אתם קמים בבוקר, שותים קפה ונכנסים לאוטו. להפתעתכם, כשאתם פותחים את הוויז (Waze), אתם מגלים שהמיקום שלכם נמצא בביירות או בקהיר ואף תוכנת ניווט לא עובדת. איך לעזאזל מגיעים לעבודה? זו שאלה שישראלים רבים מתמודדים איתה מאז המלחמה, בעיקר בצפון הארץ, כאשר תופעת שיבושי ה-GPS הכריחה נהגים ונהגות רבים לפתח יכולת שהתנוונה לנו מזמן, היכולת לנווט בכבישים ללא תלות באפליקציות. על רקע כל זאת, הביקוש למפות מודפסות הולך וגובר, ונראה שישראל ממש חזרה לניינטיז בנושא. אז איך מתמודדים עם האתגר?
"אתם מודעים לזה שלצפונים יש שיבושים ב-GPS? כאילו אנחנו כולנו בביירות. כל מי שבצפון הארץ נמצא בביירות. עכשיו גם לא עובד הוויז, אין וויז, אתה רוצה - תהיה גשש בצבא תגיע לבד. עכשיו תראו איזה צחוקים, אפשר לראות במפה של הוויז את כל הישראלים. תראו את כולנו איך אנחנו נמצאים בשדה תעופה בלבנון, כולם ככה ביחד", אומר הראל אסף (23), זמר ויוצר תוכן מחיפה, בסרטון טיקטוק שהפך לוויראלי.
תודה רבה לצהל שהחזיר אותנו לעידן המפות מנייר ברכב
ואכן, מאז תחילת המלחמה ישראלים רבים בצפון, בדרום, ולפעמים אפילו במרכז הארץ חווים לעיתים שיבושי GPS מתסכלים. "מבחינת הטלפון אתה נמצא בביירות. אם למשל אם אני מחפש בוויז איך להגיע לתל אביב, זה מראה לי תוצאה בערבית של יותר מ-200 ק"מ וזה לא עובד כי כמובן, כי אי אפשר באמת לנסוע מלבנון לתל אביב. גם גוגל מפות לא עובד", מספר אסף ל-mako, "זה משבש ממש את דרכי ההגעה למקומות. קרה לי שהייתי בלוויה ומישהי איחרה ולא הספיקה להגיע, כי לא היה וויז והיא לא ידעה מה הכיוונים ואיפה היא נמצאת".
עד למלחמה רובנו לקחנו כמובן מאליו את טכנולוגיית ה-GPS שמאפשרת לנו לנווט בקלות ממקום למקום, להימנע ככל האפשר מפקקים ולדעת בדיוק מתי אנחנו צפויים להגיע לכל יעד. אחרי שיכולת הניווט הזו הלכה והתנוונה לנו בעשורים האחרונים, רבים לפתע מוצאים את עצמם ממש חסרי אונים. "המון פעמים קרה שביטלנו תוכניות כי אי אפשר להגיע למקום מסוים בלי GPS, מחשש שאם נתקע לא נדע מה לעשות. אתה מפחד להיאבד. יש לי חבר טוב שלא מצליח לנווט מי יודע מה גם בשגרה. היינו צריכים להגיע למקום מסוים, אז שיננתי בעל פה את המפה והצלחנו להגיע. הוא אמר לי 'אם זה הייתי אני, מזמן הייתי מוותר ונשאר בבית'. כמוהו יש הרבה אנשים שמודעים לכך שלא יצליחו ויוותרו מראש", מספר אסף.
גם עבור מי שכבר החליט לנסות לנווט בעצמו ולצאת מהבית, הרבה פעמים הדבר מוביל לאיחורים אחרי התברברויות בכבישים. "פעם אחת ניסיתי להגיע לרחוב מסוים, חשבתי שאני בכיוון הנכון ופתאום הגעתי למקום אחר. אתה יכול לאחר למקומות, כי אולי תתבלבל בדרך ותאבד את הכיוון. אתה גם לא יודע אם ואיפה יש פקקים", הוא מתאר, "אנשים לא יודעים כבר איך להגיע למקומות בארץ. מישהו שקבע איתי פגישה הגיע אליי מהמרכז בשעה 17:00 במקום ב-16:00. זה מגביל במיוחד בכל מה שקשור לענייני עבודה. זה מצחיק להגיד לאנשים, 'איחרתי בשעה כי אין לי וויז'', אבל מנסים להסתדר כמה שאפשר".
עבור מאיה ולסקז (49) מקריית שמונה, מעצבת שיער מקצועית, לא היה מדובר ביכולת שהיא נאלצה לפתח מאפס. היא עוד זוכרת ימים בהם לכל נהג בישראל היה אטלס מפות באוטו, בלי טכנולוגיות או אפליקציות כאלה ואחרות. למרות הזיכרונות הללו מפעם, גם עבורה השיבושים הפעם לא פשוטים כלל. ולסקז פונתה מקריית שמונה ומתגוררת כיום בחריש, אזור אותו היא לא מכירה היטב: "בעלי לשעבר היה צריך להחזיר את הילדים מהקריות ובמשך שעתיים הוא רק הסתובב. הוא פשוט עשה סיבובים בכל האזור, וזה היה מאוד לא נעים".
היא החליטה לחזור לשיטות הפשוטות של פעם – מפות פיזיות מודפסות. "אני פשוט הבנתי שאני הולכת לקנות ספר שיהיה לי באוטו, ממש כמו בשנות ה-90, מתוך הבנה שאנחנו תלויים באינטרנט ובטלפון בצורה אבסולוטית ואם הם לא עובדים אז אנחנו פשוט אבודים. זה לא כיף לחשוב ככה, וזו אפילו מחשבה מטרידה", היא משתפת, "אני תמיד אומרת לילדים שלי שאני בן אדם אנלוגי בעולם דיגיטלי, אני בכלל דינוזאור. פעם לא היה לנו אינטרנט. תמיד צחקתי על זה איתם ואמרתי להם ׳אתם יודעים שפעם לא היה וויז והיה לנו ספר מפות?', והנה זה קרה שוב. לא האמנתי שזה יקרה עוד פעם. לא רק שהמצב הנוכחי מחזיר אותי אחורה, אלא שהוא גם גורם לי לחשוש מה יקרה בעתיד".
"אני לא רוצה להיות תלויה יותר בטכנולוגיה והרגשתי צורך ללמוד את היכולת הזו מחדש. את סומכת על האפליקציה כל הזמן שתציל אותך, אבל הבנתי אחרי 7 באוקטובר שאני לא סומכת יותר על כלום. זה לא נעים להיתקע בשום מקום ולא לדעת איך להגיע הביתה, במיוחד כשהכבישים חשוכים וישנים. אני נווטת מעולה, פשוט יש כבישים חדשים שאני לא מכירה. אני עכשיו אקנה כל שנה את המהדורה החדשה של המפות", היא מצהירה.
"זו פעם ראשונה שנתקלנו בביקוש כזה"
ולסקז היא ממש לא היחידה שהחליטה לרכוש מפה מודפסת. ברשת סטימצקי אישרו לנו שמזהים ביקוש עולה למפות וספרי כבישים, גם בחנויות וגם ברכישות באונליין. אחת מהמפות המוכרות ביותר היא של חברה בשם "מפה הוצאה לאור", חברה ישראלית שקיימת מזה 30 שנה ומספקת שירותי מיפוי ומאגרי מידע גיאוגרפיים. בימים עברו, לפני שהטכנולוגיה נכנסה לחיינו, כמעט ולא היה נהג בישראל שלא החזיק את "אטלס הזהב" שלהם ברכב. באותם ימים אנשים הצליחו להסתדר בלי טלפון או אינטרנט. הם פשוט החזיקו מפה ביד, שיננו את הכבישים ואם הזדקקו לכך, ביקשו עזרה ברחוב.
ימי המלחמה הנוכחיים מחזירים אותנו לפתע לאותה יכולת בסיסית שנשכחה. בחברת מפה העבירו מזמן כבר את מרבית מאמציהם לדיגיטל, אבל כעת מזהים נהירה חוזרת למפות המודפסות. "כשכל האירוע התחיל, בימים הכאוטיים הראשונים, קיבלתי טלפונים גם מגורמים ביטחוניים שהתקשו להתמצא בשטח. הרבה מהם היו אנשי מילואים שהיו צריכים לתמרן באזורים עירוניים בתוך ישראל כדי לתת סיוע בחילוץ לדוגמה, ובגלל בעיות השיבושים, לא הצליחו להשתמש בדרכי הניווט הסטנדרטיות. הם היו ממש לחוצים על מפות נייר", נזכר עופר מנשס, מנכ"ל חברת מפה. "מבחינתנו זו הייתה הפתעה כי בשנים האחרונות שיווקנו מאוד את הדיגיטל. מובן מאוד לאור העובדה שזה זמין, נוח ופשוט".
אם לפני כמה חודשים את מוצר הדגל המודפס שלהם עדיין ניתן היה למצוא בחנויות, מאז שהחלה המלחמה הוא הפך כבר לסולד אאוט. "אטלס הזהב בתקופה הזו נגמר לגמרי בכל החנויות. התחלנו לקבל טלפונים מאנשים שמחפשים ולא מוצאים ומהרשתות שמספרות שגמרו את כל המלאי. זו פעם ראשונה שנתקלנו בביקוש כזה", מספר מנשס, "לא ניתן להדפיס מהר כל כך מפות נייר נוספות. זה דורש תהליך ייצור מסודר, כי זה ספר ספירלה עם מאות עמודים. אנחנו עובדים עכשיו על מהדורה חדשה ומעודכנת לאור הביקוש, אבל זה ייקח זמן".
השיבושים האחרונים הזכירו לכולנו עד כמה לצד הטכנולוגיה המדהימה שנכנסה לחיינו, אי אפשר להזניח לגמרי את יכולת הניווט העצמאית בכבישים. "לדעתי זה אלמנטרי, בטח בגופי והחירום וההצלה, שתהיה מפת נייר ליד הדיגיטל. לא חסרים מצבים של שיבושים כאלה ואחרים. צריך להיערך תמיד לתוכנית ב'", אומר מנשס ומדגיש: "אנשים צריכים לדעת יותר מרק להקשיב לחץ ימינה או חץ שמאלה במסך. הייתה אמרה כזו פעם - כשאתה מדליק את מכשיר הניווט, אל תכבה את הראש. אנשים שוכחים את זה קצת".