ה-IAC הוא הכנס הגדול ביותר של ישראלים ויהודים בארה״ב. השנה הוא בסימן מאוד ברור ודרור גלוברמן טוען שתפקיד שלו בפאנל שינחה הוא מציאת האור בקצה המנהרה של עולם ההייטק
דרור גלוברמן | דיגיטל| פורסם 19/09/2416:38| עודכן 20/09/2411:48
אני כותב לכם השבוע בשעה לא הגיונית ממלון בוושינגטון די.סי, בחסות הג'טלג. עוד כמה שעות המלון הזה יהפוך לסיוט אבטחתי כשדונלד טראמפ יגיע לכאן לנאום בכנס הגדול ביותר של ישראלים ויהודים בארה״ב, ה-IAC.
באים לכאן הרבה פרצופים שאתם מכירים, מישראל ומרחבי ארה"ב, במטרה לחפש את היחד והתקווה. והאמת, פשוט זה לא.
איך נראה אירוע כזה? הנה הזווית שלי: במוצאי שבת אחלוק את הבמה המרכזית עם נועה תשבי, השגריר לשעבר מייקל אורן, המדליסטית האולימפית הישראלית-אמריקאית עמית אילור ובניה ברבי. התפקיד שלי: לחפש את האור בקצה המנהרה של ההייטק והכלכלה הישראלית, יחד עם יסמין לוקאץ' ודובי פרנסס מהכרישים, מנכ״ל Jfrog שלומי בן-חיים וספרא כץ, מנכ"לית אורקל וכנראה האישה הכי חזקה בטק העולמי (שנולדה בחולון).
מה הייתם שואלים אותם עכשיו?
רבים לא יודעים, אבל ספרא כץ עשתה המון למען ישראל בשנה האחרונה. הזיזה משרות, בנתה תשתיות. למען מדינת ישראל, פשוט ככה. הכי בולט היה כשמיד אחרי ה-7 באוקטובר היא מילאה את עמוד הבית של אורקל - אחת מענקיות הטכנולוגיה שמחזיקות את העולם - בהודעות תמיכה בישראל. בחורף האחרון היא אמרה באופטימיות: "אף אחד לא מסתגל לאתגרים כמו ישראל. ישראל היא לא רק החיילים הגיבורים. היא גם כלכלה חזקה". זה נכון. אבל גם אף אחד לא חשב שכך ייראה האתגר כעבור שנה.
הליברלים ירדו מהפסים?
זוכרים את סרטון הדיפ-פייק של קמאלה האריס ששותף על ידי אילון מאסק וזכה (עד כה) ל-136 מיליון צפיות? האריס "מתוודה" על חוסר היכולת שלה למשול ולתפקד, ואין לי ספק שיותר מ-90% ממי שצפו בו הבינו שזה סאטירה בעזרת בינה מלאכותית. אבל גם אין לי ספק שיש כמה אחוזים בודדים שלא הבינו. לא מעודכנים, או לא חשבו על זה, או אפילו סתם אהבלים, שזה מותר.
הבעיה שכל אלה מצביעים בבחירות. ו-3% מתוך 136 מיליון, לא רק שזה 4 מיליון צפיות - זה לגמרי כוח שיכול להכריע בחירות.
אילון מאסק חושב שחופש ביטוי מוחלט זה הערך העליון ומעליו אין כלום. דעה לגיטימית. אבל האם הוא קובע כי הוא האיש העשיר בעולם והבעלים של X? או שחוקי הדמוקרטיה צריכים לקבוע?
סיפרתי לכם על הראיון המטורף והמופרך שעשיתי עם ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון לדמוקרטיה. זה היה לפני כחודש, אחרי שמייסד טלגרם נעצר בצרפת ורשת x (טוויטר) הוחרמה בברזיל.
לא דיברנו על ההחלטות הספציפיות האלה, אלא על שאלה הרבה יותר פשוטה: מי קובע ואיפה נמצא חופש הביטוי? ואז הדוקטור לדמוקרטיה אמרה את המשפט המזעזע הבא: במדינה דמוקרטיה, החוקים קובעים, לא חברות טכנולוגיות ממדינות אחרות.
חשבתי שזה מטורף כמו לטעון שהמים רטובים, אבל המשתמשים ברשתות הזדעזעו עד עמקי נשמתם מהעובדה שלחופש הביטוי יש גבול שמופיע בחוקים של כל מדינה דמוקרטית בעולם כבר מאות שנים.
השבוע החליט גאווין ניוסום, מושל קליפורניה, לאסור על דיפ-פייקים כאלה, שעלולים להטעות בוחרים במהלך מערכת בחירות. מיד הופיע הפייק שיורד גם עליו, וגם אותו שיתף אילון מאסק.
זה אולי נראה כמו קרב פוליטי בין שמרנים וליברלים, אבל זה עמוק בהרבה. זו התנגשות בין כוח של מדינה לבין כוח של מיליארדר, בין שלטון החוק ובין הטכנולוגיה, זו התנגשות על השאלה כמה חופש זה יותר מדי.
זה שהבינה מאפשרת לעשות משהו - לא אומר שזה חוקי, מוסרי או הוגן. וככל שהבינה המלאכותית משתכללת ונהיית נפוצה וקלה לשימוש, אנחנו הולכים להיתקל בעוד הרבה שאלות כאלה. האנושות חייבת לגדל בזריזות עמוד שדרה ערכי שלא תלוי בשדרוג טכנולוגי כזה או אחר. כי בינתיים אנחנו רואים עוד ועוד דוגמאות לאיך החיבור חסר הגבולות של קפיטליזם, טכנולוגיה מתקדמת וחופש ביטוי ממוסס את הדמוקרטיה המערבית.
שומעים רגע?
זה קרה מוקדם משחשבתי: במקום מצגת, חברת סטארט-אפ שלחה לי פודקאסט על מה שהיא עושה. 8 דקות של שיחה באנגלית קלילה ויומיומית שכמובן יוצרו אוטומטית על ידי גוגל בכלי הבינה החדש שלה NotebookLM.
אין ספק שיותר כיף ללמוד ככה דבר חדש - שיחה קלילה במקום מצגת משמימה.
השבוע במהלך ההכנות להקלטת "בזמן שעבדתם" על השדרוג של ChatGPT, מנוע o1 (להאזנה באפל, להאזנה בספוטיפיי), חיפשתי לשמוע מה אומרים עליו בפודקאסטים. נפלתי על איזה זוג חמוד, אלי וג׳ון, שמסבירים את החידושים. ופתאום הקולות נשמעו לי נורא מוכרים. אותה סוג שיחה בדיוק, אותה דינמיקה. אז תתכוננו: אנחנו עומדים להיות מותקפים בשיחות של זוגות, פודקאסטים על כל מיני עניינים, שנשמעים בדיוק אותו דבר. ריטה ומייקל, בילי וג׳ורג׳, אליוט וסנדרה.
כרגע קל לזהות. עוד כמה שיפורים וכבר יהיה קשה. והאמת שנורא בא לי כלי כזה שבו אוכל לעשות את אותו הדבר רק עם הקול שלי. להעלות פודקאסטים שלי בכל מיני שפות ונושאים. אבל בלי רגולציה אמיתית שתיתן לי שליטה על הקול שלי, זה מסוכן לי יותר מכל דבר אחר.
מתוך הניוזלטר של דרור גלוברמן Skip Intro. עוד טורים כאן
