שעת לילה מאוחרת, בחסות החושך מתקדמים עשרה סבלים בצד המצרי של הגבול לעבר הגדר. על גבו של כל אחד שק ובו חשיש במשקל 18 ק"ג. המוביל סוחב על גבו סולם אלומיניום מתקפל, קל משקל. הוא מציב אותו על הגדר, והסבלים מטפסים אחד-אחד על הגדר, וזורקים את המטען היקר לעבר "הקולטים", המבריחים הבדואים מישראל שמגיעים על רכבי השטח צמוד לגבול. ההעברה מתבצעת במהירות – תוך פחות מעשר דקות הם צריכים להסתלק לפני שייתפסו.
באותו הזמן ממש, התצפיתניות של חטיבת פארן צופות במבריחים שהתקרבו לגדר – ומקפיצות את הסיור. כוח של לוחמות מגדוד ברדלס נשלח למקום, המבריחים מזהים שהתגלו, ומתפתח מרדף בשטח. ג'יפ הלוחמות רודף אחר ג'יפ המבריחים - הלוחמות מתקרבות ונוגחות ברכב המבריחים ומצליחות להשבית אותו ולעצור את הנהג ההמום.
כך נראים בתקופה האחרונה הלילות בארץ המרדפים בגבול סיני. צה"ל נאלץ להתמודד בעל כורחו עם עבירות פליליות שאינו אמור להתמודד איתן, מכיוון שהן נעשות על גדר הגבול, ועלולות בפונטנציאל, בכל רגע, להפוך אירוע ביטחוני של ממש.
בעבר, הייתה מקובלת ההנחה שבמקום שבו יש הברחות סמים, דאעש לא נמצאים. זאת בשל התפיסה הרווחת שבעקבות אדיקותם הדתית, המחבלים של דאעש אינם עוסקים בעניינים כאלה. לכן, אם מבריחי סמים תופסים את הגזרה – חוליות הטרור לא נמצאות בה. מתוך העמדה הזו, גורמים בצבא סברו שאין בעיה לאפשר להברחות הסמים להמשיך – כי הן עדיפות על דאעש.
ניסיונות השכנוע לפני המבצע - והמידע מהרשתות החברתיות
למרות זאת, בתקופה האחרונה מפקד פיקוד דרום אלוף הרצי הלוי החליט להילחם בתופעה הזו, והפך את המלחמה בה למשימה עבור האוגדה המרחבית 80 שמופקדת על תא השטח שבו מתבצעות מירב ההברחות. הלוי הטיל את ניהול המבצע בידי תא"ל גור שרייבמן, וכך נולד מבצע "דרך אבות" – המאבק בהברחות הסמים בגבול מצרים.
בשל העובדה שבהברחות הסמים הללו משולבים גם המישור הפלילי וגם הביטחוני, מלחמה של ממש בתופעה הצריכה את צה"ל לבצע שיתוף פעולה בין ארגוני ייחודי עם המשטרה, השב"כ והפרקליטות. המשטרה והשב"כ מספקים מודיעין, כל אחד מצד אחר של הגבול, והצבא וימ"ס דרום של מג"ב פועלים על הגדר ובתוך השטח הישראלי. הם עושים זאת על ידי מארבים, בלימת הברחות ומרדפים. נוסף על כך, נפתח חמ"ל משותף לנהל את סיכולי הברחות הסמים.
באוגדה 80 מספרים שכדי לתכנן היטב את המבצע, הם למדו על הבדואים ומנהגיהם, ואף סיירו ביחד עם גורמים בפרקליטות בשטח כדי להבין את היקף הבעיה. מפקד האוגדה תא"ל גור שרייבמן נפגש גם עם מנהיגי הבדואים בדרום כדי לנסות לשכנע אותו להשפיע על הצעירים העוסקים בהברחות.
כוחות הביטחון ביחד עם הפרקליטות, עשו התקדמות משמעותית גם בסוגייה המשפטית שמתלווה לתופעה. הם תדרכו את כוחות צה"ל שפועלים בשטח לא לפגוע בראיות כמו טביעות אצבעות וכו', שיסייעו בהרשעה בהמשך. במקביל, מקווים שבתי המשפט יחמירו ככל שניתן בעונשים כדי לייצר הרתעה.
ככל שהמבצע הלך ונרקם, נמצאו פתרונות יצירתיים להתמודדות עם הבעיה. אחד החיילים "גויס למשימה" – והחל לסרוק ברשתות חברתיות, וגילה כי המבריחים מעלים תמונות מתרברבות לאפליקציות. מאותן תמונות ניתן היה ללמוד רבות על המבריחים ודרכי פעולתם.
שיתוף הפעולה המפתיע בין שני צידי הגדר
כחלק מהמבצע, מאחורי הקלעים נרקם שיתוף פעולה חריג, שרק הולך ומתעצם עם המצרים. מדובר בפעילות משותפת משני צידי הגדר כדי לעצור את התופעה. נראה כי בצה"ל נזהרים וממעטים לפרט עד כמה עמוקים היחסים, ועד כמה מתואמים הצעדים במסגרת המבצע.
זאת, במיוחד לאור העובדה שההברחות הופכות ונהיות אלימות יותר ויותר. המבריחים בצד המצרי מגיעים לעיתים עם כמה עשרות חמושים בכל הברחה, ומבצעים ירי על שוטרי הגבול המצרים וגם לפעמים גורמים להם לנפגעים.
מי הם המבריחים?
כאמור, המבריחים הם לפי רוב בדואים תושבי הנגב. הם אנשי שטח מעולים ונהגי שטח מנוסים, חיים את האזורים הללו ומכירים כל אבן וכל נתיב מילוט. הם עוקבים אחרי פעולות הצבא, לומדים את שיטות העבודה ומחפשים נקודות תורפה.
מן הצד השני של הגדר, הבדואים בסיני מגדלים את החשיש באזור ההר הגבוה ומשם מבריחים אותו אל הגבול. ביחד הם מהווים קרטלי סמים של ממש – לא עוד משפחות ושבטים – אלא קבוצות מאורגנות שפועלות בסדר וארגון היררכי ברור. מספיקה הברחה פעם בחודש כדי להרוויח.
ומדוע זה כל כך שווה להם? תצפיתן מבין המבריחים יקבל כ-20 אלף שקלים להברחה, קצין המבצעים – מי שמנהל את האירוע – תיאום ההברחה משני צידי הגדר, הכוח הקולט בשטחנו, ניהול המרדף, כוח החסימה והתצפיתנים – יקבל כמה מאות אלפי שקלים להברחה אחת. לא סתם בקרב הבדואים מכנים את הפעילות "עבודה של אמיצים" – פעם בחודש ואתה מסודר.
לראשונה: סימנים לירידה בהיקף ההברחות
בעקבות המבצע המורכב וחסר התקדים שמנהלים כוחות הביטחון נגד הברחות הסמים בגבול מצרים, לראשונה זה שנים, מזהים ירידה בהיקף התופעה. בשנת 2020 נתפסו 60 משלוחי סמים מתוך כ-300 הברחות שהתקיימו על הגדר. 33 טונות חשיש נתפסו בשווי 1.86 מיליארד שקלים.
ב-2019 הוברחו 70 טונות חשיש ממצרים בשווי של 4 מיליארד שקלים. מתחילת השנה סוכלו 17 הברחות בשווי 20 מיליון שקלים ,ונתפסו 2 רכבי שטח ו-3 ג'יפים מסוג לנדקרוזר של המבריחים.
ועדיין, נראה שהצלחת המבצע לא הביאה איתה רק בשורות מעודדות. ככל שישראל לוחצת את המבריחים, ישנה עלייה בפשיעה המקומית - גניבות חקלאיות והתפרצויות לבסיסי צה"ל ויישובי הנגב. בצבא יש אפילו מי שמסמן את האונס האכזרי שאירע באחרונה באחד מיישובי הנגב כתוצאה של איבוד המשילות במרחב.
עליית מדרגה בדרכי הפעולה של המבריחים
ככל שנתפסים יותר סמים בגבול נרשמת עליה בגידול סמים בחממות נסתרות, חלקן בתוך שטחי האש של הצבא. רק בשנה האחרונה אותרו והועלו באש על ידי המשטרה 400 חממות כאלה. המגמה הזו מביאה גם לידי כך שמחירי החשיש בתל אביב עלו בתקופה האחרונה.
אתגר נוסף הוא שהרצון של המבריחים להוציא את תוכניתם לפועל מגביר את התעוזה שלהם על הגדר. נהיגתם בשטח הופכת פרועה יותר ויותר, מבלי שהם חוששים לדרוס חיילים ושוטרים, ולעיתים הם פורצים מכשולים וממש "נוגחים" בכלי רכב. בצבא מזהים גם שהבדואים הכניסו כלי רכב חדש "שובר שוויון", ה-"CAN-CAM", כלי רכב בעל עבירות גבוהה ויכולת נהיגה מהירה מאוד גם בתנאי שטח קשים. בצבא החלו לקנות כלים כאלה גם כדי להתמודד מול המבריחים.
ובינתיים, כשהמלחמה בתופעה בשיאה, ונראה שיותר מתמיד היא יעילה ובעלת תוצאות בשטח, אולי כדאי לתת את הדעת על דרך נוספת לטיפול בבעיה, אולי כזו שיעילה גם בטווח הארוך. אם תדע המדינה להביא ילד בדואי בן 10 להיות אזרח שומר חוק, ולהפוך לבעל מקצוע מפרנס ומכובד ולא מבריח סמים, ייתכן שיש פה בסיס להתחלת עקירת הבעיה מהשורש.