"כולם רוצים לדעת על השירותים בבניין שלנו": הסיפור המיוחד של הבניין הזה בארצות הברית, שזכה לאחרונה לתואר יוצא דופן, מגיע לשיא בנקודה לא צפויה. דווקא במקום שכולם הולכים אליו לבד טמון אחד הסודות הגדולים של המבנה, שלא מחובר לביוב: "השירותים שלנו עובדים על קצף, והמשמעות היא שב-16 השירותים והמשתנות שבבניין משתמשים בפחות מים מאשר באסלה אחת רגילה עם שטיפת מים נמוכה".
"כשאתה עושה את ה'עניינים' שלך כאן בבניין הזה והולך, ה'עניינים' שלך נשארים: אנו מבצעים קומפוסט פסולת ביולוגית במקום". כן, הבניין הזה הופך את הפסולת האנושית של כל הדיירים למועילה - מבלי להיות מחובר לביוב, ובעתיד הוא גם צפוי להיות מנותק ממערכת המים ולהתמודד לבד.
וזו לא התכונה היחידה שיכולה להישמע כחיסרון - אך מהווה חידוש עצום. אם תיכנסו לבניין ותחפשו את השלט המזגן - לא תמצאו. בבניין הזה אין מיזוג אוויר קונבנציונלי, אבל המנהל מבטיח שלא תמותו מחום. איך? המבנה מסתמך בעיקר על הפחתה של הלחות מהאוויר, מה שהופך אותו לנוח יותר ודביק פחות, תוך שימוש חוזר במים שמופקים מהבניין עצמו. יש בבניין מערכת צנרת ששואבת מים קרים אם יש צורך לקרר את הבית - ועד היום עוד לא הייתה סיבה אמיתית להפעיל אותה. אלו הם רק חלק מהסודות של המבנה שיש מעטים כמוהו, 28 ליתר דיוק ברחבי העולם - "בניינים חיים".
חי, אבל לא בועט
את "הבניין החי" לא תראו משוטט ברחובות, לא תרגישו את כובד צעדיו וגם לא תשמעו את נשימתו. למעשה, אתם יכולים לחלוף על פניו מבלי לדעת: כך למעשה קורה יום-יום לרבים מתושבי כדור הארץ, אבל ממש לידכם עשויים להיות דלת, או חלון, לחיים שלא דמיינתם כמותם. כמו גוף האדם, גם "הבניין החי" מנסה לפעול - ולפעום - בכוחות עצמו.
ואכן, מבט ראשון על בניין "קנדדה" (Kendeda) שבאטלנטה, ג'ורג'יה, לא מספק שום רמז למעמד המיוחד שלו. רק יודעי דבר מביטים במבנה הזה בהערצה. מדובר באתר שקיבל את התואר הנכסף "בניין חי", שמסמל שהוא מצליח להיות יעיל לסביבה - יותר מאשר מזיק לה. המבנה הזה עומד כבר במשך שנה בתנאים מחמירים של המכון הבין-לאומי - The International Living Future Institute - שמעניק את הטייטל המיוחד.
שאן ארורה, המנהל של בניין קנדדה ומי שאחראי לציטוטים הנרגשים על האסלות והחיים ללא ביוב, שמח להעניק הצצה לחידושים שמעניקים לבניין את החיות. מכשור מתקדם, תשתיות וכלים רבים הביאו להענקת התואר, ואת חלקם דווקא קל לראות למי שמחפש את הזווית הסביבתית. "אחד הכלים הבולטים ביותר שלנו הוא כמובן החופה הסולארית שלנו, היא ממש בולטת", מסביר ארורה ומספר על הקדמה שמתחילה מגג הבניין ומגיעה עד ליסודות. "הבניין עצמו יעיל מאוד. מערכת ייצור החשמל שלנו גורמת לבניין הזה לייצר כמעט 225% יותר חשמל בכל שנה ממה שהוא צורך".
חשמל למיזוג אוויר הוא בדרך כלל הביקוש הכבד ביותר לאנרגיה במדינות הדרום של ארצות הברית, בגלל הקיץ הארוך, החם והלח. כדי למנוע את הצורך במיזוג המוכר, המעצבים התמקדו גם בהפרדה בין האוויר שבפנים לאוויר שבחוץ. כלומר, בבניין יש מעט מאוד דליפות אוויר. הצנרת נועדה לשאוב מים קרים כדי לקרר את הבניין אם המדחום מראה 25.6 מעלות צלסיוס ומעלה, אך לדברי המנהל ארורה הם עדיין לא היו צריכים להשתמש במערכת הזו, אפילו בימים החמים ביותר של הקיץ האחרון.
המערכת הזו, שמשנה את המאזן האנרגטי, מומנה מתרומה של 25 מיליון דולרים מקרן פילנתרופית שבסיסה באטלנטה. הקרן שמה לה למטרה לתמוך באנשים שיוצרים עולם צודק ושוויוני יותר: בקרן טוענים שמעל לכול, הבניין הזה הוא פרויקט הדגמה - שנועד להראות כי ניתן להשתמש בטכנולוגיות ירוקות בכל סביבה, גם בסביבה שנראית לנו עירונית ומנוכרת ואולי דווקא בסביבה שכזו.
מעלי הכותרת ועד המסר המפתיע לציפורים
הבונים תכננו את הפרטים עד לאלו הקטנים ביותר: האנרגיה של הבניין שפועלת בזכות הגג הסולארי, היעדר החומרים שמוגדרים מזיקים לסביבה, וגם האיתות לבעלי הכנף. בחלונות הזכוכית הגדולים יש גומות, כדי להזהיר ציפורים שלא יעופו ויתנגשו בהם. במהלך ההקמה והבנייה של הבניין, היוצרים עשו שימוש בפסולת תעשייתית מאחד בבנייני מכללת "ג'ורג'יה טק". כך, למשל, אריחים ממעבדות שנהרסו מעטרים עכשיו את הקירות מעל האסלה המזמזמת והממחזרת שנמצא בחדר הרחצה.
ואכן, השירותים מציגים את החידושים שבהם המעצבים גאים יותר מכל - אך הם רק חלק מתפיסה כוללת לגבי ניצול המים. הבניין החי באטלנטה החל בתהליך רשמי, שבסופו המדינה תאפשר להקים מערכת מים עצמאית שתאגור מי גשמים למים שמתאימים לשתייה. ה"חופה" אוספת את מי הגשמים למערכות הבניין ושולחת מים נוספים שמחלחלים אט אט לאדמה, במקום לברוח לאגני הניקוז מהבטון.
ומעגל החיים של המים מוביל גם, כפי שאולי ניחשתם, לגידול צמחים - ומזון. "אחת הדרישות של 'אתגר בניין חי' היא לקיים חקלאות עירונית, והדרך שבה אנו מספקים את דרישת החקלאות העירונית היא בגידול אוכמניות ופירות נוספים, וגם ירקות עונתיים", מסביר המנהל. ולא רק בצמחים מדובר: "יש פה גם דבורים, דבורי גג. כן כן, יש לנו דבורי דבש בבניין שלנו. כל הצמחים המאביקים שנמצאים כאן נחשבים לדרישת החקלאות העירונית מכיוון שהם, כמובן, מספקים מזון לדבורי הדבש", משוויץ ארורה.
המכון הבין-לאומי דורש שהבניינים שלו יתנהגו כמו פרח, הם דורשים "עלי כותרת" שהם הבסיס לבניינים החיים – מקום, מים, אנרגיה, בריאות ואושר, חומרים ממוחזרים, שוויון ויופי. לפרוייקט יש עשרות בודדות של בניינים שקיבלו את התואר "בניינים חיים" אבל יש מאות פרוייקטים שרוצים להפוך ביום מהימים לכאלו, כולם מלבד אחד נמצאים בארה"ב ובקנדה - כשיוצא הדופן ממוקם באירלנד המרוחקת. רבים מהבניינים הללו הם מוסדות לימוד ומחקר של עניינים סביבתיים או מוסדות ארכיטקטוניים "ירוקים".
ארורה טוען כי המבנה שהוא מנהל הוא הוכחה שאפשר לחיות בבניינים בני קיימא מסוג זה גם באקלים לא נוח: "לפני הבניין הזה, בנייני המגורים המאושרים ביותר היו בצפון מערב האוקיינוס השקט או בצפון-מזרח, חלקים בעולם שיש להם אקלים שונה באופן מהותי מאשר בדרום-מזרח החם והלח". הוא מוסיף בגאווה: "אנחנו מקווים שהבניין הזה ישמש כמגדלור, אתגר למוסדות שלנו ובאמת בכנות, לכל העולם. אם היינו יכולים לעשות זאת באטלנטה, ג'ורג'יה, בדרום החם והלח, אנחנו יכולים לעשות את זה בכל מקום".
בית חי? או שתעדיפו להדפיס אותו?
לאלזה לוץ והארי דקרס, זוג הולנדי, יש החל מהשבוע בית חדש. הוא בגודל 94 מטרים רבועים וכולל שני חדרי שינה וגם שירותים - כל מה שהזוג צריך, והכול הודפס מראש. זה עשוי להיות הפתרון למשבר הדיור שמטריד גם את הולנד. הבית כמעט מוכן לשימוש אבל עדיין לא ממוקם: הזוג ההולנדי יפגוש את הבית במקום שנקבע מראש.
המתכננים – כותבי האלגוריתם של הבית – תכננו בית שיראה טבעי כי המבנה צריך להשתלב בנוף הטבעי. קירות הבטון האפור שלו מזכירים סלע ענק, אבל הם בנויים מחוד החנית של הבנייה בהולנד – ובעולם כולו. הבית הורכב מ-24 אלמנטים של בטון ש"הודפסו" על ידי מכונה שמשפריצה שכבות על גבי שכבות של בטון במפעל בעיר, לפני שהקירות המוכנים-מועמסים על משאית לשכונה של בתים חדשים. באתרי הבנייה, שלא עומדים ומזהמים במשך חודשים ושנים, מנופים ומשאיות מבצעים את הגימור – ממש כמו פאזל. הבית עומד בכל חוקי ותקנות הבנייה ההולנדיים, ותהליך ההדפסה נמשך 120 שעות בלבד.
תיאו סאלט, פרופסור באוניברסיטה הטכנית של איינדהובן, עובד ומתמחה בהדפסת המבנים בתלת מימד והוא מתרכז במציאת דרכים להפוך את הבניה בבטון לידידותית יותר לסביבה. סאלט מאמין שהדפסת תלת מימד היא העתיד של עולם הבנייה: "אם אתה שואל אותי, נבנה ככה מיליון בתים".הוא מעריך כי ניתן יהיה להדפיס בתים בתלת-ממד בעתיד, תוך שימוש בשני שלישים מהחומרים: "למה? התשובה היא קיימות. הדרך לעשות זאת היא לצמצם את כמות הבטון שבה אנחנו משתמשים". פרופסור סאלט מסביר כי הדפסת תלת ממד מבזבזת את החומר רק במקומות שבהם הוא נחוץ.
ביתם החדש של בני הזוג לוץ ודקרס נמצא באיינדהובן, עיר הולנדית שמשווקת את עצמה כמרכז חדשנות ידידותית לסביבה. דקרס כבר הבחין באקוסטיקה ה"נהדרת" בבית וכשהוא לא מאזין למוזיקה, הוא נהנה מהשקט שהקירות המבודדים מספקים. "זה נותן הרגשה טובה מאוד, כי אם אתה בפנים אתה לא שומע שום דבר מבחוץ", הוא אומר. סוכנות הידיעות AP מפרסמת שהבית הוא תוצר של שיתוף פעולה בין העירייה, האוניברסיטה הטכנית באיינדהובן וחברות הבנייה בשם Project Milestone. עכשיו התקווה של המעורבים בפרוייקט היא שבתים כאלה, שנבנים מהר יותר מאשר בתים מסורתיים ומשתמשים בהם בפחות בטון, עשויים להפוך לפתרון למחסור הדיור במדינה.
"הוא חי! הוא חי!" זעק ד"ר פרנקנשטיין למראה המפלצת שיצר, ברומן שכבר הפך למיתולוגי. בישראל כבר כתבו בשיר מפורסם כי "יש אבנים עם לב אדם" ("הכותל", מאת יוסי גמזו). נדמה שהבניינים החיים סוללים שביל שלישי - עתידני אך לא מפלצתי, "חי" אך לא אנושי, עירוני - אבל מרגיש טבעי וירוק. הסטנדרט החדש מקל יותר על המצפון, וככל הנראה גם על שגרת החיים. לפי המומחים, לא ירחק היום שהבית ה"דומם" ייתפס כמיושן ואף "מת" בהשוואה לסגנון החדש - זה ששואף להאריך ימים ולהיות הרבה יותר מטרנד.