הקרב על המחיר הזול בין ענקיות האופנה המקוונת. שני אתרים אהובים מאוד על הישראלים, שיין (Shein) וטמו (Temu), מחליפים מהלומות משפטיות.. בתביעה חריפה שהוגשה על-ידי שיין, החברה מתארת את טמו כ"מפעל בלתי חוקי שנבנה על זיוף, גניבת סודות מסחריים, הפרת זכויות קניין רוחני והונאה". זו רק פסקת הפתיחה.
אבל זו רק ההתחלה. על פי דיווח באתר the verge, שיין טוענת שטמו נוקטת ב"טקטיקות הפחדה בסגנון המאפיה" כנגד ספקיה. על פי התביעה, אתר טמו "שולט בכל היבט של פעילות המוכר שלו" ומכתיב אילו מוצרים ואילו קמעונאים יוכלו להיות משווקים באתר. החברה אף מעודדת הפרת זכויות קניין רוחני ומונעת מקמעונאים להסיר מוצרים שהודו כי הפרו זכויות יוצרים.
בין האמצעים שאתר טמו משתמש בהם, על פי הטענות: גניבת סודות מסחריים, כולל מידע על תמחור פנימי, התחזה לשיין בטוויטר בניסיון לגנוב לקוחות, השתמש בלוגו של שיין במודעות גוגל עבור טמו.
שיין עצמה עומדת בפני תביעה ייצוגית בטענה כי היא עוסקת ב"תכנית בקנה מידה תעשייתי של הפרה שיטתית ודיגיטלית של זכויות יוצרים של עבודות של מעצבים ואמנים קטנים". היא נתבעה גם על-ידי חברות אופנה מובילות כמו For Love & Lemons, H&M ויוניקלו.
אז מה בעצם קורה כאן? נראה שהמאבק המשפטי בין שיין וטמו הוא חלק מהמירוץ התחרותי בין האתרים בדרך למחירים הזולים ביותר. לפעמים זולים באופן חשוד. בארה"ב, שתי החברות משתמשות בפרצת סחר המאפשרת להימנע ממכס על חבילות בשווי של פחות מ-800 דולר הנכנסות מסין.
בעוד שיין טוענת שטמו "בנויה על זיוף", הרי שטמו טוענת שהערכת השווי של שיין ירדה ביותר מ-30 מיליארד דולר כאשר החברה נכנסה לשוק האמריקאי. בדצמבר 2023, נטען כי טמו מכרה פי שלושה יותר ממה ששיין מכרה בארה"ב.
אך המאבק ביניהן הוא הרבה יותר מסתם תחרות על נתח שוק. לטענת שיין, ה"מרדף הבלתי פוסק אחר מחירים נמוכים" הוא "מרכזי במודל העסקי של טמו ובאסטרטגיה התחרותית של האתר, אבל המחירים הנמוכים שלה מושגים בכל אמצעי". טענות דומות נשמעו גם על אתר שיין עצמו.