כבר ארבעה חודשים היא מאושפזת במחלקת הקורונה. אותה אישה, צעירה יחסית, עברה כבר בין כמה בתי חולים, אך הווירוס העקשן נשאר, מקנן בגופה החלש והמותש ממחלת הרקע הקשה שממנה היא סובלת במקביל. כבר 17 שבועות היא מבודדת, מטופלת במרכז הרפואי הרצוג בירושלים על ידי רופאים ואחיות ממוגנים מכף רגל ועד ראש, שאת פניהם היא לא זוכה לראות. היא כבר עברה מזמן את משך זמן האשפוז הממוצע של חולי קורונה, שעומד על 12-10 ימים, אך השבוע, דווקא כשממדי התחלואה שוברים שיאים שלא נראו כבר ארבעה חודשים – היא סוף סוף החלימה מהנגיף. הבשורה גרמה להתרגשות בבית החולים, אתנחתא חיובית בפתחו של גל רביעי שמאיים להכות בו.
מחלקות הקורונה ברחבי הארץ נסגרו בחודשים האחרונים בזו אחר זו, לאחר שנותרו ללא חולים. הצוותים הרפואיים, שעברו שלושה גלים של תחלואה שהגיעה לשיאה לפני כחצי שנה, כבר הרשו לעצמם לחגוג בלב את ניצחון החיסונים על הווירוס ששיתק את העולם. אך בשבועות האחרונים נראה שהמגמה מתחילה להתהפך, בעקבות התפשטות זן הדלתא. הקצב של האשפוזים איטי אומנם, אך מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין.
"כולם יצאו קצת שרוטים מהפעם הקודמת, כמו בפוסט-טראומה. עכשיו חוזרים לנו פלשבקים, כמו מישהו שחווה מלחמה ושוב נשלח לחזית"
ד"ר אריה סורוקסקי, מנהל טיפול נמרץ בוולפסון
"חוזרים פלשבקים ממה שעברנו בגלים הקודמים"
"זה מאוד מתסכל", מתאר ד"ר אריה סורוקסקי, מנהל מחלקת טיפול נמרץ כללי במרכז הרפואי וולפסון בחולון. "כבר חשבנו שזה מאחורינו. כולם יצאו קצת שרוטים מהפעם הקודמת, כמו בפוסט-טראומה. אתה מוצא את עצמך עצוב הרבה פעמים וחסר סבלנות. עכשיו חוזרים לנו פלשבקים של מה שעברנו בשנה וחצי האחרונות. זה דומה למישהו שחווה מלחמה ושוב נשלח לחזית".
בשיא הגל השלישי, המחלקה של ד"ר סורוקסקי הייתה מוצפת, על סף קריסה. ממש קצת לפני החיסון היא הגיעה לקצה. "זה היה מאוד אינטנסיבי – כל כך הרבה חולים, יום ולילה. באו מסות של אנשים בטווחי זמן מאוד קצרים ובקושי תפקדנו. היה יום אחד שכבר אמרתי שאין לי איך לטפל יותר בחולים או אפילו איפה להשכיב אותם, ולמוחרת פתאום הם הפסיקו להגיע".
בית החולים, שאיכלס בשיא כ-70 חולי קורונה, הספיק מאז לסגור את המחלקות, ובינתיים לא נדרש לפתוח אותן מחדש. כיום מאושפזים בוולפסון 10 חולים, מהם 4 במצב קשה, והם שוכבים במתחם מופרד וסטרילי במחלקה פנימית רגילה. "אני חושב שאנחנו בהתחלה של משהו, כי לפני שבועיים לא היה אצלנו אפילו חולה אחד, ומאז הגיעו ארבעה חולים קשים מאוד, ששניים מהם נפטרו", מזהיר מנהל הטיפול הנמרץ בוולפסון. "בינתיים אני לא רואה עשרות חולים צובאים על בית החולים, אבל לאט לאט זה הולך ונבנה".
החולים מרגישים בודדים וקוראים - צאו להתחסן
התמגנו ונכנסנו למתחם המבודד, לשמוע את סיפוריהם של החולים בגל הרביעי. אליאנה חכים, בת 75 מחולון, מאושפזת בוולפסון כבר יותר משבוע. היא סובלת ממחלות רקע ולכן עד להגעת החיסונים לא יצאה מהבית. ברגע שהתאפשר - מיהרה לקבל את שתי הזריקות שהוציאו אותה לחופשי. כשגילתה שבכל זאת נדבקה בקורונה – התאכזבה מאוד.
"היום אנחנו מאפשרים ביקורי משפחות וגם את חוויית הפרידה ממטופל, שהייתה מאוד קשה, למדנו לתקן. גם אם יהיה גל רביעי מלא - לא ניתפס עם המכנסיים למטה"
לירן דבש, אחות מפקחת בוולפסון
"שנה שלמה שמרתי ולא יצאתי מהבית. מאז שהתחסנתי הרגשתי יותר בטוחה, אבל עדיין עטיתי מסכה. בשבוע שעבר הרגשתי חולשה בשרירים, היה לי חום של 38 מעלות, השתעלתי ורעדתי. עשיתי בדיקת קורונה ויצאתי חיובית. אחר כך המצב החמיר והזמינו לי אמבולנס. כשהגעתי לפה פחדתי מאוד, אמרתי 'רק שאני אצא מזה".
מאז מצבה של אליאנה השתפר והיא צפויה להשתחרר בימים הקרובים. הקושי העיקרי לדבריה הוא הבדידות שהאשפוז כופה עליה. "זו הרגשה איומה, תמיד בבית יש נכדים וילדים מסביבי וזה מאוד חסר לי. זה מתסכל מאוד, אבל אם לא הייתי מתחסנת המצב שלי היה הרבה יותר גרוע".
בחדר הסמוך לחדרה של אליאנה, שוכבת כבר 10 ימים נאיהא חרוב מיפו. היא בסך הכול בת 42, אך מחלתה הסתבכה עד לכדי צורך באשפוז בטיפול נמרץ. "בהתחלה היו לי שיעולים וחום, אבל חשבתי שאולי התקררתי. החום המשיך לעלות ובלילה כבר לא הצלחתי לנשום. הגוף שלי היה כמו סמרטוט. מהרגע שראו אותי בבית החולים, עוד לפני שבדקו - לקחו אותי למחלקת קורונה". נאיהא חששה מהחיסון ולכן לא קיבלה אותו. בדיעבד, היא מכה על חטא. "אמרו שהחיסון מסוכן, אבל היום אני יודעת שאם הייתי מקבלת אותו לא הייתי מגיעה למצב הזה. צריך לסמוך על הרפואה".
אחד מהמטפלים בשתי החולות הוא ד"ר אהרון בולשינסקי, רופא בכיר במחלקה הפנימית. כשמחלקות הקורונה בוולפסון היו פתוחות הוא ניהל את אחת מהן, וכיום הוא מקווה שלא יצטרך לחזור לתפקידו הקודם, אך נערך לכך. "הייתה תקופה שלא היו לנו חולים בכלל, ועכשיו כמו שזה נראה מתחילים הכול מחדש. כל התשתיות נשארו במקומן ואנחנו מוכנים בכל רגע לפתוח את המחלקה. נשאר רק לשנות את השלט מעל הדלת".
אופטימיות זהירה: עם הגל הזה בתי החולים יתמודדו טוב יותר
ד"ר בולשינסקי מעריך שבית החולים ערוך להתמודד עם הגל הבא טוב יותר מאשר עם קודמיו. "בגל הקודם הייתי אחראי על חולים מונשמים קשים ביותר עם תמותה מאוד גבוהה. היו הרבה מקרים שחולים הלכו לעולמם מהר מאוד ולא יכולנו לעשות שום דבר - אנשים בריאים יחסית שבתוך כמה ימים נשרפים לך מול העיניים. זה סוג של חוסר אונים שנשאר בזיכרון. היום אנחנו עם הרבה ניסיון ועם פחות סימני שאלה. הצטברו מחקרים וידע רפואי וזה מאוד עוזר ונותן הרגשה של ביטחון עצמי הרבה יותר גבוה מאשר בעבר".
"הגל הזה מאוד שונה מהקודמים. נפח החולים שאנחנו מקבלים לאשפוז הרבה יותר קטן ממה שהיה באותה רמה של תחלואה בגלים הקודמים"
ד"ר יסמין מאור, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בוולפסון
גם בתחום העזרה הסיעודית וההתמודדות עם הקשיים המיוחדים של הקורונה – התחושה בבית החולים היא שהמצב השתפר באופן ניכר. לירן דבש, אחות מפקחת קלינית של המחלקות הפנימיות בוולפסון, מסבירה כי "צריך ידע ומיומנויות מאוד מסוימים, אבל אנחנו כבר מכירים את המחלה ויודעים להתנהל טוב יותר. אחד האתגרים שהתמודדנו איתם בעבר הוא בכל מה שקשור לבדידות הגדולה של המטופלים. היום אנחנו מאפשרים ביקורי משפחות וגם את חוויית הפרידה ממטופל, שהייתה מאוד קשה, למדנו לתקן. גם אם יהיה גל רביעי מלא, הוא לא יתפוס אותנו עם המכנסיים למטה".
האופטימיות בוולפסון לא נובעת רק מהמוכנות המשופרת של בית החולים, אלא בעיקר בשל העובדה שקצב העלייה בתחלואה הקשה נמוך משמעותית מאשר בגלים הקודמים. ד"ר יסמין מאור, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים, מסבירה כי "הגל הזה מאוד שונה מהקודמים. נפח החולים שאנחנו מקבלים לאשפוז הרבה יותר קטן ממה שהיה באותה רמה של תחלואה בגלים הקודמים, ואנחנו כרגע מאוד רחוקים מעומס שיפגע באיכות הטיפול. מרבית המחוסנים שהופכים לחולים קשים הם אנשים מאוד מבוגרים עם הרבה מחלות רקע, אך לצערי יש גם נתח באוכלוסייה שמשום מה לא התחסן, וזה מאוד טרגי. אלה אשפוזים מיותרים, סיבוכים מיותרים וגם מוות מיותר".
גל התחלואה שלא מספיק מדברים עליו
אך בעוד שרופאי המחלקות הפנימיות בוולפסון משדרים ביטחון ואופטימיות, בבניין הסמוך, שמאכלס את אגף הילדים, יש מצב חירום. בזמן שתשומת הלב הציבורית מופנית כמעט אך ורק למעקב אחר מספרי המאומתים והחולים הקשים בקורונה, גל התחלואה האמיתי נמצא מתחת לאף, תרתי משמע. "יש תחלואה נשימתית ברמה מטורפת ואנחנו בתפוסה של 150% ויותר", מתאר מנהל אגף הילדים בוולפסון, פרופ' אילן דלאל. "המחלקה מלאה בתינוקות קטנים, בני כמה חודשים, שנדבקו בווירוס ה-RSV, שגורם למחלת הברונכוליטיס – דלקת בדרכי הנשימה. הם חולים מאוד קשה וחלקם אף מאושפזים בטיפול נמרץ".
"חשוב שיבינו שאולי אין הרבה קורונה, אבל בכל מחלקות הילדים אנחנו נמצאים בעיצומו של קרב ממש קשה עם עומס מטורף במיונים ובמחלקות"
פרופ' אילן דלאל, מנהל אגף הילדים בוולפסון
בחודשי החורף המחלקה רגילה להתמודד עם התופעה, אך הפעם היא תפסה את הרופאים במפתיע. "זה הקיץ הכי חורפי שהיה אי פעם בכל מחלקות הילדים בארץ. ממדי התחלואה חסרי תקדים. הווירוס הזה, שמופיע תמיד רק בחורף, פתאום משגשג בצורה מדהימה גם בעונת הקיץ. לעומת זאת בחודשי החורף לא היה לנו השנה אף מקרה. זה מאוד מוזר, אבל אני חושב שזה קשור לקורונה. על פי תיאוריית הוואקום, כשיש וירוס אחד ששולט – הוא לא מאפשר לאחרים להיכנס. ברגע שהייתה קצת דעיכה בהתפשטות שלו, פתאום הווירוסים האחרים הרימו ראש".
פרופ' דלאל מבקש להעביר מסר למקבלי ההחלטות. "חשוב שיבינו שאולי אין הרבה קורונה, אבל בכל מחלקות הילדים אנחנו נמצאים בעיצומו של קרב ממש קשה עם עומס מטורף במיונים ובמחלקות. אנחנו עובדים כמו חמורים, לא מוציאים לחופש, נותנים את הנשמה ונשארים יותר שעות, כי יודעים שזו ממש תקופה של התגייסות כמו באמצע החורף. זה אומר שצריך תגבור – עוד רופאים, אחיות וכל המעטפת מסביב".
מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון, ד"ר ענת אנגל, מחזקת את דבריו. "וירוסים בדרך כלל לא נעלמים וגם הקורונה הולכת להישאר איתנו עוד הרבה שנים. אם נקבל את התקציב הריאלי שמערכת הבריאות צריכה, בבתי חולים ובקהילה - נוכל להתנהל לצידה. צריך לחזק את המערכת בשגרה, ואז נוכל לשמור על המשק פתוח ולחיות את החיים שלנו".
מחלקת הקורונה היחידה שנותרה פתוחה מתמלאת שוב
בית החולים היחיד בארץ שבו מחלקת הקורונה נשארה פתוחה ברצף גם בין הגל השלישי לרביעי הוא המרכז הרפואי הרצוג בירושלים. אחרי שבתחילת החודש נשארה בו חולת קורונה אחת בלבד, גם המחלקה הזו כמעט ונסגרה, אך כיום כבר שוב מאושפזים בה 30 איש, מהם 13 במצב קשה. משם המצב נראה פחות מעודד.
"התחושה שלנו היא שהחולים שמגיעים בגל הזה מדרדרים יותר מהר", אומר מנהל בית החולים, ד"ר קובי חביב. "הם מגיעים במצב קל-בינוני ויום-יומיים למחרת כבר זקוקים לסיוע בחמצן, זה שינוי לרעה".
90% מהמאושפזים בהרצוג הם מחוסנים, חלקם יחסית צעירים, סביב גיל 50. "בבית החולים שלנו העומס גדל באופן ברור ומשמעותי בשבועות האחרונים", מוסיף חביב. "אנחנו נערכים לפתיחת מחלקת קורונה נוספת ובהחלט חוששים, כי יש סיכון שניגרר בבת אחת למצב שהיה בגל השלישי. זה תרחיש סביר, לא דמיוני".
האחות האחראית במחלקה, אנג'לה קולקובסקי, מוטרדת גם כן. "בהתחלה חשבנו שהחולים המחוסנים יהיו במצב קל, אבל כרגע עם כל מה שאני רואה כאן אני לא יכולה להגיד את זה באופן חד-משמעי. המצב של החולים יכול להשתנות מיציב לקריטי באופן פתאומי, בתוך דקות עד חצי שעה. מה שמוסיף לקושי של המטופלים הוא המיגון של אנשי הצוות, שבגללו הם נראים כמו רובוטים או אסטרונאוטים. החולים לא רואים את העיניים של מי שמטפל בהם וזה מסתכל וגורם לדיכאון".
את הדיכאון הזה מנסים להפיג מתנדבי עמותת "עזר מציון", שמסייעים לחולי הקורונה בימי האשפוז הקשים. אחד מהם הוא שלום בן-לולו, בן 61 ממודיעין עילית, שמתנדב בהרצוג מחודש נובמבר. "בגל הראשון היו שמועות שאנשים מתים בבתי החולים כתוצאה מחוסר תשומת לב וכוח אדם, וזה מאוד הציק לי. כאילו אנשים מתים סתם, לחינם. אז אמרתי לעצמי שאם אני יכול אפילו למנוע מוות של אדם אחד - זה שווה לי את כל העסק. אחרי שנכנסתי לבית החולים התבדיתי. הצוות הנהדר והטיפול המסור נתנו לי את החשק להמשיך להתנדב".
"ביום-יומיים הראשונים החולים בשוק מוחלט", מספר שלום. "הם בדיכאון של החיים, לא רוצים לתקשר או לאכול ולשתות. הם רואים עב"מים עם כל הלבוש הזה וזה מכניס אותם לשוק כפול. אני מתחיל לדובב אותם, מכין להם כוס תה ולאט לאט משכנע אותם גם לאכול. אם זה אפשרי, אני עושה להם גם שיחת וידאו עם המשפחה ומחזיר אותם לסביבה הטבעית. זו עבודה קשה, כי חם עם כל המיגון הזה ואסור לך אפילו לשתות מים. בגל הגדול זו הייתה עבודת פרך, אבל בסופו של דבר קיבלתי יותר ממה שנתתי". אחרי תקופה רגועה, בשבועות האחרונים שלום חזר להתנדב באופן רציף במחלקה. "אני לא אופטימי. הגל הרביעי התפרץ והוא הולך וגדל. בחוץ יש אווירה של כיף, של יולי-אוגוסט, אבל מי שבפנים רואה את זה אחרת".