1,000 ימים. אלף ימים תמימים. לא משנה איך כותבים את זה, זה עדיין בלתי נתפס. חייל ישראלי, ככל הנראה בחיים, נמק בשבי האויב כבר אלף ימים, והעולם כמנהגו נוהג. חיילים חדשים מתגייסים, אחרים משתחררים, ורק גלעד שליט אחד עדיין לא שב. הוא, את חובתו למולדת, כנראה עדיין לא השלים.
בתקשורת הישראלית השתרש עם השנים מן נוהג לכנות את חיילי צה"ל "ילדים". כך, כל חייל שנשלח למערכה הוא קודם כל "ילד", וכל לוחם שחלילה נהרג הופך מיד ל-"פרח שנקטף". עקרונית אני ממש לא חסיד גדול של כל עולם הדימויים הזה, מבלי להיכנס לנסיבות ההיסטוריות שהובילו אותנו למצב שבו אנו בוכים על חיילינו המתים יותר מאשר על אזרחינו. ובכל זאת, ברור לנו שמתחת למדי החאקי המאחדים, טובי בנינו הם באמת בסך הכל ילדים.
גם גלעד היה ילד. ילד שהתגייס לשרת את הצבא והמדינה שלו, ונחטף לרצועת עזה חודשיים לפני שחגג 20. מי בכלל שיווה בנפשו אז, אי שם בקיץ 2006, שהסאגה הזו תוסיף להיות רלוונטית מתמיד גם אלף ימים אחרי?
כאילו כלום
"תדע כל אם עבריה שמסרה גורל חיי בנה לידי מפקדים הראויים לכך", אמר פעם בן גוריון. אלא שהיום, כשאם עבריה אחת נאלצת להילחם בכל כוחה על הזכות הבסיסית שלה להתאחד מחדש עם בנה, המשפט הזה פשוט חסר אחיזה במציאות. צבא שלא נלחם להשיב את שבוייו – הוא לא צבא ראוי מוסרית שישרתו בו. מדינה שלא נלחמת להשיב את בניה, ולא עושה הכל כדי לגרום לכך, לא יכולה לצפות מאמהותיה להמשיך ולשלוח את הבנים אלי קרב, כאילו כלום לא קרה.
אין זה פלא, לכן, שגם הרמטכ"ל הנוכחי אשכנזי, וגם הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק, הביעו תמיכה בביצוע עסקת שליט, למרות התנאים הקשים שהציב חמאס. כמפקדים, שניהם יודעים עמוק בתוך ליבם, שהיו מוכנים לשאת כל מחיר בכדי שיוכלו להישיר מבט בעיני האמהות של פקודיהם ולהגיד "עשינו כל שיכולנו". אלא שסמכות הפיקוד על שליט הופקעה כבר מזמן מידי אשכנזי, וברק עוד פחות רלוונטי אפילו ממנו.
נשארנו עם אולמרט, והיום כבר כולנו יודעים שכשראש הממשלה שלנו אמר שיעשה "הכל" כדי להחזיר את שליט, היה לו ברור שהוא משקר. "יש לנו קווים אדומים", אמר אולמרט בנאום ההסבר שלו השבוע, אלא שהוא ידע טוב מאוד את הקווים האלה גם הרבה קודם.
על גבו של חייל אחד
בסופו של דבר, זו הרי משוואה פשוטה. חייל ישראלי אחד בחיים, אמור להיות שווה לנו יותר מהכל. מחבלי חמאס היו לפני גלעד, קיימים היום, וימשיכו להתקיים בין אם גלעד ישוב ובין אם לאו. פעילי טרור מחוסלים ונעצרים על ידי ישראל חדשות לבקרים, וארגוני הטרור עדיין כאן. והרי גם מתוך רשימת המחבלים שישראל הסכימה לשחרר, יהיו כאלה שיוכרזו "בני מוות" בשניה בה ישובו לעזה. אז כך צריך להתנהל המשא ומתן, על גבו של חייל אחד הכלוא כבר אלף ימים?
היו קולות שדווקא שיבחו את אולמרט, קיבלו בסיפוק את "קור הרוח" והיכולת לקבל הכרעות קשות מבלי להיכנע ל-"פופוליזם זול". אלא שבעיניי זו בכלל לא שאלה של "רווח תדמיתי" שהיה יוצא לאולמרט מעסקת שליט, או "הצגה לתקשורת", כפי שחלק ניסו לצייר זאת. חייו של גלעד שליט באמת שווים בעיניי הכל, זו לא אמירה מהפה לחוץ.
בסופו של יום, אם עבריה מודל 2009, המתכננת לשלוח את בנה לצבא, צריכה לדעת רק דבר אחד: גורל חיי בנה בהחלט עלול להיות הפקר, כי "יש לנו קווים אדומים". אמא, אל תשלחי את בנך לשרת בצבא שלא עומד במילתו. אל תשלחי את בנך לצבא שמוכן ביודעין שלא להשיב לך אותו.