היום בחירות. כמה מעצבן הוא הקונצנזוס בין בכירי הפרשנים בעיתונות, הקובע שהבחירות האלה משעממות, רדומות ולא רלוונטיות. זה הדיבור, מנחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" ועד יעל פז מלמד ב"מעריב". זו הרוח הנושבת ברוב המאמרים.
משעממות? חבר לשעבר בתנועת "כך" עלול להתמנות לשר ביטחון ומאיים לחייב את כולנו לחתום לו על הצהרת נאמנות, בעוד הוא - עולה חילוני מרוסיה - מצליח להעביר אליו מצביעים ממפלגת חרדים ספרדית, שמנהיגה הרוחני מכנה אותו "שטן". אפילו טומי לפיד ז"ל ושולמית אלוני תבדל"א לא זכו לכינוי הזה. מה משעמם בזה? במקום להקיא את האיש ודעותיו מהשיח הפוליטי שותקים המועמדים ומחכים שיביע את תמיכתו בהם. זה אולי מגעיל, רופס ולא מוסרי, אבל אין בזה שום דבר משעמם.
משעממות? משבר כלכלי עולמי מלחך, כמו שמתפייטים הפרשנים, על חופי ישראל. יש מיתון בפתח. המשרות שלנו בסכנה. מה משעמם בזה? ואיראן - זה משעמם?
רדומות? כלי תקשורת מכל העולם מתעכבים על הסיפור של ליברמן ומתרים שאם יזכה לשבת במשרד הביטחון תיגזל מישראל שארית הקרדיט שעוד נותר לה אחרי המלחמה בעזה. גם ככה אנחנו לא בדיוק חביבי העולם, וגזען מוצהר במשרד הביטחון, או במשרד מרכזי אחר, לא בדיוק יעזור לנו. אותי זה דווקא די מעורר. העיקר שאת טובי פרשנינו זה מרדים.
לא רלוונטיות? גושים שלמים וחשובים, כמו הציונות הדתית, עושים קולות של היעלמות מהמפה הפוליטית. זה לא רלוונטי? שלושת הרצים המרכזיים לא מצליחים להוציא מפיהם ולו משפט אחד שיש בו אמת או כנות. מה זה לא רלוונטי בזה?
מי משעמם?
מה שמשעמם, משועמם, רדום, מרדים ולא רלוונטי הם בדיוק אותם פרשנים חשובים. מי שמשעמם את העם, מרדים אותו ומלעיט אותו בחומרים לא רלוונטיים לחייו - ואחר כך עוד נזכר להזדעזע מאחוזי הצבעה נמוכים, מתעורר, מגייס מפורסמים ומנסה לשכנע אותנו להצביע - הם העיתונים וכלי התקשורת הגדולים שלא עשו את עבודתם נאמנה.
כל כלי התקשורת מדברים על 18 או 19 מנדטים לליברמן, אבל מי מהם הלך ובדק מיהו או מיהי המועמד/ת במקום הזה ומה משנתו. אף אחד. ב"ידיעות אחרונות" של היום מגישים תמונת ראש וביוגרפיה בת שורה של כל אחד מהם. חלקם, איזה פחד, הולכים לקבוע את גורלנו. אבל כנראה שגם גורלנו הוא משעמם, מרדים ולא רלוונטי.
כישלון חרוץ למדינה
מהמקום שאני יושב הבחירות האלה מרתקות, מעוררות ורלוונטיות מאין כמותן. החברה הישראלית תעמוד מחר למבחן חשוב וגדול ועושה רושם שהיא הולכת להיכשל בו כישלון חרוץ, גם מבחינת אחוזי ההצבעה וגם מבחינת התוצאות (למרות שמי יודע מה יהיה מחר). גם התקשורת הישראלית עומדת למבחן, אבל היא כבר נכשלה בו.
עוד כישלון של התקשורת
בעמודים 20-21 של החלק הראשון ב"מעריב" אתמול (ב') מובא דוח של המועצה לשלום הילד. זה דוח מזעזע. מצב הנוער על הפנים מכל בחינה כמעט. זה חשוב הרבה יותר ממה עשו המועמדים אתמול. זה היה צריך להיות הכפולה הפותחת. ב"ידיעות אחרונות", אגב, לא מצאתי על זה ולו מילה אחת.
זו בושה וחרפה.
