוכה בקאן ומעורר סערה כאן
דב לפיד, אחד הבמאים המצליחים והמוערכים מעבר לים, זכה השנה בפסטיבל קאן בפרס חבר השופטים היוקרתי על סרטו "הברך" (Ahed's Knee). מדובר בהישג אדיר עבור ישראלי, אבל הסרט, שמציג לא מעט ביקורת כלפי המדינה, לא התקבל בברכה כפי שאולי היה סרט אחר, שנוגע בנושאים רגישים פחות, היה מתקבל.
"הברך" מספר את סיפורו של י' (אבשלום פולק), במאי קולנוע שמגיע ליישוב נידח בדרום הארץ להקרנת אחד מסרטיו. שם, הוא פוגש את יהלום (נור פיבק), פקידה במשרד התרבות ומנהל שני קרבות - נגד מות החופש האומנותי והשני נגד המוות של אמו.
שר התרבות טרופר לא התקשר לברך את לפיד באופן אישי. "לא יודע אם טרופר משתייך לסוג האנשים שלא מפחדים להיכנס לקונפליקטים", הגיב לפיד, וטרופר שיגר את ההודעה הבאה: "אני מאמין שיצירה טובה צומחת במקום שפחות מתכתש ועולב, אני גם פחות מתחבר לסגנון שמספר כמה רע בישראל. בד בבד, אני לא נבהל מביקורת ורואה ערך עצום בחופש הביטוי. נדב, ברכות על הזכייה!".
נציגות ישראלית בפסטיבלי הקולנוע הגדולים
מלבד לפיד, נציגויות ישראליות נרשמו בפסטיבלים עולמיים חשובים לא פחות. הסרט "עין לבנה" של הבמאי הישראלי תומר שושן, נבחר להיכנס לרשימת המועמדים לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר. הסרט אומנם לא זכה, אבל זכה לפרגון מהצופים, ואפילו גדות פרגנה כשהעלתה לחשבון האינסטגרם שלה את כרזת הסרט.
הסרט "ויהי בוקר" של הבמאי ערן קולירין עורר סערה קטנה בפסטיבל קאן, כששחקניו הפלסטינים סירבו להגיע להקרנה משום שהסרט הוצג תחת הכותרת: "סרט ישראלי". עוד בקאן, הציגו ארי פולמן שסיים את הסרט "למצוא את אנה פרנק" עליו עמל 8 שנים ושלומי אלקבץ את סרטו "מחברות שחורות" שעשה על אחותו רונית. סרטה של הדס בן ארויה "מישהו יאהב מישהו" הוצג בפסטיבל ברלין ונבות פפושדו הוציא את "מילקשייק אבק שריפה", סרטו הבין-לאומי הראשון שזכה, בסך הכול, לביקורות מפרגנות.
והנה מישהו שעשה את שעשה את הכיוון ההפוך. אחד מבמאי הקולנוע הגדולים בעולם, קוונטין טרנטינו, הפך כמעט בעל כורחו לישראלי. הנישואים דניאלה פיק הובילו את הזוג לחיות על קו לוס אנג'לס-תל אביב, אבל הקורונה עשתה את שלה, וטרנטינו נאלץ להישאר בארץ. בין ביקורים תכופים ופפראצי בבתי קפה תל אביביים, טרנטינו סיפר שהוא נהנה מהשהות בארץ, פרגן לממשלה על מבצע החיסונים, וסיפר שלמד להגיד "חתול" בעברית - מתוכניות טלוויזיה לילדים.
ממשיכים להפסיק לשתוק
הסדרה "חזרות", שיצרו יחד נועה קולר וארז דריגס ושודרה בכאן 11, הפכה לאחת מהסדרות המדוברות והאהובות של השנה האחרונה. ואז, בשיא ההצלחה, בחודש בפברואר השנה, פורסם באתר "פוליטיקלי קוראת" תחקיר על ארז דריגס שעורר סערה. בתחקיר גוללו כמה נשים כיצד דריגס הטריד אותן לכאורה באופן שיטתי בעולם התיאטרון ומחוצה לו - ברשתות החברתיות. אחרי הסערה, התייצב דריגס מול המצלמות ובריאיון לדנה ויס קיבל אחריות אך ביקש: "בואו לא נגיד שאני אנס". השאלה סביב המשך "חזרות" לעונה שנייה עלתה לאויר, ובשבוע שעבר אמרה קולר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" - בוודאי שהיא תקרה, ועם דריגס.
אחרי פרסום התחקיר אודות דריגס, התראיין השחקן שמיל בן ארי, ששיחק לצידו של דריגס, וניסה להגן על היוצר, ותקף את תנועת #MeToo, בטענה ש"יש נשים, שחקניות או וואטאבר, שקצת מוזילות את העניין הזה. נאחזות בקנה רעוע בשביל שתי דקות של תהילה מפוקפקת". לא עבר שבוע ועיתון הארץ פרסם תחקיר עם עדויות של נשים שטוענות כי בן ארי הטריד כששיחקו לצידו בתור ילדות.
בהמשך השנה, במאי, פורסם תחקיר נוסף בעיתון הארץ, הפעם כנגד השחקן אלון דהן. בתחקיר הובאו עדויותיהן של עשרות נשים, משנות ה-90 ועד השנים האחרונות - כולל עובדות בקאמרי, יוצרות, ושחקניות, שטענו כי דהן כפה עצמו עליהן. הוא השעה עצמו מהתיאטרון עד שיתבררו כל ההאשמות נגדו.
הפרשה שטלטלה את עולם התרבות הגיעה לסיומה
השנה הגיעה לסיומה אחת מהפרשות שטלטלו את עולם הטלוויזיה, הקולנוע והתיאטרון - השחקן משה איבגי, החליט שלא לערער על גזר הדין שהוטל עליו אחרי שהורשע במעשים מגונים והטרדה מינית וייכנס לכלא ב-29 בספטמבר ל-11 חודשי מאסר. אחת המתלוננות סיפרה בריאיון ל-N12 אחרי שהורשע: "זו הפתעה גדולה ונעימה. כבר סלחתי לו, עכשיו הוא חייב להסכים להודות שהוא היה מפלצת תאבת מין".
גליה עוז הוציאה שדים מהארון
אחת הסערות הגדולות בשנה החולפת, הייתה זו שיצרה גליה עוז, בתו של עמוס עוז. היא הוציאה את הספר "דבר המתחפש לאהבה" ובו גוללה את מסכת האלימות וההשפלות שעברה מצד אביה , מאז שהייתה ילדה ועד שנפטר ב-2018. הספר גרר ביקורת גדולה מאוד נגד גליה - הן מהציבור שלא האמין שהסופר הנערץ עשה זאת, והן מצד משפחתה - אימה, אחותה ואחיה, שהכחישו את הכתוב מכל וכל. בריאיון לדנה ויס בחדשות סוף השבוע היא אמרה: "יש לו מורשת, היא שם. אבל גם זה עמוס עוז, זה בסדר".