זה כבר נראה כמו ריטואל קבוע. פחות משבועיים לבחירות, מרצ שוב פונה לרגש של תומכיה ומבקשת מהם להניח את החישובים האסטרטגיים בצד, להצביע מתוך אידיאולוגיה - ולא לאפשר למפלגה של 30 שנה להיעלם מהמפה הפרלמנטרית. פעם מעל ופעם מתחת לאחוז החסימה, מרצ נעה בין סקר לסקר ולא ברור אם גם הפעם תצלח את המכשול, והאם ההחלטה שקיבלה, או המציאות שנכפתה עליה, לרוץ עצמאית – תתברר כזו שתשאיר אותה מחוץ לכנסת. אלא שלגוש המפוזר והכאוטי שמכונה "רק לא ביבי" יש מטרת על, שגלומה בשמו, והחשש הוא שתסוכל אם מרצ תתעקש להתמודד אך לא תעבור את אחוז החסימה. וכך, הלחץ על הרשימה לפרוש הולך וגדל ככל שמתקרבים למועד הבחירות.
מספר 2 במפלגה, ח"כ תמר זנדברג, מודאגת אך אופטימית. "בניגוד למפלגות אחרות שקמו אתמול ומתפרקות מחר, שמעולם הפתק שלהן לא היה בקלפי ולאף אחד הן לא תחסרנה אם הן פורשות - מרצ היא מפלגה שהסכנה שבה היא נמצאת גוררת את האפקט ההפוך", היא טוענת בריאיון למגזין N12. "לאחר שהתפרסמו הסקרים שבהם אנחנו בבעיה, ראינו שאנשים לא נוטשים אלא חוזרים הביתה, כי מרצ היא מפלגה שנמצאת לאנשים בלב, שאכפת להם ממנה. הם באים להציל אותה".
ואם הם לא יצליחו – בזבזתם שני מנדטים לגוש.
"הסקרים מדאיגים אותנו, אנחנו ממש לא מקלים בהם ראש, אבל הם מבוססים על כמה מאות אנשים. הקלות שבה מבקשים מאיתנו לוותר ולפרוש - בעיניי היא לא נכונה וכמעט לא מוסרית. יצאנו בקמפיין הסתערות על הציבור שלנו ואנחנו רואים שהוא עובד. המפלגה של חולדאי לדוגמה התחילה עם שמונה מנדטים וברגע שהיא ירדה מתחת לארבעה - היא כבר צנחה לאחוז אחד ומשם נעלמה. כשמרצ יורדת ל-3%, בסקר לאחר מכן אתה רואה את האנשים חוזרים. למה? כי זו מרצ, שיש לה קהל נאמן ומסור שמצביע עבורה כל השנים ולא יכול לראות לה תחליף. יש בה ייחודיות, בגלל ההיסטוריה, העמדות והערכים שלה. זה דבר מחריד שלא יעלה על הדעת שבבחירות שבהן המפלגה של כהנא עומדת לחזור לכנסת, המפלגה של שולמית אלוני לא תהיה. אתה בא לפוליטיקה כדי להילחם על מה שאתה מאמין בו. עד הסוף, עד זוב דם".
הפריימריז הפיח חיים במפלגת העבודה. בדיעבד לא היה נכון לעשות את זה גם במרצ?
"אחרי שאני נבחרתי ליושבת ראש המפלגה, הבחירות עברו לוועידה, שזו שיטה הרבה פחות טובה, פתוחה, ציבורית ומעוררת התלהבות בעיניי. מאז לא קיימנו פריימריז ואני חושבת שזה דבר לא נכון. אני בהחלט חושבת שאנחנו צריכים לחזור לזה בהקדם".
אתם לא מצטערים שלא התאחדתם עם מפלגת העבודה כמו בבחירות הקודמות?
"קודם כל, מרב מיכאלי לא הביעה בזה שום עניין, אלא להפך. יש אחרים, כמו שלח וחולדאי, שהיא ניהלה איתם משא ומתן, אבל אלינו היא אפילו לא פנתה. מעבר לזה, מפלגת העבודה עשתה לנו באמת את הדבר הכי בלתי נתפס ונוראי. הורדנו בשבילם את הפתק מרצ מהקלפי וקראנו לציבור שלנו להצביע בפתק אמת. היא לקחה את המנדט שביקשנו ביחד והעבירה אותו לביבי, בניגוד להבטחות שלנו ולערכים שאנחנו מייצגים. אני מצדיעה למיכאלי שהוכיחה את עצמה ולא נכנסה לממשלה, אבל במפלגת העבודה זה עכשיו לא ואולי מחר כן. במרצ אין דבר כזה. גם אם יתחלף מנהיג – זה לא ישנה את הדרך".
למה השמאל כל כך קטן?
"השמאל לא כזה עלוב ומסכן כמו שמציירים אותו. מרצ היא מפלגה בגודל צנוע וזה גורל שאנחנו מקבלים על עצמנו בגלל המחויבות האידיאולוגית, אבל אנחנו חלק מגוש הרבה יותר גדול, שקיבל 62 מנדטים בבחירות האחרונות. אני יודעת שזה לא קל להיות במיעוט, אבל אל ייאוש. אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה. בגין ישב 29 שנים באופוזיציה בזמן שלטון מפא"י שנראה חזק מאוד ואין-סופי עד שהוא נפל".
תמליצו על לפיד כראש ממשלה?
"סביר מאוד להניח".
יו"ר המפלגה, ניצן הורוביץ, עורר סערה בשבוע האחרון כשאמר ש"היה מקום להחלטה של בית הדין בהאג לחקור את ישראל". בעקבות דבריו, בנט וסער הצהירו שלא יישבו עם מרצ באותה ממשלה. במרצ, לעומת זאת, לא פוסלים את השניים.
באיזו קואליציה תהיו מוכנים לשבת?
"אומרים עלינו שאנחנו טהרנים וחולמניים, אבל אני אישה די ריאלית ופרקטית. נסכים להיכנס גם לקואליציה שככל הנראה יהיו בה מרכיבים שאני פחות רוצה לראות ואולי אפילו לא דמיינו שנשב איתם. אני שואפת למרכיב מרכז-שמאל כמה שיותר חזק ודומיננטי בתוך הממשלה, שמרצ תהיה חלק ממנה ותשפיע על הקו הפוליטי והמדיני ועל קווי היסוד שלה. בממשלה כזו, גם אם זה יהיה כרוך בפשרות מצדנו – בהחלט נשאף לשבת".
את רואה את עצמך יושבת תחת סער או בנט כראש ממשלה? הם עדיפים על נתניהו?
"מרצ היא חברה גאה בגוש ה'רק לא ביבי' אבל היא לא רק 'רק לא ביבי'. להיות לא מושחת זה תנאי יסוד בסיסי, אבל הקומה הבאה היא מדיניות. אנחנו נשפוט כל ממשלה לפי המרכיבים שלה, קווי היסוד שלה והדומיננטיות של גוש המרכז-שמאל בתוכה. אנחנו בהחלט נשקול שיקולים שלא שקלנו בעבר, לשבת עם גורמים שהם בוודאי לא שמאל ואולי אפילו לא מרכז – אם הם יהיו קטנים יותר ולא דומיננטיים. אני יכולה להבטיח שני דברים - לא נשב בממשלה של נאשם בשחיתות ולא נשב בממשלת 'ימין-מלא' שמקדמת סיפוח ופסקת התגברות".
את חושבת כמו הורוביץ שהחקירה בהאג מוצדקת?
"אני חושבת שהיא תוצאה של מדיניות הימין, שחשב שאפשר להמשיך להתנחל ולדבר על סיפוח בלי שיקרה שום דבר. מי שמזדעק על אנטישמיות במקום להסתכל בראי ולהבין שזו תוצאה של מה שאנחנו עושים – טומן את הראש בחול. אני לא רוצה שיחקרו אותנו, לא נהנית מזה ולא אוהבת את זה בתור ישראלית. אבל אני מבינה שזו תוצאה של מדיניות ישראלית שהיא שגויה מוסרית".
אבל ב-2008 אולמרט הלך הכי רחוק שאפשר ואבו מאזן סירב.
"נפגשתי כמה פעמים מאז עם אבו מאזן. האיש מדבר כבר כמעט בייאוש על שתי מדינות, כולל על הוויתורים שהוא מוכן להם בשם העם הפלסטיני. מישהו בדק איתו בשנים האחרונות? אני אצטט את יוסי שריד, ששאל 'למה מהשלום מתייאשים כל כך מהר ורק מהמלחמה אף פעם לא נמאס?'. את השלום ניסינו שלוש פעמים – עם רבין, ברק ואולמרט. כמה פעמים ניסינו מלחמות ומבצעים צבאיים? ברור שאין לזה תוחלת וזה לא מביא את הפתרון, אלא רק הרוגים וייאוש. אז למה שלא ננסה עוד פעם?".
למה מעזה ממשיכים להילחם בנו?
"העם הפלסטיני נמצא בגדה המערבית תחת כיבוש ישיר ובעזה תחת מצור. ישראל שולטת על הפתחים לרצועה ועל מה שנכנס אליה ויוצא ממנה. יש שם משבר הומניטרי שאנחנו צד מאוד משמעותי בו".
מספר 3 ברשימה של מרצ הוא סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל') יאיר גולן, שננזף וקידומו בצבא עוכב בזמן שהיה מפקד אוגדת איו"ש, לאחר שאפשר לחייליו להשתמש ב"נוהל שכן", בניגוד לפסיקת בג"ץ בנושא. מדובר בנוהל שבמסגרתו קרוב משפחה או שכן של פלסטיני חמוש שמתבצר בתוך בית נשלח על ידי החיילים לשמש כ"מגן אנושי" אל מול ירי אפשרי של המבוקש לעברם.
את רואה בו מועמד מתאים ברשימה?
"אני לא אכחיש שלא על כל דבר אני מסכימה עם יאיר גולן. יש הבדלי שפה, סגנון, התייחסות וניואנסים בינו לבין חלק מהאנשים במרצ, אבל רב הדומה על השונה. דווקא לפוזיציה שממנה הוא מגיע יש ערך עבור מרצ. יש חשיבות לא מבוטלת לכך שאדם שהיה סגן רמטכ"ל ושירת בתפקידים שקשורים לכיבוש מכהן בכנסת מטעם מרצ, מקבל את תפיסת עולמה, נלחם למען פתרון מדיני, זכויות אדם וכל הדברים שהם חלק מהאג'נדה של המפלגה. הוא גם מדבר בעד הסכם הגרעין עם אירן, בניגוד לביטחוניסטים דגולים שאמרו את הדברים האלה בחדרי חדרים כשהם היו בתפקידים ביטחוניים, אבל כשהצטרפו למערכת הפוליטית פתאום מילאו פיהם מים".
מקום אחד מתחת גולן משובצת ג'ידא רינאוי-זועבי, שאמרה השבוע בריאיון לכלי תקשורת ערבי כי תימנע בהצבעה על חוק איסור טיפולי המרה ללהט"בים, מתוך "התחשבות ברגשות החברה הערבית". זמן קצר לאחר מכן חזרה בה. "ההתבטאות שלה בריאיון ב'כל אל-ערב' הייתה טעות מוחלטת", אומרת זנדברג. "אני שמחה להגיד שתוך דקות ספורות היא תיקנה את הדברים באופן מלא, שלם וברור, גם בעברית וגם בערבית, והתייצבה לצד העמדות של מרצ במלואן. אצלנו אין לשון כפולה".
"עולם של קטניות ועדשים"
זנדברג כיהנה בכנסת ה-20 כראש הוועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול והייתה הראשונה בתפקיד שתמכה בלגליזציה של קנאביס. בעבר אף סיפרה כי היא נוהגת לעשן בעצמה.
את עדיין עושה את זה?
"לא. מאז שנבחרתי לכנסת לקחתי על עצמי לא להפר את החוק אלא לנסות לשנות אותו. קיבלתי לאורך השנים המון הצעות לעשן, להביא עציץ ולעשות מעצמי צחוק בכל מיני אולפנים, אבל העדפתי ללכת בדרך הרצינית יותר, שאני חושבת שהיא הנכונה יותר. יש פה סטיגמה שצריך להסיר. מדובר בהתנהגות שגרתית של מאות אלפי ישראלים רגילים לחלוטין, שעובדים, מתפקדים ומפרנסים".
לפני כשבע שנים, כשהיית בת 37, הפכת לטבעונית. זה נשמע גיל שקשה לשנות בו הרגלים
"היה לי איזשהו תהליך. בן הזוג שלי ואני התחלנו מיום אחד בשבוע ללא בשר, אחרי זה הפחתנו בשר רק בימי חול, ב-2014 הצטרפנו לאתגר של 22 ימי טבעונות ומאז נשארתי טבעונית. באיזשהו רגע הבנתי שהציוויליזציה צריכה להתקדם מתעשיית הבשר. זו תעשייה שמצד אחד מבוססת על אכזריות ועל התעללות וסבל ומצד שני היא במקום כל כך לא טוב מול כדור הארץ והחיים שלנו עליו. ברמה האישית זה לא קל, כל בן אדם יודע מה זה אוכל בחיים. אני מאוד אוהבת פיצות וזה חסר לי, אבל גיליתי עולם של קטניות ועדשים. היום זה משהו שיש לנו בבית בכל רגע נתון בארבעה צבעים".
בן הזוג של זנדברג הוא אורי זכי, יו"ר הנהלת מרצ. השניים מתגוררים בתל אביב יחד עם אביגיל, בתה של זנדברג מנישואים קודמים, ועם בתם המשותפת רחל. זכי מגדיר את עצמו אדם מאמין ומנהל אורח חיים מסורתי. לפני כשנתיים, במסגרת קמפיין הבחירות של מרצ לכנסת ה-21, הם קיימו מעין טקס נישואים אלטרנטיבי מחוץ לבניין הרבנות בתל אביב.
נכונה השמועה שאת מדליקה נרות שבת?
"אני עושה את זה בשביל בן הזוג שלי. יש לנו המון דברים משותפים - אנחנו חלק מאותה מפלגה, חולקים את אותה תפיסת עולם. עולם השמאל הפוליטי והאידיאולוגי הוא חלק מאוד גדול מהחיים שלנו, אבל יש דבר אחד שבו אנחנו שונים מאוד. אני אישית לא מאמינה באלוהים ולא מקיימת שום מצווה, אבל אני חיה עם אדם מאמין, אז בדברים שקשורים לרשות המשותפת של שנינו אני מכבדת. הבית שלנו כשר בפסח ואם מתחשק לי אני הולכת איתו בחגים לבית כנסת שוויוני. אני רואה את זה כעושר שנוסף לחיים שלי. כשכל אחד בטוח בעצמו וחולקים מרחב חיים משותף - הכבוד ההדדי עושה את שלו. עבורי זה חצי פולקלור אבל אני יודעת שעבורו זו אמונה וזה חשוב".
השרה לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי-אבקסיס טענה לפני כשלושה חודשים בנאום בכנסת כי זנדברג, שאיתה התמודדה באותה רשימה בבחירות הקודמות - "נתנה לבן זוגה להתנהל על הקופה של מרצ ולהחליט מי יקבל איזה תפקידים". את מספר 2 במרצ זה מרתיח: "מדובר בשקר מוחלט ודיבתי, המצאה ממוחה הקודח של גנבת מנדטים ואחת הנשים הבזויות מבחינת ההתנהגות הפוליטית שלה".
"אורלי לוי אבקסיס גנבת מנדטים, ואחת הנשים הבזויות מבחינת ההתנהגות הפוליטית שלה"
"זו אישה שאני בעצמי הגנתי עליה אל מול הרבה מאוד סקפטיות שהייתה כשהיא בחרה להצטרף לעבודה, ואז למרצ, בידיעה מוחלטת לאן היא באה ומה המשמעות. היא התחייבה לא לשבת עם נתניהו, גם אם זה אומר להיתמך על ידי הרשימה המשותפת, ויום אחר כך היא הראשונה שיצאה, ובצורה בוטה וחסרת תקדים פשוט בעטה בדבר הזה, במקום שבאמת קיבל אותה והגן עליה. כאשת שמאל הגנתי עליה מפני גברים שאמרו לי שזה בדיוק מה שהיא תעשה ואני עניתי 'מה פתאום? זה גזעני, זה מיזוגני, למה אתם אומרים ככה?'. כשהיא מעומתת עם זה, היא בוחרת להפיץ שקרים עליי ועל המשפחה שלי".
איך זה לככב באופן קבוע בצמרת רשימת קורבנות "שיח השנאה" ברשת?
"להיות אישה במרצ זה דבר שממקד אליך שנאה, בטח בתקופה כזו, שהשמאל הפך להיות מטרה להסתה מאורגנת וממומנת ויש כאלה שעובדים בזה במשרה מלאה. אני חושבת שאם לא הייתי מעוררת את זה הייתי חוטאת במידה מסוימת לתפקידי. אני מעדיפה את זה על האפשרות שלא יבחינו בי, כי אז הייתי יודעת שאני לא אפקטיבית. כשאתה במרצ אתה לא בא להיות נחמד, אלא להילחם".
אחיה הקטן של תמר הוא כדורגלן העבר מיכאל זנדברג, שחקן נבחרת ישראל שזכה בחמש אליפויות.
את אוהבת כדורגל?
"כן, אני אוהדת על בסיס משפחתי. לאורך השנים הייתי אוהדת שרופה של קבוצות שבהן הוא שיחק - הפועל פתח תקווה, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים".
בית"ר ירושלים?!
"חד משמעית. הייתי במשחקים באצטדיון טדי ועודדתי. משפחה זו משפחה. איפה שהוא היה - הייתי עם כל המשפחה בכל הכוח".
לדעתי זו הכותרת של הריאיון.
"אוי אוי אוי".