חודשים ארוכים שסוזן אהריש חיכתה לרגע שבו תוכל לפגוש שוב את העובדים שלה, ולהתחיל בהכנות לקראת הפתיחה המחודשת של המלון שהיא מנהלת. אבל עם כל הכבוד לבדיקות ולמתווה האי הירוק, יש נושא לא פחות חשוב, שהטריד את מנוחת העובדים: "שאלו אותי יותר על החסידה, העובדים יודעים שאני אחות של. אני התקשרתי אליה אחרי 10 דקות ואמרתי לה את לא מתביישת? את לא מספרת לי? אני לא ידעתי".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
סוזן, ששולטת ביד רמה במלון קראון פלזה באילת, היא גם אחותה של העיתונאית לוסי אהריש. אבל פה, מול כולם, היא בעיקר "המנכ"לית". את התפקיד הזה היא סימנה כבר לפני 16 שנה, כשעוד הייתה עוזרת במחלקת יחסי הציבור. לפני ארבעה חודשים זה קרה במפתיע, דווקא עכשיו בזמן הקורונה, ודווקא כשהמלון סגור.
"מנכ"לית כנגד כל הסיכויים"
"פונה אליי מנכ"ל החברה ואומר לי: 'תתכונני כי את הולכת לנהל'", היא מספרת . "הנה החלום מתגשם, וואו, זה קורה לי. באמת קורה לי".
זו התקופה הכי לא פשוטה שיש למלון
"תקופה לא קשורה גם, אנחנו לא מכירים תקופות כאלה. פותחים-סוגרים, סוגרים-פותחים. זה מפחיד".
היא תעשה הכול כדי שהמלון יהיה מוכן אבל, מה לעשות, לא הכול תלוי בה. "מוטלת עליי אחריות ענקית, אני לא רוצה לאכזב אף אחד", היא מתוודה במהלך ההכנות לפתיחה. "להיפך, אני ארצה להוכיח מעבר - כי בכל זאת, שאני אהיה יום אחד מנכ"לית זה כנגד כל הסיכויים".
מה זה אומר נגד כל הסיכויים?
"זה אומר אישה, ערבייה, בלי רקע וניסיון של מנכ"ל. לא מובן מאליו".
והדרך לצמרת כאישה ערביה לא הייתה קלה: "לפני שנה הייתה לנו פגישה והאישה שם שבמשרד אמרה 'צריך להעלים אותם, פחות להתערבב'. אמרתי לה: 'תסבירי לי את המשפט, מה זאת אומרת? מה זה להעלים אותם? יושבת מולך ערביה, בואי תעלימי אותי כרגע'".
"סירבתי להאמין שאחת הסיבות לא לקבל להיות מנכ"לית זה כי אני ערביה", היא מודה. "אנשים ניסו לרמוז לי ולהגיד לי 'בואי, כי את ערביה, לא ברור לך?' את חושבת שכשאני קיבלתי את התפקיד, אנשים לא הרימו גבה? 'אם לא הייתה אחותה (של לוסי) היא לא הייתה מקבלת את זה'. לא, חברים, אני רוצה לעצור את זה פה – אני זו אני ואחותי זו אחותי, בזכות עצמה".
נראה שכבר ניתן לדבר על בנות אהריש כסוג של מותג. את לוסי האחות הקטנה אנחנו מכירים כבר שנים, סוזן המנכ"לית היא האמצעית, וסאידה הבכורה היא יועצת השקעות. המשפחה, במקור מנצרת, עקרה לדימונה בשנות ה- 70' בעקבות הצעת עבודה שקיבל האב במפעל בים במלח. אבל המעבר לדרום לא היה פשוט, והפגיש את הבנות עם מציאות מורכבת.
"היה לנו פטיש בתור ילדות להתחפש למלכת אסתר", אומרת לוסי – וסוזן נזכרת תוך עלעול בתמונות הישנות: "הנה, זה יום העצמאות ומלבישים אותנו בכחול לבן".
זה נשמע לי כמו ילדות נורא מבלבלת
לוסי: "לא חשבנו שזה חריג. אני נגיד גדלתי בהרגשה שכל הילדים בעולם הם כאלה – אוקיי, צמתי רמדאן וירדתי לשבת בסוכה עם החברים, זה היה נראה לי הכי טבעי בעולם".
מנגד, המשפחה המורחבת גם היא לא ידעה "לאכול" את שלוש הבנות שגדלו הרחק בדימונה והכניסו לעצמן רעיונות מוזרים לראש כמו הגשמה עצמית, קריירה - ובעיקר הסירוב להיכנע לתכתיבים ולהתחתן מוקדם.
"מה'הלו' של אימא שלי שמתקשרת הייתי יודעת שמישהי במשפחה עומדת להתחתן", מזכירה לוסי. "זה היה הלו עצבני – 'הלו, בת דודה שלך מתחתנת – ואני לא מבינה איך זה יכול להיות שכולן מוצאות ורק אתן לא? יש כאלה שכבר עשו את זה פעמיים ורק אתן אפילו לא פעם אחת'".
האימא סלווא, שמודה שסוזן היא הבת שמבקרת הכי הרבה בבית, מסבירה: "מאוד קשה שאת גידלת אותן ואין לך אף אחד – בשבילי הן המשפחה והחברים שלי, ויתרתי כל כך הרבה על המשפחה בשבילן, חבל על הזמן". הבת האמצעית סוזן מוסיפה: "בשנים האחרונות התנתקנו גם ככה מרוב המשפחה, זה לא מעניין אף אחד". לדברי האב מערוף, "בחרתי לגדל את הבנות שלי כמו שאני רוצה, לא כמו שהם רוצים" וגם אשתו סלווא הודפת את הביקורת מהסביבה: "מי אתם בכלל שתתערבו בבית? תתערבו בבתים שלכם".
"נעשה הכול כדי שזה יקרה"
כמו לבנות, גם עבור ההורים לחיים בין העולמות היה מחיר. בטח במקרה של לוסי שכל צעד שלה מלווה בכותרות בתקשורת. לאבא שלה, למשל, לקח שנה שלמה להתרגל לזוגיות עם השחקן צחי הלוי, אבל המשפחה המורחבת לא התרגלה עד היום. גם סוזן לא עשתה להם חיים קלים כשנשארה בבית ההורים, רווקה, עד גיל 43.
אבל מתברר שלהורים לא הייתה באמת סיבה לדאוג. כי סוזן, כמו לוסי, ניהלה במשך עשור מערכת יחסים מתחת לרדאר. במקרה שלה מדובר בסלמאן אבו חמאד, קולגה, שהיה פרוד ואב לארבעה. רק לפני שלוש שנים, כשתהליכי הגירושין הושלמו, השניים התחתנו ועברו לגור יחד, אבל לאחרונה נכנסה צרה חדשה - איך באותו בית, חיים שני מנכ"לים של מלונות מתחרים? "יש תחרות כל בוקר - כמה התפוסה אצלכם, כמה הגעתם".
עכשיו בגיל 46 היא סימנה "וי" על החלום שלה להיות מנכ"לית, וגם על החלום של אימא שלה להיות נשואה. כעת רק נשאר החלום המשותף שלהם, ואולי המאתגר ביותר בשלב הזה של החיים - להיות הורים: "אנחנו מנסים, מטפלים בזה. כל הדרכים מקובלות מבחינתי, אנחנו נעשה הכול כדי שזה יקרה".
עד כמה את מתרגשת בשביל לוסי עם ההיריון?
סוזן: "אני מתה לדעת איך זה מרגיש לה, מה היא עוברת, בייחוד כשאת מאוד רוצה את זה. את אוהבת לשמוע מה היא חווה כדי לדעת לקראת מה את הולכת".
לוסי: "אגב אני לא חווה. לא היו לי תודה לאל הקאות, ולא בחילות. צחי יודה ויגיד ש'וואלה, אני לא רואה שינוי בבית, היא לא עצבנית'. אני הורמונאלית מלידה. מה נשאר? לאן עוד נשאר להגיע?"
עד שסוזן תוכל לחלוק חוויות עם אחותה, לפחות חלום אחד כבר התגשם לה השבוע: פתיחת המלון המחודשת. בימים האחרונים היא סיירה בכל המלון, הנחתה את עובדי הניקיון לנקות ("גם את המסילות, את יודעת שיש לי מחלה עם המסילות") וגם בדקה מתחת למיטות.
ממתי מנכ"ל עושה את הדבר הזה?
"יש לי מחלת ניקיון, הדברים צריכים להיות נקיים".
ביום הפתיחה המחודש היא הודתה: "יש פחד בפנים, אולי זה זמני". אך למרות שיש קשיים בדרך, לסוזן יש מפתח חשוב בדרך להצלחה: "אני לא נתקעת, לא נכנסת לבור עמוק ואומרת למה לי זה קורה, לא שואלת את השאלות האלה , אני תמיד אומרת 'אוקיי, השלב הבא. לא הלך - הלאה קדימה'".
