אף אחד מאנשי הצוות של הספינה נושאת דגל פנמה לא הבחין בלוחמי השייטת שמטפסים על הסיפון. אור ראשון של בוקר בחודש מרץ 2014, 1,500 ק"מ מאילת בלב הים האדום. רק עשרה ימים קודם לכן יצאה ה"קלוס-סי" מאירן בדרכה לנמל פורט סודן שבאפריקה. זה יכול היה להיות משלוח נשק שובר שוויון, לו היה צולח את המסלול מאירן לעזה. מפורט סודן היו אמורים לעלות טילים מתקדמים בעלי טווח של 200 ק"מ על משאיות ולחצות את המדבר בדרך לרצועה.
ישראל ניהלה בשנים האחרונות מלחמת חורמה בהברחות הנשק מאירן לארגוני הטרור בעזה ובלבנון. למבצעים הללו היו שותפים חיל הים, המוסד, יחידות מיוחדות וחיל האוויר. אוניות נשק נתפסו או טובעו בלב ים, חלקן הובאו אחר כבוד, והשלל הוצג בכל העולם.
לאט לאט הצליחו קהילת המודיעין הישראלית וצה"ל לייבש את נתיבי ההברחה הימיים. האירנים לא נואשו והחלו לפתוח מסדרונות יבשתיים – דרך עירק לסוריה ומשם ללבנון. על פי פרסומים זרים, משאיות נשק הופצצו במדבר העירקי ובקרבת מעבר הגבול המזרחי של סוריה באבו אלקאמאל. אלא שאז מישהו במשמרות המהפכה האירניים התעורר. גם שם נפל האסימון שהם חדירים מודיעינית וחשופים ליכולות הגילוי של סוכנויות המודיעין של ישראל.
טילים מדויקים - מתחת לאדמה
בחסות אנשי כוח קודס החלו האירנים לפתח רעיון חדש: אם לא ניתן להבריח – נייצר במקום. אירן החלה להקים מפעלי טילים סודיים בכמה מדינות ברחבי המזרח התיכון. ידע אירני, הכשרה של מקומיים וקווי ייצור חשאיים החלו לבנות טילים בליסטיים קצרי טווח, טילי שיוט ומל"טים מתאבדים. אירן הסכימה לחלוק ידע ולהעביר טכנולוגיה לארגוני טרור שנתמכו על ידה כדי להתגבר על המכשול שהציבו בפניה הישראלים.
כך נבנו כעשרים מפעלים נסתרים, חלקם מתחת לאדמה, בלבנון, תימן, סוריה סודן ועירק. טכנולוגיה לייצור מנועי טילים, ראשי נפץ ומערכות דיוק הועברו לחותים, לחיזבאללה ולחמאס. בחלק מהמקומות יוצרו טילים מדויקים ובאחרים הורכבו על רקטות פשוטות ערכות ניווט מדויקות ששיפרו מאוד את ביצועיהן. זו התפתחות משמעותית שהחלה בארבע השנים האחרונות ומטרידה מאוד את ישראל.
לפי פרסומים זרים, ישראל נכנסה למערכה חדשה – איתור מפעלי הטילים ותקיפה שלהם. כך הותקפו מפעלים בסודן, עירק וסוריה. בלבנון נקטה ישראל שיטה שונה – חשיפה של אתרי הייצור ופרסום גלוי ופומבי כדי להביך את חיזבאללה, להראות לו שנחשף ולהכריח אותו לעצור את הפרויקט מבלי להסתבך בסיכוי גבוה למלחמה בצפון.
כך חשף ראש הממשלה בנימין נתניהו את מפעלי הטילים בלב ביירות כשהציג תמונות לוויין של הפרויקט הסודי שגם בתוך חיזבאללה רק מעטים הכירו. "אירן וחיזבאללה מקימים שלושה אתרים תת-קרקעיים לייצור והסבה של טילים מדויקים באזור ביירות", הכריזו בישראל. האתרים פונו ממקומם תוך ימים אחדים.
נסראללה לא ישכח
על פעולה אחת נסראללה מתקשה לסלוח – רחפן חמוש, נושא חומר נפץ, התקרב לדירה בבניין רב קומות בלב רובע דאחייה בביירות. מי ששלח אותו לשם ידע בדיוק מה מסתתר באחת הדירות. הרחפן הרס מתקן רגיש שהצליחו מומחי החיזבאללה להשיג בעמל רב – רכיב מרכזי בתוכנית הטילים של הארגון.
בתקיפה נפגע מערבל פלנטארי – מכונה ששוקלת כשמונה טונות החיונית לייצור חומרים הודפים שביכולתם לשפר את ביצועי המנועים של הטילים ובכך לשדרג גם את מידת הדיוק שלהם. ככל הידוע המכונה נפגעה זמן קצר לפני שחיזבאללה ביקש להעביר אותה לאתר הממוגן מפני פגיעה חיצונית.
הכנסת המערבל לשימוש עלולה הייתה לאפשר לחיזבאללה להקים בלבנון פס ייצור תעשייתי של טילים מדויקים בכמויות גדולות למדי. על פי פרסומים זרים, פעם אחר פעם חזרו מטוסי חיל האוויר ותקפו מתקן שמכונה "סארס" בסוריה. מדובר במכון לייצור אמצעי לחימה שכבר הותקף ושוקם. לאחרונה ניסו להקים שם מפעל לדיוק טילים.
מכפיל הכוח של האייתולות
בשנים האחרונות מנסה אירן לצייד את שלוחותיה ובעלות בריתה בטילים בליסטיים ארוכי טווח מתוחכמים יותר. זו אסטרטגיית התפשטות הטילים החדשה של טהרן. התפשטותם של טילים בליסטיים ורקטות לשחקנים שאינם מדינות על ידי אירן היא מקור מתמיד למתח במזרח התיכון. המורדים החות'ים בתימן מבצעים תקיפות באמצעות טילים בליסטיים בערי ערב הסעודית, שדות תעופה ומתקני נפט; ארסנל הטילים ההולך וגדל של חיזבאללה מטריד מאוד את ישראל; ומיליציות שיעיות בעירק תוקפות ברקטות מדויקות בסיסים אמריקניים בבגדד ובצפון סוריה.
התמיכה האירנית בהפעלת ייצור רקטות מקומי אינה חדשה. בעזה מצטטים בקביעות את הסיוע האירני לייצור מקומי ומפעל הטילים לכאורה של חיזבאללה בעמק הבקעה הפך לנושא חם במאבק של ישראל בארגון הטרור. אבל הפעם נחשפת אסטרטגיה חדשה של העצמת ארגוני טרור הנתמכים על ידי אירן – מדיניות חדשה שהיא מקיפה ומטרידה בהרבה ממה שחשבו.
התמיכה בשחקנים אזוריים הפכה לעמוד התווך העיקרי של השליטה הצבאית של אירן באזור. טהרן החלה לספק לארגוני הטרור מערכות נשק אסטרטגיות הכוללות רקטות ארטילריות כבדות וטילים בליסטיים, כמו גם את טכנולוגיית הייצור שלהם.
התמיכה הזו מטיבה עם אירן בכמה אופנים: כמכפילת כוח, כהרחבה של יכולות ההרתעה של אירן וכדרך להוציא לפועל התקפות על ידי שלוחותיה שמשאירות אותה במרחב ההכחשה. אירן משתמשת בארבע אסטרטגיות משלימות כדי לספק לבני הברית שאינם מדינות מל"טים, רקטות ארטילריות וטילים בליסטיים: העברות ישירות, שדרוגים לטילים ורקטות קיימים, העברת יכולות ייצור ואספקה באמצעות צדדים שלישיים.
עם יכולת העתקה מתקדמת - אך בלי מרחב הכחשה
מבחינת האירנים יש שני אתוסים מאוד חזקים: האחד - היכולות הטכנולוגיות. מדובר בנושא שמושרש עמוק באירן, סוגייה תרבותית. האתוס השני הוא הסתמכות עצמית, בעיקר בעידן הסנקציות: תרבות של הסתמכות עצמית ומקסימום עצמאות. הדברים הללו, יחד עם הרצון של אירן להקרין עוצמה באזור, הפכו אותה לשחקן מאוד מרכזי בעולם ייצור ופיתוח האמל"ח בשני וקטורים מעניינים: מערכת רחבה ומגוונת של תעשיות - ומומחיות בהנדסה לאחור, שלא לומר חיקויים.
האירנים הביאו את היכולת הזו לדרגת אומנות במקסימום הסתמכות עצמית. הם מכשירים מקומיים בידע ובטכנולוגיה וזה מאפשר להם יכולת לייצור מקומי. בזירה כמו תימן או בסוריה, שיש לה תעשייה צבאית, ה"הנדסה לאחור" פוגשת יכולת שכבר קיימת בשטח.
האירנים יכולים להתבלבל ולחשוב שהעובדה שהם נתנו אמל"ח לגורם כלשהו מרחיקה אותם ממעורבות - אך הם טועים, האמל"ח מדבר בעד עצמו. גם האו"ם נותן את דעתו על זה בדוחות תקופתיים, והשיטה הזו לא נותנת להם מרחב הכחשה.
גם שנים של מאמצי סיכול לא הניאו את האירנים מהמשך פיתוח תעשיית הנשק שלהם. המטרה של טהרן נותרה בעינה: להציב איומים אסטרטגיים על אויביה במזרח התיכון וליצור מאזן הרתעה שימנע התקפות עליה. ישראל, מצידה, מביטה בדאגה בהתקדמות האירנית, אך נחושה שלא להשלים עם הפצת יכולותיה המתקדמות של אירן לבעלות בריתה במזרח התיכון.