1. איך לנצח את בנט, מאת: מגפה
חדר סיעת ימינה בכנסת עדיין עמוס במדריך הכיס שכתב נפתלי בנט: "איך לנצח מגפה", אי שם בימי הפריווילגיה שאפפו את שבתו באופוזיציה. אלא שערימת הספרים המנוילנת הזאת לא לקחה בחשבון שני פרמטרים בסיסים: מוטציות ורוטציות. היום (חמישי), כשבנט נשאל אם הוא מתחרט על הספר והכותרת, השיב: "המגפה נתנה לכולנו שיעור בצניעות". לפני שבועיים, ראש הממשלה כבר הבין שהוא צריך לשנות את שמה של מוטציית זן דלתא, ולכן הכניס לאט ובעקשנות את המונח "מגפת הדלתא" אל השיח. מוטציה יוצרת איתה עננה של אשמה, מגפה – זה כבר כוח חיצוני חדש שמתמודדים איתו.
שרים בקבינט הקורונה (אלה שמגיעים אליו) טוענים שנדהמו מההתנהלות של ראש הממשלה. שבתוך יממה או שתיים, אי שם באמצע העברת התקציב בממשלה, הוא עשה תרגיל פליק פלאק שלא מבייש את ארטיום דולגופיאט - ועבר בחדות מ"חיים לצד הקורונה" ל"סגר הוא כנראה בלתי נמנע". זה חצי נכון. בנט התאים את עצמו לקצב ההכפלה שהוצג לו על ידי המומחים בתחילת השבוע. לפי מרביתם, גם אם נחסן בקצב מסחרר, 1,000 חולים קשה יהיו בוודאות. משם הדרך ל-2,000 עלולה להיות קצרה מאוד.
אלא שהפליאה הגדולה של אנשי המקצוע ושל חלק משריו הייתה על התפנית החדה. הרי קצב ההכפלה היה מדאיג כבר לפני שבועיים, והמספרים היו ברורים מההתחלה. דווקא ממי שכתב ספר "איך לנצח מגפה" היה מצופה להכיר את המתמטיקה בשלב מוקדם יותר. ועדיין, בנט חשב שזה יהיה אחרת. שהחיסונים מעניקים לישראל רשת ביטחון גם אל מול הווריאנט, שאפשר להתנהל באסטרטגיה של "בלימה רכה". רך זה אכן היה, בלימה קצת פחות.
מי שיושב באופוזיציה ומחכך ידיים בדאגה ובהנאה גם יחד הוא בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר. בשיחות עם מקורביו הוא אומר בפסקנות שהתפתחות זן דלתא וההתמודדות של הממשלה איתה, היא היחידה שיכולה לערער את יציבותה. לא תקציב, לא חוק האזרחות, הדלתא. סגר רביעי, שבו מידת הצייתנות של הציבור מוטלת בספק, עלול להציב לבנט אתגר מנהיגותי ולשחוק את הלגיטימציה הציבורית שלו שאינה בשיאה גם כך, לשון המעטה. בכיר בליכוד הסביר את זה בשיא הפשטות: "הספר איך לנצח מגפה מאת נפתלי בנט, הפך לאיך לנצח את בנט, מאת מגפה", משפט שלקוח, אגב, מאחת מקבוצות הוואטסאפ של פעילי המפלגה. כל אחד והקופירייטרים שלו.
2. איך קוראת איילת שקד לנפתלי בנט?
איילת שקד מכירה את נפתלי בנט משנת 2005. כבר 16 שנה. מה הם לא עברו יחד מאז שראיינה אותו בקניון ברעננה לתפקיד ראש המטה של בנימין נתניהו בשבתו באופוזיציה, אי שם באמצע העשור הראשון של המילניום? ניהול מטה, קבלת כסף משותף במזומן כדי לא לעצבן מישהי ספציפית, סכסוכים, שדרוג של הבית היהודי, ניצחון בפריימריז של בנט, כניסה לממשלה עם ברית האחים, היזרקות לאופוזיציה, מערכות בחירות, ירידה מתחת לאחוז החסימה, הוא היה בראש – היא הייתה בראש, אופוזיציה לוחמת, והנה - ממשלה שבנט עומד בראשה והיא שרת הפנים.
אחרי כל אלה, האדם הסביר היה מצפה שאיילת תקרא לנפתלי בשם הכה יצירתי: "נפתלי". אלא ששקד קוראת לבנט: "ראש הממשלה". אז נכון שיש קודים וגם אנחנו העיתונאים מכנים את בנט בשיחות "אדוני ראש הממשלה", אבל אותנו שקד לא ראיינה בקניון ברעננה לתפקיד פוליטי ראשון. די מדהים שאפשר לעשות את המעבר הרטורי הזה בכזאת קלות.
3. מה עושים עם ציפי חוטובלי?
אם יש משהו ששר החוץ היה רוצה, זה להשמיע לשגרירה בבריטניה ציפי חוטובלי את השיר "לונדון לא מחכה לי", בהיותה על המטוס בחזרה לישראל. לפיד מינה שורה של מינויים פוליטיים: את אמיר חייק באיחוד האמירויות, את אסף זמיר לקונסול בניו-יורק, את יעל גרמן כשגרירה בפריז. זה לא הכול ויהיו עוד בהמשך. אבל מחוטובלי יהיה לו קשה להיפטר. מתברר, שטרם יציאתה של חוטובלי לבריטניה, היא חתמה על סוג של "חוזה" משפטי ל-3 שנים, שמעגן את שהייתה שם. כדי להשיב אותה ארצה ולמנות אדם אחר, צריך קודם לקבל החלטה ואז להעביר החלטת ממשלה רשמית.
שתי הסוגיות לא פשוטות: חוטובלי היא אם לילדים שהעתיקה את מגוריה ללונדון כדי למלא שליחות, וצריך למצוא את הטיימינג המדויק אם רוצים להחזיר אותה. בנוסף, יש מי בממשלה שלא סבור שצריך להחזיר אותה ארצה, ושזה יהיה בוטה מדי. בינתיים, השרה לשעבר חוטובלי והשגרירה כיום הסתבכה, כשנודע ללפיד שהיא חברה בקבוצת וואטסאפ שבה פורסמה מודעת אבל לנפתלי בנט. חוטובלי הסבירה כי צירפו אותה לקבוצה בלי ידיעתה, ושבמרבית הזמן היא עושה שימוש בטלפון הבריטי. האמת, זה נשמע כמו הסבר הגיוני, ובכל זאת – קצת זהירות מצידה לא הייתה מזיקה, במיוחד שגם היא יודעת שהממשלה החדשה לא מתלהבת, לשון המעטה, מהמשך שהייתה שם. "עמדותיה לא מייצגות את הממשלה", אמר לי השבוע בכיר במשרד החוץ. זה די נכון.
4. "מס עבאס" והקשר למזרח ירושלים
גורמים בכירים באוצר מספרים בשיחות סגורות שבדיונים עם נציגי רע"ם על התקציב שיועבר למגזר הערבי, התעקשו האחרונים שהכסף לא יעבור למזרח ירושלים. תקראו שוב את המשפט האחרון: הנציגים הערבים בממשלה לא רוצים שנתח מהתקציב יעבור למזרח ירושלים. הסיבה מרגיזה אפילו יותר: לתושבי מזרח ירושלים אין זכות הצבעה, וזה לא קהל היעד של רע"ם.
נאמר כבר עכשיו: ברע"ם מכחישים מכל וכל את הדברים. ערכתי כמה בדיקות: גורמים שמעורבים במו"מ מתעקשים שהדברים נכונים. מי שמכיר את המצב במזרח ירושלים יודע עד כמה האזור הזה רעב לתקציבים: לחינוך, לשיפור אחוזי הנבחנים בבגרות ישראלית, לתשתיות ולפיתוח, רשימה חלקית. עבאס ואנשיו מסתכלים למקומות אחרים.
5. האיום החרדי
מעשה שהיה כך היה: לפני כמה שבועות, עוד לפני שהחלו בכלל הדיבורים על סגר, הגעתי לכנסת לכמה פגישות. באחת מהן, אמר לי גורם בכיר בסיעות החרדיות: "אתה תראה שיהיה סגר בחגים. אין להם אומץ לעשות את הסגר ביולי-אוגוסט, כי זאת ממשלה חילונית במהותה, הפעם אנחנו לא נסכים". זה היה נראה לי די מופרך אז, בטח שהמילה "סגר" לא הייתה על השולחן. בחלוף הזמן, עוד ועוד גורמים בציבוריות החרדיות השמיעו טענות דומות.
צריך לשמוע היטב את האיומים של הנציגים החרדים השבוע, כמו לדוגמה ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה. "אין סיכוי שהציבור ייתן אמון בהחלטה של סגר בחגי תשרי, זאת בושה וחרפה". כשנשאל לגביו ספציפית ענה אשר: "גם אני חלק מהציבור". שווה לעקוב אחר החזית הזאת: הציבור הכללי אדיש, הציבור החרדי חשדן, וכשנציגיו לא בממשלה – יהיה עוד יותר קשה לרתום אותם למהלך שניבאו שיגיעו אליו מראש.
