תמונת הפרופיל של ר', בת 38 מיישוב ליד ירושלים, היא ציור של לביאה. כשפניתי אליה תחילה, זה היה נראה קצת מוזר - אבל הנחתי שהיא פשוט מעדיפה לטשטש את זהותה ברשת. לא היה לי שמץ של מושג כמה התמונה הזו מדויקת לדמותה. ר' החליטה לעשות הכול - גם בניגוד לחוק - בשביל שיהיה לילדים שלה מה לאכול.
האזינו: האם מתארת בדמעות את המצב הקשה בבית
היא אם יחידנית לחמישה ילדים, חרדית לשעבר, שהתגרשה מבעלה לפני שלוש שנים ומאז מתמודדת לבדה עם כלכלת ילדיה ותחזוקת הבית. גרושה לא משלם לה מזונות, אין ביניהם הסדרי ראייה, ומשפחתה המורחבת ניתקה איתה קשר ביום שבו יצאה בשאלה.
"לי ולגרוש היה עסק, היינו במצב ממש טוב", היא מספרת ל-N12. "גרנו בצפון והיה לנו בית גדול עם בריכה. היה לי כל מה שאדם יכול לדמיין ואז עברנו התמוטטות כלכלית גדולה, ונשארתי לבד עם כל החובות. חובות של מיליונים. הייתי צריכה למכור את כל הבית והרהיטים".
בעקבות הקריסה הכלכלית, השניים התגרשו ור' החליטה לעבור ליישוב עם ילדיה - ארבע בנות ובן אחד, הגדולה בת 15 והקטנה בת חמש - בשביל התחלה חדשה. "הבנתי שאצטרך לעבוד מלא כי אתקיים לבד, אז רציתי לאפשר להם סביבה בריאה", היא מחייכת בכאב. "ידעתי שלא אהיה בבית אז הם בטח יהיו הרבה עם חברים. רציתי לפחות לעבור למקום עם קהילה חינוכית וערכית".
"הגרוש שלי איבד את עצמו מאז הנפילה הכלכלית", מספרת ר' בקול רועד. "הוא לא עובד ולא בפוקוס. גם בעסק אני ניהלתי הכול וגם את החובות. אני מכרתי את כל מה שהיה צריך לבד. אני תמיד מתמודדת עם הכול לבד".
"חתכתי, הילדים חשבו שנפצעתי"
ההחלטה של ר' לעבור לקהילה עוטפת לא נבעה רק מאינסטינקטים אימהיים, אלא גם מניסיון עבר אישי וכואב ביותר. בגיל 12, כשיצאה לראשונה בשאלה, היא נזרקה מביתה ועברה מפנימייה לפנימייה עד גיל 14 - אז הידרדרה לרחוב.
"פשוט ירדתי בכיכר ציון, וזהו - משם הסתדרתי איכשהו לבד כמה שנים", היא מתארת. "כל התקופה הזו הייתי חילונית לגמרי ואז החלטתי להתחזק. התחתנתי עם חרדי והייתי נשואה 16 שנה. ככה שיקמתי את עצמי. אני יודעת איך הגעתי בעצמי לאיפה שהגעתי, ואני יודעת מה זה להיות מוקפת בסביבה רעה. לא רציתי שהילדים שלי יחוו את מה שעברתי בילדות".
ר', שהצליחה בעצמה לכסות את רוב החובות, קיוותה שמעתה המצב ישתפר - אבל לא כך קרה. על אף שעבדה 14 שעות ביממה בקייטרינג, מצבה הכלכלי הורע ועוד לפני שהחל משבר הקורונה בקושי היה אוכל בבית.
"אני יודעת מה זה להיות מוקפת בסביבה רעה. לא רציתי שהילדים שלי יחוו את מה שעברתי בילדות"
"אני חיה בקושי מ-4,000 שקל בחודש", היא מספרת בדמעות. "עם זה תחזיקי עכשיו בית וחמישה ילדים. היו אפילו פעמים שיצאתי עם גברים רק בשביל שיעשו לי קצת קניות, לא ראיתי בעיניים. ואז, ערב אחד, גיליתי שיש לי בקושי שלוש לחמניות שאמורות להספיק לסנדוויצ'ים לחמישה ילדים".
"כשהגיע הבוקר לא ידעתי מה לעשות", היא ממשיכה. "היו לי שתי ביצים ודיללתי אותן עם חלב בשביל שיהיה לי לחם מטוגן לעשות לכל הילדים. אשכרה הוצאתי עוד לחמנייה מהפח ועשיתי מזה לחם מטוגן כדי שלא ירגישו. חתכתי לפרוסות וספרתי כמה חתיכות אני נותנת לכל אחד. בצוהרי אותו יום עברתי התמוטטות נפשית וניסיתי להתאבד. חתכתי לעצמי את הזרוע. אי אפשר היה לאשפז אותי כי הילדים לבד, אז פשוט נתנו לי כדורים".
"עברתי התמוטטות נפשית וניסיתי להתאבד. אי אפשר היה לאשפז אותי כי הילדים לבד, אז פשוט נתנו לי כדורים"
עד כמה הילדים היו מודעים למה שעבר עלייך?
"הילדים מבינים שקורה משהו, אבל אני תמיד דואגת להראות להם שהכול טוב. נגיד, הם חשבו שהחתכים זה בגלל שנפצעתי ביד בעבודה בקייטרינג".
ר' ומשפחתה מוכרים לרווחה כבר יותר משנה, ולמרות ששם טוענים שהם עושים הרבה על מנת לסייע לה, היא מתארת תמונה שונה לחלוטין: "פעם בכמה חודשים נותנים לנו שובר של כמה מאות שקלים. כפרה עליכם, זה חמישה ילדים. אתם יודעים מה זה קורונה? שכולם יושבים בבית? את יודעת כמה הם אוכלים? הרגשתי שהם אוכלים לי את האצבעות מרוב שפחדתי שייגמר האוכל. ניסיתי להסביר לרווחה את המצב והם אמרו לי 'וואי, באמת קשה הסיפור שלך, אבל אין לנו לתת לך יותר'. אז אני סופרת ביצים, מי יאכל ומי לא".
"בשלב מסוים היינו צריכים לעבור לדירה אחרת ביישוב", מספרת ר'. "אמרתי לרווחה שאין לי כסף בשביל מובילים. לא עזר. הובלנו דירה שלמה אני, הבן שלי והבת שלי. זה לא שיש לי כל כך הרבה רהיטים, כן? אבל הובלנו את המקרר, המיטות וכל מה שהיה. אין עזרה, הייתי לבד, ועוד אחרי התמוטטות נפשית".
"הילדים שלך רעבים ואת מתה"
המצב, שנראה היה שלא יכול להיות גרוע יותר, הצליח להידרדר עם פרוץ משבר הקורונה. "הקייטרינג שעבדתי בו פשט רגל", מתארת ר'. "לא ידעתי מה לעשות. ניסיתי לעבוד קצת במשלוחי מזון כמה חודשים, אבל אז הגיע הסגר השני ופיטרו אותי. נשארת חסרת אונים. הבת שלי לומדת בבית ספר טיפולי וביקשה כסף להסעות לבית הספר. לא היה לי. מה אני אמורה להגיד לה? לא ללכת לבית הספר?".
"היו אפילו פעמים שיצאתי עם גברים רק בשביל שיעשו לי קצת קניות"
ר' מניחה את ידה על פניה ומתייפחת: "אין לנו כלום, ממש, המצב של המקרר של הבית שלי כבר היה קשה. אני בסך הכול כמה חודשים אחרי התמוטטות נפשית מפחד שאין לי אוכל בבית. זה לא שאת רעבה, את רואה את הילדים שלך רעבים ואת מתה. אפילו 'לפתוח רגליים' אי אפשר בקורונה. אין כלום. חיפשתי עבודות ניקיון, אף אחד לא רצה להכניס אנשים הביתה".
"כשהייתי ברחוב עברתי עוני שאני לא יכולה להסביר בכלל", היא מספרת. "הייתי צריכה כל הזמן לשרוד וזה עוזר לי כיום. הנס שלי הוא שאף פעם לא נגעתי בסמים. זה מה שאמרתי לעצמי - אם את נוגעת בזה את גמורה. אבל המצב שלנו היום זה פשוט הילדות שלי שוב בכאפה מצלצלת. לחזור לכיכר ציון, כמו שהייתי בגיל 14, פלוס חמישה ילדים".
"בשלב מסוים ידיד שלי אמר לי שהוא יכול לסדר לי למכור קצת סמים", משחזרת ר'. "חשבתי לעשות את זה רק לסגר, שלפחות יהיה לנו מה לאכול. החבר'ה האחרים אמרו בהתחלה: 'זו אישה, אנחנו לא מתעסקים עם נשים'. אמרתי להם: 'תקשיבו, זה או שאני עושה את זה או שאני מתמוטטת נפשית'. לא היה לי מה לעשות. אני לא מצדיקה את עצמי ואת המעשים שלי. אני יודעת שנפלתי, זה נורא ואיום, וגם ישר הודיתי בעבירה. אני לא אדם כזה וקשה לי. כל כך קשה לי".
"לא האמנתי שעשיתי את זה"
ר' עבדה במשך שלושה שבועות במכירת קנאביס ועל פי כתב האישום שהוגש נגדה היא מכרה גרמים בודדים שש פעמים - עד שהמשטרה תפסה אותה: "הייתי בחנייה, בדיוק באתי להביא למישהי, ואז הם קפצו עליי. מלא שוטרים. אזקו אותי בידיים וברגליים, צעקו בכל הרחוב, ונכנסתי להתקף חרדה. כל הרחוב הסתכל עליי. זו הייתה בושה ברמה שפשוט התייבש לי הלב. לא האמנתי שאני, שהכי מתנגדת לסמים, עשיתי את זה".
כמה הרווחת מהגרמים הבודדים שמכרת?
"כמעט כלום. עשיתי את כל זה רק בשביל אוכל לילדים, לא בשביל שום דבר אחר מעבר. אני לא קונה לעצמי כלום, אני לובשת בגדים של הבת שלי. הילדים רואים אותי כ'סופרוומן'. אימא כל יכולה. לפעמים יש רק שעועית ואולי כוס אורז, ואני עושה להם מזה מרק מלכים. הם כל פעם אומרים לי: 'איך את נותנת לנו תחושה שהכול בסדר והכול טוב'. אני לא יכולה להגיד לילדים שלי שאני לא מסוגלת יותר".
"אזקו אותי בידיים וברגליים, צעקו בכל הרחוב, ונכנסתי להתקף חרדה. לא האמנתי שעשיתי את זה"
את חושבת על הסיכוי שתיכנסי לכלא?
"אני לא יודעת מה לעשות, אני פוחדת מזה מאוד. אין לי מושג מה יעשו איתם, אני לא יודעת, והלוואי שהילדים שלי לא יצטרכו לראות אותי במצב כזה".
עו"ד יריב אבירם, שמייצג את ר' מטעם הסניגוריה הציבורית, הדגיש כי הפתרון למצבה הקשה אינו בהליך פלילי: "מתוך המצוקה הקשה היא ביצעה לראשונה בחייה עבירה פלילית. ברור לכול שיש הכרח לסייע לה להשתקם. אני סמוך ובטוח ששילובה של ר' בהליך טיפולי שיקומי במסגרת ההליך המשפטי יוביל בסופו של יום גם להתחשבות של הערכאה השיפוטית במצבה ובנסיבותיה האישיות".
לאחר הגשת כתב האישום, ר' נכנסה למעצר בית. משכך, גם בתום הסגר השני לא יכלה לצאת מדירתה בשביל לעבוד ולהרוויח כסף. "אני לא יכולה לתאר לך מה זה לבוא לרווחה ולומר להם שאני חייבת עזרה", היא אומרת. "ובכל זאת, אני מתגברת על הבושה ואומרת להם: 'הנה, לא התמוטטתי. תעזרו לי. אני חייבת עזרה, אני בפחד קיומי'.
ומה הם עונים לך?
"'אני מבינה, אבל מה אני אעשה. אני אביא לך 500 שקל'. אבל מה זה 500 שקל? את מבינה מה זה לגדל חמישה ילדים? זה לא רק אוכל, זה גם נייר טואלט ושמפו למקלחת. הרי אם הם לא יתקלחו, הרווחה היא זו שתבוא להגיד לי שהם מוזנחים. הגעתי למצב שאני מערבבת את השמפו עם מים כדי לשמור עליו קצת יותר זמן".
ר' נושמת עמוק ונשמעת נחושה: "אני רק צריכה שיאמינו בי. אני אוהבת לעבוד, אני רק צריכה שמישהו ייתן לי צ'אנס לעבוד. אני לא רוצה ליפול לבית חולים לנפש, אני עוד יכולה להציל את עצמי. אז נכון, נפלתי, אני מבקשת סליחה. טעיתי. גם בחקירה אמרתי שאני יודעת שעברתי עבירה נוראית. אבל עשיתי את זה בגלל שאני לביאה. בשביל להשיג טרף לילדים שלי. יהיה לי לנצח אות קלון שכזה רק כי רציתי להביא אוכל לילדים שלי?"
לעזרה ל-ר' דרך פייבוקס לחצו כאן
תגובות
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "כתב האישום הוגש בשים לב לחומרת העבירות ותוך התייחסות למכלול הנסיבות. כל טיעון אחר יכול וראוי שישמע בתוך כותלי בית המשפט".
ממחלקת הרווחה במועצה המקומית נמסר: "ר' מלווה באופן שוטף וקבוע על ידי עו"ס מאגף הרווחה. לאורך כל התקופה קיבלה תמיכה כלכלית בתחומים שונים, כולל סיוע כלכלי וליווי אישי. כמו כן, בתקופה האחרונה האם וילדיה מקבלים טיפול רגשי בנתיבים להורות וילדיה אף מטופלים במועדונית. היא גם מקבלת מאיתנו תלושי מזון. קורה לעיתים שהפונה מצפה לסיוע שלא נמצא באחריות אגף הרווחה וכן צפייה שכל סיוע יגיע מיד, דבר שלא תמיד אפשרי. מחלקת הרווחה במועצה מנסה לסייע ככל שניתן בהתאם לצרכים שעלו ובהתאמה לכלים שברשות המחלקה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות