"היה על הפנים", מסכם יוסי את שנת 2020 בשלוש מילים. פגשתי אותו מחוץ לסופרמרקט בקריית מלאכי. זוויות העיניים שלו, מעל למסכה, מעידות שהוא איש חייכן בדרך כלל. יוסי בורר טוב מאוד את המצרכים שהוא מכניס לעגלה. "לא הייתה פרנסה השנה בכלל", הוא אומר. "חוץ ממוצרים בסיסיים, שזה הכי חשוב - כל השאר זה מותרות, אין צורך לקנות".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
יוסי לא קנה בשנה החולפת אף בקבוק של שמפניה או יין מבעבע, ולא במקרה. "אין סיבה לקנות אותם", הוא מסביר. "אתה לא יוצא, לא מבלה, אין חברים, אין כלום - רק סגר. לכן אני קונה שתייה בסיסית וזה הכול. אין מה לחגוג השנה".
הניסיון לקרוא את גורלנו בכוס משקה מבוסס על אמונה מיסטית עתיקה, ובאירופה התיימרו לנבא כך עתידות כבר בימי הביניים. אולם בתקופה טרופה זו, ברור מאי פעם כי אנחנו עדיין מתקשים להבין אפילו את מה שכבר עבר עלינו. בגישה מיסטית פחות, לנתוני רכישת האלכוהול השנה - שנחשפים כעת לראשונה - יש סיפור מעניין לספר לנו על המצב.
מסורתית, ישראל ממש אינה מהמובילות בעולם בצריכת אלכוהול. לפני נתוני ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2016 צרך ישראלי ממוצע 4.9-2.5 ליטרים של משקאות חריפים, בעוד שצרפתי או גרמני צרכו באותה שנה לפחות 12.5 ליטר בממוצע. בהתאם, גם תרבות השתייה בבתי ישראל לא הייתה מפותחת באופן יחסי. ואז הגיעה מגפת קורונה.
מנתוני חברת "סטורנקסט", שמנטרת קנייה ביתית מרשתות שיווק, מכולות, חנויות נוחות ומינימרקטים, עולה כי בשנה האחרונה עלתה הצריכה הביתית של אלכוהול בישראל ב-10% ביחס ל-2019. אבל מה שמעניין באמת הוא כמה קנו הישראלים בכל חודש וכיצד זה משקף את מצב הרוח הציבורי.
המציאות האופטימית של סוף אפריל
בחודש אפריל נרשם השנה שיא בצמיחה בצריכת הבירה, 29% יותר מהחודש המקביל אשתקד. את מרבית החודש העבירו הישראלים בסגר הראשון, ששיאו היה בליל הסדר, והבשורה הראשונה על הקלות הגיעה מראש הממשלה במוצאי שבת, 18 באפריל.
נזכיר כי הסגר החל במרץ, אז נרשמה רק עלייה מתונה במכירות הבירה, וכי ישראלים רבים נמנעים מהחזקת חמץ בבית בפסח. החג הסתיים השנה ב-15 באפריל, ונראה כי עם היציאה ממנו ומהסגר, הישראלים חטפו ממש את הבירה מהמדפים. ברכבת ההרים של משבר קורונה היה זה רגע אופטימי, אבל גם רגע של הבנה שאנחנו עומדים להיות הרבה יותר בבית בזמן הקרוב.
את הפנמת המציאות החדשה אפשר לראות בצריכת היין המבעבע באותו חודש - בדיוק הפוך מהבירה. צריכת היין המבעבע בחודש אפריל הגיעה לשיא שלילי, 11% פחות מבשנה שעברה. ובכן, מדובר במוצר שמסמל שמחות ואירועים, ונכון לתקופה המדוברת היו הישראלים פסימיים ביותר לגבי ההיתכנות של אלו.
בחדר, מול הזום, עם אלכוהול
פרופ' מאיר טייכמן הוא מומחה להתמכרויות מהפקולטות לעבודה סוציאלית ומשפטים באוניברסיטת תל אביב וכותב הספר "מנקטר האלים לכוס התרעלה". בשיחה עם N12 הוא מנסה להסביר את הנתונים: "האלכוהול הוא דבר נהדר, אבל כשאתה עומד בפני משבר משפחתי, קהילתי או חברתי יש כמה דרכים להתמודד. אפשר לקום ולהתמודד, להיכנס לפוליטיקה, להפגין ויש אפשרות אחרת להתמודד שזה אסקפיזם, בריחה, הימנעות והדחקה".
"אלכוהול הוא אחד האמצעים הכי יעילים לבריחה", הוא מבהיר. "אצטט מישהי שאמרה לי - 'אלכוהול הוא אתנחתא מהירה וקלה מהעומס של המשבר'. הצריכה של קנאביס וחומרים פסיכואקטיביים עולה באותה צורה. אני בהחלט חושב שצריכה גם של קנאביס בעיקר עולה בעיתות משבר".
לדידו של פרופ' טייכמן, יש שתי קבוצות באוכלוסייה שניתן להעריך שיש להן השפעה מרכזית על העלייה בצריכת אלכוהול וסמים - אלו אנשים מבוגרים מצד אחד וצעירים מהצד השני: "אדם מבוגר שכבר לא נמצא במעגל העבודה יושב בבית פחות עסוק ויש יותר זמן למתח. יש גם יותר זמן לריב ואז רואים אלימות במשפחה למשל. תופעה של עלייה בצריכה בקרב המבוגרים נראה גם באלכוהול אבל גם בכדורי הרגעה וכדורי שינה שונים".
לגבי הצעירים הוא אומר: "עוד מהמחקרים הראשונים בשנות ה-80 וה-90 באפידמיולוגיה של ההתמכרויות, תמיד המחקרים חזרו על עצמם. בארץ ובחו"ל - כולם מצאו שצעירים מחפשים יותר ריגושים או אמצעים והם גם סקרנים יותר. במצב שבו תנועות הנוער ומסגרות אחרות סגורות, בני הנוער יושבים לבד בחדר מול הזום ומהר מאוד מוצאים את דרכם להתנסות עם אלכוהול".
"מתגעגעים לשגרה בנאלית"
בחזרה לסופר בקריית מלאכי. בן זוגה של אוסנת מחזיק בעגלת הקניות כשהם מתקדמים לעבר היציאה והיא נעצרת לשוחח איתי. "השנה מבחינתי היא שנה מיותרת ומאתגרת בגלל הילדים", היא מסכמת את 2020. "פרנסה ברוך השם, תודה לאל, יום יום, לא מתלוננים". אני מספר לאוסנת על נתוני העלייה בצריכת הבירה.
"אתה צודק לגבי הבירות", היא מאשרת. "זה בא בשילוב של פיצוחים ובירה. הבירה טובה אחרי ארוחות טובות ודשנות, שזה מה שקורה בסגר בקורונה, וגם כשיושבים ביחד. יש לנו חמישה בנים, ואנחנו מרשים לגדולים שבהם לשתות בירה. זה רק המשפחה, אנחנו גרים אצל הסבתא ועושים לה שמח".
הקושי המשפחתי היה גדול במיוחד כשהבנים כולם בבית בלי מסגרות וההורים צריכים לג'נגל בין ההתמודדות מולם והתינוק החדש שהצטרף למשפחה. "התקווה לשנה הבאה שנחזור לשגרה מבורכת, רגילה, בנאלית", אומרת אוסנת. "אנחנו מתגעגעים לשגרה שתמיד מקטרים עליה, ההתארגנות בבוקר, המסגרות, בתי הספר".
הגעגוע המתמיד לשגרה אחראי במידה רבה לאותה צמיחה במכירות באפריל, סבור יזהר אפרתי, מנכ"ל חברת האלכוהול של החברה המרכזית למשקאות, המשווקת את המותגים קרלסברג, ג'וני ווקר, הנסי, קמפרי, יעקב תבור ועוד. "הייתה הבטחה שאחרי הפסח יוצאים מהסגר", הוא מזכיר. "היו גם מבצעים טובים ואנשים יצאו וקנו. זה מעיד על הלך רוח אופטימי. בכלל המדינה הייתה ירידה בצריכת האלכוהול, כי לא היו ברים, מסעדות וחתונות. אנשים הבינו שאנחנו נשארים בבית ואנחנו מעריכים שהשתייה בבית עלתה בכ-20%".
מאי האופטימי
בחודש מאי נתוני הרכישה של יין מבעבע שינו מגמה וזינקו - 58% יותר מבאותו החודש אשתקד. זה היה חודש של הקלות שבו מערכת החינוך נפתחה מחדש - המסעדנים פרסמו מתווה לפתיחת המסעדות והכיוון נראה חיובי. ב-7 במאי התפרסם תיקון לצו בריאות העם שהתיר קיום אירועים של עד 50 איש בשטח פתוח והחתונות חזרו. בסוף אותו החודש נתניהו אף קרא לציבור "לצאת להתאוורר, לשתות גם בירה".
גם לשיר מקריית מלאכי הייתה "שנה קצת מבאסת בגלל הקורונה". בן זוגה והיא, נראים בשנות ה-20 לחייהם, סיפרו שחיו מדמי אבטלה ועדיין קנו יותר יין השנה. "היה מאוד קשה אבל שורדים", היא אומרת בטון שעדיין מחויך, "קונים יותר אוכל בטח, להיות מוכנים לסגרים. עדיין קונים יין כי חוגגים בבית, חוגגים כל יום בבית בסגר, אין מה לעשות. בסגר חוגגים יותר מבשגרה צריך לשמח את עצמך מול הסיטואציה".
יוני - בדיקת מציאות; יולי ואוגוסט - אופטימיות מוקדמת
בסוף יוני התחלואה בישראל כבר עלתה בקצב מהיר, זו הייתה בדיקת מציאות עבור הישראלים, התקוות שליוו את החזרה המהירה לשגרה הפכו לחששות. הציבור הצביע ברגליים, או יותר נכון בארנק. ההתנפלות נפסקה ובחודש יוני למעשה הגיע שפל ברכישות של יין מבעבע – 6% פחות מבשנה שעברה.
ביולי ואוגוסט נותרה התחלואה בישראל ברמה גבוה אבל קבועה, רוני גמזו מונה לפרויקטור הקורונה הוא עומל על תוכנית ולבסוף מציג את תוכנית הרמזור. האווירה הציבורית חיובית במידה מסוימת, נראה שאפשר להמנע מסגר נוסף עם הגבלות יעילות לטווח ארוך ואולי התייחסות דפרנציאלית לאזורית השונים במדינה. באותו הזמן הצריכה של יין מבעבע ובירה מתונות יותר מביציאה מהסגר הראשון אבל עדיין בעליה ביחס לשנה שעברה.
ספטמבר - נכנסים לסגר שני; אוקטובר, נובמבר - שמחים פחות לצאת ממנו
בתחילת ספטמבר התחלואה כבר לא יציבה, היא מזנקת. גמזו ניסה לקדם את מודל הרמזור ללא הצלחה וב-18 בחודש ישראל נכנסה לסגר שני. רכישות היין המבעבע כמו מצב הרוח הציבורי שינו מגמה – הצמיחה ביחס לשנה שעברה הייתה צנועה יותר מבאוגוסט, 25%.
ביציאה מהסגר השני הישראלים למודי הקרבות כבר אופטימיים פחות. ההקלות מתחילות באוקטובר, כמו בפעם הקודמת יש צמיחה במכירות הבירה אבל הפעם רק 9% לעומת שנה שעברה. האירועים שוב נראים קצת פחות ריאלים והצמיחה ברכישת היין המבעבע יורדת ל-12%.
"במשברים תמיד הקצוות מתרחבים", מסביר אפרתי, "יש סוג מסוים של מוצרי עילית שמכרנו בנתונים גבוהים כל השנה, בלי להאשים או משהו יש אנשים שיש להם כסף והמשיכו לרכוש ולארח. מצד שני ראינו גדילה של 15-16% במוצרי האלכוהול הבסיסיים, הישראלים חזרו למה שבסיסי וזול במשבר הזה ומוצרי מיינסטרים שהם אל ממש בסיסיים דווקא ירדו".
להתכונן לגל של מכורים חדשים
פרופ' טייכמן סבור כי ייתכן בהחלט קשר בין צריכת אלכוהול לבין מצב הרוח הציבורי. "צריכת האלכוהול בקרב חלק לא מבוטל מהאנשים, בעיקר אם היא בעלייה, יכולה להצביע על מצב של לחץ, מועקה פנימית ומצב של אי נוחות", הוא מציין. "אם רואים נתונים של עלייה בצריכת אלכוהול בהחלט הייתי מייחס את זה למשבר כלכלי וחברתי, לניתוק מתרבות, מאומנות ומחיים חברתיים".
"ברגע שיש עלייה ויותר אנשים מתחילים להשתמש באלכוהול באופן קבוע - ככלל אצבע 10% ימשיכו בשימוש בעייתי ועוד 10% יהפכו מכורים", הוא מתאר משבר צפוי. "ייתכן מאוד שכשהמדינה תצא מהקורונה בעזרת החיסונים, שירותי הרווחה יגלו שבשנה הזו, בחסות המשבר המתמשך, לא מעט אנשים פיתחו התמכרות לאלכוהול".
"זה לא רק היבט פסיכולוגי או פסיכיאטרי", הוא מדגיש. "יש לכך גם השפעות פיזיות וגופניות על כלי הדם של המכורים ועל הכבד. החברה הישראלית, קופות החולים ושירותי הרווחה צריכים להתכונן לכך. גם לפני המשבר לא היו מספקים שירותים עבור המתמכרים, צריך להיערך להעניק שירות משמעותי יותר ביום שאחרי".
במשפחות רבות עם ילדים בוגרים בבית, ההורים שתו מדי פעם יחד עם הילדים. מבחינת פרופ' טייכמן בכך דווקא אין בעיה, אלא להיפך. "עדיף שהילדים ישתו יחד עם ההורים בבית, מאשר לבד", הוא מסביר. "אני מקווה שהאדם המבוגר פוזל קצת לכיוונם ויודע לראות כמה הם שותים. יש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים, ואלכוהול היה עולה על שולחן הארוחה המשפחתית שלנו כשהיא התאפשרה. גם עבור הילדים זה טוב כי זה במסורה וכי מדברים על זה".
אם מה שאנחנו שותים מעיד על איך שאנחנו מרגישים, אין ספק שהציבור בישראל עבר רכבת הרים רגשית של ממש בשנה האחרונה. עם זאת, הוא הוכיח תקווה ואופטימיות בעתות רבות ומעל לכל דבר בלט רצונו המתמיד לחזור לשגרה ביציאה מכל סגר, מכל שפל שחווינו - ובקרוב, כשיוסר הסגר השלישי, הוא יעמוד בפני מבחן נוסף.