השיחה עם האומן האמריקני ספנסר טוניק מתקיימת בזום, כשהשעה אצלו בוקר, לצידו כוס הקפה ומאחוריו סטודיו הצילום העמוס, המרשים והמסודר להפליא. בנועם שטבול בציניות חיננית טוניק, בן לשני הורים יהודים, משתף בזיכרונות ילדות מביקורים שעשה בארץ בעבר. "אני זוכר את המים הכחולים, את הצבעים של הבניינים. אני זוכר את הארוחות הגדולות והדשנות, בבוקר ובצוהריים, בדירה של הסבים שלי בנתניה. היינו נוסעים גם לקיבוץ רביבים, איפה שבני הדודים שלי היו גרים".
האומן המפורסם לא שוכח, למרות הזמן שעבר, את החיים בקיבוץ: "לפעמים היינו קמים ב-4 לפנות בוקר ללקט תפוחי אדמה. הייתה לזה השפעה מאוד גדולה עליי, זו הייתה פריבילגיה להיות כאן כילד".
מה חשבת על הקונספט של הקיבוץ?
"באותם זמנים בני הדודים שלי היו מתקלחים יחד – הבנים יחד והבנות יחד. זה היה מעניין לראות איך אנשים חיים. זה היה קצת משוגע. גם כששיחקתי כדורסל בתיכון כל הבנים התקלחו יחד, כן? אני חושב שזה מענין לראות איך אנשים יכולים להתייחס זה אל זה ולבחון צורות חיים בגיל כל כך צעיר".
בחודש אוקטובר טוניק בן ה-54 יגיע לארץ לערוך צילום נוסף, בערד, לקידום הקמה של "מוזיאון ים המלח", שיעניק על פי המתכננים חוויה של אומנות דיגיטלית, ימחיש את יופיו של ים המלח ואת הסכנה שהוא נמצא בה באופן תמידי.
"זה מוזיאון מאוד אמיץ, והמחשבה על להביא אומנים לארצות זרות בזמנים כאלה היא אמיצה", הוא מספר. מי שיזם את הפרויקט, כמו את הצילומים הקודמים, הוא המעצב ארי ליאון פרוכטר, יהודי-אמריקני במקור שעבר להתגורר בישראל. "ארי הזמין אותי, ואמרתי שאקח את הסיכון לטייל בזמן הקורונה, כי אני אוהב את ישראל והאומנות חייבת להימשך".
חוץ מים המלח, אילו מקומות קורצים לך בארץ?
"המקום האהוב עליי בישראל הוא האנשים. באמת. זה מרתק לבוא למקום שבו כולם חושבים שהאחר הוא המשפחה שלהם. יש כאן דינמיקה של קרבה שמושתתת על סיטואציה של הבדלים בעדה, בדת, בתרבות, זה מרתק. אני אוהב את ירושלים על כל חלקיה ואני מאוד אוהב את קיסריה".
אולי תוכל לצלם שם בפעם הבאה
"לא חשבתי על זה, זה רעיון טוב. עכשיו תצטרכי לעזור לי בהפקה".
לצילום הבא. אבל המקום שכרגע הצילומים שלך מתקיימים בהם הוא ים המלח
"זה המקום שאני הכי אוהב, זה ים המלח. הייתי שם כילד צעיר. העובדה שאתה יכול לצוף בשלווה הייתה מטורפת בעיניי. זה היה סוריאליסטי, כמו מדע בדיוני. זה מקום שאנשים באים אליו כדי להירפא. גם העובדה שזה כל כך קרוב לעיר! בניו יורק אתה נוסע שעתיים ומגיע לעיר אחרת. כאן אתה נוסע שעתיים מתל אביב, ומגיע למקום היסטורי".
"אם הפוליטיקאים הדתיים לא אוהבים את העבודה - ניפגש בבר מצוות עם בגדים"
את פרוכטר הכיר טוניק כשנדרש לצלם אותו למגזין טיים. "הייתי מצלם אנשים יחידים ערומים ברחובות ניו יורק. ואז התחילו להזמין אותי למסיבות ואז הכירו לי את ארי. הוא היה מעצב צעיר, שהייתה לו חברת אופנה בשם בוינג. אחרי שנפגשנו והוא ראה את האומנות שלי, הוא שאל אם אפשר לשים כמה מהם על חולצות וככה הפכנו לחברים. הוא אף פעם לא שילם לי", הוא אומר עם מבט של ילד שזומם בדיחה, כשארי נוכח בשיחה גם. "הוא יכול לשלם לי עכשיו, ואז אוכל לקנות את כל החומוס שאני יכול לאכול".
אז זה הדבר שאתה הכי אוהב לאכול בישראל? חומוס?
"אני אוהב חומוס כשהוא חם. הכי אוהב את החומוס של אבו חסן. אז בכל פעם שאני מגיע ארי לוקח אותי לשם".
"המצב בים המלח הולך ונהיה גרוע יותר - הציבור הישראלי צריך להתעורר"
באחת מהפעמים שהיה כאן, חברי כנסת מש"ס ומהבית היהודי, פנו ליועץ המשפטי לממשלה דאז בבקשה למנוע את הצילום שכן מדובר ב"מעשה מגונה בפומבי". "אני חושב שזה נהדר שישראל היא דמוקרטיה ושיש כל מיני דרכים לראות את העולם. אני לא יכול לעשות את העבודות שלי בשום מקום במזרח התיכון, חוץ מבישראל. הדרך היחידה שבה הם יכולים לראות את העבודה, זה להגיע ולראות אותה פיזית, והם לא רוצים לעשות את זה. הם יכולים לאכול את החומוס שלהם בנפרד, ואני אוכל את החומוס שלי בנפרד. ניפגש בבר מצוות עם בגדים".
עבודת הצילום הבאה של טוניק בים המלח, השלישית במספר, תתקיים במתכונת מצומצמת של 300 איש בלבד, על רקע הקורונה. "אני לא יכול לעשות עבודה עם 3,000 איש כשהצוות מצומצם", מסביר טוניק. בשלב זה ארי מסביר שהמטרה של הצילום היא לא לפתור את הבעיה של ים המלח, אלא להמשיך להביא אותה אל התודעה.
"אנחנו מפחדים מהממשלה שלא עושה כלום בנידון. כל הבטחה מ-12 השנים האחרונות לא התממשה והמצב רק הולך ונהיה גרוע יותר. אם הציבור הישראלי יתעורר, והוא צריך, אני בטוח שהוא יוכל למחות נגד ובסופו של דבר להביא שינוי – אבל כרגע זה לא קורה", אומר פרוכטר.
לקראת הצילום הקרוב, טוניק מסביר כי מתקבלות בקשות של אנשים מכל העולם שמעוניינים להשתתף. "בדרך כלל אלה אנשים מכל הסוגים. רופאים, עורכי דין, סטודנטים. אנשים שהם פשוט בסדר עם להיות ערומים, ורואים את עצמם גם כיוצרי אומנות וגם כאוצרי אומנות".
מה עובר לך בראש בזמן הצילומים?
"בעיקר דברים טכניים. בנוגע לאנשים שעומדים מולי, הדאגה העיקרית שלי היא שהם ירגישו בנוח. אם הם רוצים לעשות את זה, אני אעבוד הכי טוב שאני יכול גם בשבילם. כדי שתהיה להם חוויה מעניינת. אני בר מזל שכל כך הרבה אנשים רוצים להשתתף בזה. עבורי, הם האנשים הכי חכמים בישראל".
עו"ד ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד: "ים המלח הוא אוצר טבע בריאותי ותיירותי ויש לעשות כל שניתן כדי לשמור עליו. הגעתו של אמן בסדר גודל כזה כמו ספנסר טוניק ויצירתו המתוכננת, תסייע להעלות את המודעות למצבו הקשה של ים המלח, ולגיוס גורמים רבים להצלתו".