הסנונית מבשרת את בוא האביב, פריחת החצב מעידה שהגיע הסתיו, להיטי פופ-מזרחית פותחים את הקיץ. ועם החורף, כל ילד יודע - בא הקרמבו. אלא שהשנה קשה הרבה יותר למצוא את הממתק שהפך לחלק בלתי נפרד מהישראליות על המדפים. "פלדמן", אחד משני המותגים המרכזיים שמספקים קרמבו בארץ, מפסיק לייצר את ה"מנבו" האהוב, ועבור רבים מדובר באבדה של ממש המחייבת חקירה. אז הגענו למפעל כדי לשאול - למה?
"כשהתחילו השמועות על סגירת הקו התחלתי לקבל טלפונים מקרובי משפחה, חברים, וכל מי שמכיר אותי ויודע שאני עובד בפלדמן", מספר מאיר בלכנר, סגן מנהל הייצור במפעל המשפחתי של "פלדמן" ברחובות. "כולם שאלו אותי: 'מה קרה לכם? אתם השתגעתם? זה הקרמבו שאנחנו אוהבים'".
יעקב שפירו, עובד אחזקה במפעל והאיש שדואג ב-22 השנים האחרונות שפס הייצור של הקרמבו יתפקד כראוי בכל חורף, מספר שפעם זכה לכינוי "האבא של הקרמבו". "השנה כמעט ואין תקלות בפס", הוא מצהיר בגאווה. "ב-99% הכול פיקס". אולם נראה שהשבוע החולף היה האחרון שבו יתבקש האבא של הקרמבו לדאוג למכונה שלו, לפס הייצור ולמכלי הקצף הוותיקים והנאמנים. החיוך עוזב את פניו כשהוא מתייחס לשינוי: "זה לא נעים, אני חושב שהמכונה צריכה לעבוד. העם הישראלי התרגל לקרמבו, אי אפשר בלעדיו".
אז מה עומד מאחורי הצעד הדרמטי? בפלדמן, המפעל האחרון שבו עדיין עוטפים בעדינות בנייר האלומיניום המקומט כל יחידת קרמבו, החליטו להתחרות בעולם השלגונים הזוהר, והסוס הזקן כבר לא יכול לעמוד בקצב של מכונת הטילונים המשומנת שתתפוס את מקומו. לפני יומיים התחילו לפרק את הקו וכרגע אין צפי להחזרתו לחיים. בכל מקרה, במפעל נזהרים מאוד להצהיר שמדובר בפעם האחרונה שהם מייצרים את המוצר הנוסטלגי שלהם.
כבר 60 שנה שמייצרים במפעל את הקרמבו המשווק כעת תחת השם "מנבו", על שם אותו לחם שמימי שאכלו בני ישראל במדבר. לפני כן עוד קראו למוצר הזה "כושי", אבל גם המיתוג החדש לא עזר ופס הייצור שהוציא מתוכו הביסקוויט עם הקצף הלבן מצופה השוקולד הוסט הצידה לאט לאט לאחת הפינות במפעל.
"סבא וסבתא שלי הקימו את המפעל ב-1963", מספר שי שלו, מנהל השיווק ב"פלדמן", ומתאר כיצד לאורך השנים הועבר פס הייצור של הקרמבו כמה פעמים למיקום חדש. באופן סמלי הקו התרחק בכל פעם ממרכז האולם, והתקרב אל השוליים. אולם למרות דעיכת יוקרתו של המוצר במפעל, שלו מעיד כי ניכר שהציבור עדיין מחובר רגשית אל הקרמבו האהוב. "כבר כתבו לי שההפגנות מבלפור יעברו לפלדמן אם נפסיק את הייצור", הוא מספר.
בסיור במפעל אנחנו פוגשים בעובד בשם לאוניד, שמוציא לפתע את הטלפון הנייד שלו כדי לצלם את פס הייצור. "פעם אחרונה, שתהיה לי מזכרת", הוא אומר. ארז וולף, מנכ"ל החברה, חולק איתנו את הקושי להיפרד מהקרמבו האהוב: "באמת כואב, קיבלתי טלפונים מחברים שלי שאמרו לי 'אתה לא בא אלינו יותר'. היו כאלה שביקשו ממני להביא להם משטח, כל מיני דברים כאלה הזויים". בעמדת העטיפה מספרת לנו אחת העובדות המיומנות שהיא מטפלת ב-12 אלף יחידות ביום, ומתוכן רק 5-4 נפגמות.
שתי חברות בארץ ייצרו עד כה את רוב הקרמבו - שטראוס ופלדמן, בשני מוצרים מתחרים. ועכשיו כשפלדמן מפסיקים לייצר, אולי הישועה והתשובה לביקוש תבוא ממקום לא צפוי - ממפעל בעזה שמייצא לירדן ולגדה המערבית. בשנה האחרונה הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים כי ישראל אפשרה לראשונה לעזתים לייצא כ-8 טונות של הממתק, המכונה בפי העזתים "ראס אל-עבד", אל מדינת המפרץ הקטנה בחריין.
אז תם עידן במפעל הוותיק, והשוק יישאר לקרמבואים של שטראוס לבדם. אבל מי יודע, אולי ב"פלדמן" יתעשתו ופיסת הנוסטלגיה הזאת, חלקיק מהעולם הישן, תחזור אלינו שוב כמו הנחליאלי גם בחורף הבא.