הביטוי לפיו ההייטק הוא הקטר של המשק הפך מזמן לקלישאה, אך דוח חדש שמתפרסם היום (שלישי) חושף כיצד גדלה התלות בו. הדוח שחיברו במשותף אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר ורשות החדשנות מראה בין היתר כי ענף ההייטק היה אחראי לרבע (24%) מהכנסות המדינה בשנת 2020. בנוסף, הדוח מראה כי היכולת של ישראל לספק שירותים לאזרחיה תלויה במיוחד בעובדי ההייטק, שתרומתם להכנסות המדינה ממס הכנסה טיפסה מ-29% בשנת 2016 לכ-36% בשנת 2021.
עוד ב-N12 כלכלה:
• האחראי האמיתי למחירי הרכב הגבוהים בישראל
• זהב אמיתי: המיליונים שמקבלים הזוכים במדליות
• כמה תעלה לחרדים בלימת תקצוב מעונות היום?
ממצאי הדוח מראים כי התרומה העיקרית של ההייטק להכנסות המדינה מגיעה מהעובדים עצמם, שתשלומי המס שלהם היו אחראים ל-85% מהכנסות המדינה מהענף ב-2020. ממצאי הדוח מבוססים על בסיס נתונים שנבנה במיוחד לצורך מחקר זה - נקודה מעניינת לאור הערתם של מחברי המחקר על הצורך בגיבוש מאגרי נתונים שיאפשרו קבלת החלטות מושכלת (אם כי בעיה זו תקפה לא רק לענף ההייטק אלא גם לסוגיות אחרות בישראל).
איפה מרוויחים הכי הרבה בהייטק?
חלק מעניין במיוחד בדוח מראה כיצד משתנה השכר הממוצע בענף לפי האזור בארץ שבו רשומות החברות. לפי ממצאי המחקר, השכר הגבוה ביותר בהייטק בתקופה אותה סוקר הדוח שולם דווקא במחוז הדרום, שם העובדים השתכרו שכר ממוצע של 29,127 שקל בחודש - יותר מהשכר הממוצע של עובדי ההייטק במחוז תל אביב, שהסתפקו ב-28,966 שקל בחודש. המחוז הבא בדירוג השכר הוא מחוז מרכז, שהעובדים בו השתכרו בממוצע 26,320 שקל בחודש.
לפי הדוח, הסיבה לשכר הממוצע הגבוה בדרום הוא הריכוז הגבוה של חברות זרות במחוז זה: "זהו המחוז היחיד שבו יש יותר משרות בחברות זרות מאשר בחברות מקומיות", כותבים מחברי המחקר. "החברות הזרות במחוז הדרום משלמות משכורות גבוהות מאוד יחסית למחוז, כך שאף על פי ש-63% מהמשרות בשנים 2021-2016 היו בחברות זרות, העובדים והעובדות [בהן] שילמו כמעט 90% מתשלומי מס ההכנסה של ההייטק במחוז".
הדוח לא נוקב בשמות של חברות ספציפיות, אבל נראה שמדובר בהשפעה חזקה של המשכורות שמשלמת אינטל לעובדיה בקריית גת - פעילות שהתרחבותה העתידית נמצאת בסימן שאלה בשל המצוקה הגלובלית של ענקית השבבים והפיטורים הנרחבים הצפויים בה, כולל בישראל. במובנים רבים, ההסתבכות של אינטל והדחיפה שמעניקות החברות הזרות לשכר הממוצע בדרום משקפות את הדומיננטיות הרבה שיש לחברות אלו על ההייטק הישראלי בכללותו. הדוח מציין שב-2020 עובדי ועובדות חברות ההייטק הזרות היוו רק 2% מהשכירים במשק - אבל היו אחראים ל-12% מהתשלומים למס הכנסה.
"להערכתנו מספר החברות הרב-לאומיות הזרות שפועלות בישראל כרגע הוא גבוה, ואם בעבר היו רצונות לייצר כלי מדיניות שמזמינים חברות זרות להקים פעילות בישראל, אנחנו לא חושבים שצריך לעודד הגעה של עוד חברות זרות לישראל", אומר הכלכלן הראשי של רשות החדשנות אסף קובו בשיחה עם N12. "אלא אם כן ממש מזהים תחום ספציפי שבו אנחנו רוצים לפתח את האקוסיסטם וצריכים 3-2 ענקים בין-לאומיים בשביל להיחשף לחוד החנית של הטכנולוגיה הזו".
הדומיננטיות של החברות הבין-לאומיות ותרומתן הגדולה להכנסות המדינה ממיסים מורכבת במיוחד על רקע גלי הפיטורים הגדולים שעברו על ענקיות הטכנולוגיה - ובמיוחד על רקע לחצים שמופעלים עליהן, בין היתר בידי עובדים ומשקיעים, לצמצם את פעילותן בישראל. אלא שלדברי קובו, אותם עובדי הייטק ישראלים שמועסקים בחברות הזרות, אם יפוטרו, ימצאו קרוב לוודאי עבודה בחברות המקומיות.
לדבריו, גם הנתון לפיו השכר הממוצע של עובדי החברות הזרות גבוה יותר משל אלו הישראליות מעט מטעה: "אלו בעיקר עובדי מחקר ופיתוח והשכר שלהם באופן כללי גבוה יותר", הוא אומר, ואף מפנה לנתון לפיו החברות הזרות מעסיקות בארץ פחות עובדים שאינם טכנולוגיים כנגד כל עובד טכנולוגי, לעומת החברות הישראליות.
"אנחנו עוד לא באיזו קטסטרופה"
עיקר המיקוד בדוח הוא בתרומתם של עובדי ההייטק להכנסות המדינה. הדוח מציין כי "סעיף ההכנסות המרכזי המשפיע על קופת המדינה וקשור בהייטק יושפע - יגדל או יקטן - בהתאם למספר העובדים שהחברות מעסיקות בישראל ולרמות השכר שלהן". לאור זאת, מחברי הדוח חוזרים על ההמלצה המוכרת להגדיל את מספר המשתתפים בהייטק ובמיוחד מהחברות החרדית והערבית שמתאפיינות בתת-ייצוג בענף.
אלא שתעשיית ההייטק של אוגוסט 2024 אינה זהה לזו של שנות הגאות של משבר הקורונה שמתוארות בנתוני 2021-2020 המובאים בדוח. בזמן שחלף התמודד הענף עם שורה של משברים, שהושפעו תחילה מעליות הריבית בעולם והתקררות משקיעים, ובהמשך האתגרים המקומיים של הרפורמה המשפטית ולאחריה המלחמה. בחודשים שחלפו מפרוץ המלחמה מתמודדות חברות ההייטק הישראליות עם מה שהכלכלנים אוהבים לכנות "חוסר ודאות" - ועל רקע זה נוצר גל שמועות ודיווחים על חברות שמצמצמות את גיוס העובדים בארץ, לעיתים לטובת הגדלה של הפעילות מעבר לים.
החשש לעתיד הענף מטריד במיוחד שכן לפי המחקר אף שהנתונים בו מסתיימים ב-2021, "בשנים 2023-2022, חלקם של עובדי ענף ההייטק בתשלום מס הכנסה המשיך ככל הנראה לעלות, מאחר שהצמיחה במספר השכירים והשכירות בהייטק נמשכה בקצב מהיר יותר ביחס ליתר המשק, ושכרם עלה בשיעור חד יותר בהשוואה לשכר הממוצע".
כלומר החשיבות של ההייטק להכנסות המדינה גדלה עוד יותר - מה שהופך את עתידה לקריטי עוד יותר לאור האתגרים התקציביים הניצבים בפני מדינת ישראל על רקע המציאות הביטחונית החדשה של השנים הקרובות.
אנחנו בתקופה שיש בה שיח רב על חשש לעתידו של ההייטק הישראלי ועל מעבר חברות ופעילות לחו"ל. האם לדבר על הגדלת מעגל המשתתפים לא מתאים יותר לתקופה של שפע?
"כשמסתכלים על תעסוקת עובדים בהייטק גם במהלך שנת 2024 רואים שמספר העובדים לא יורד. הוא לא עולה בהרבה אבל הוא גם לא יורד. אז אנחנו עוד לא באיזו קטסטרופה שאנשים בנהירה המונית החוצה", מרגיע קובו.
"נקודת המוצא שלנו היא שהמשבר הזה ייגמר מתישהו, בין שהמשבר מתייחס למלחמה, רפורמה משפטית או ריבית גבוהה, שכנראה תישאר איתנו קצת יותר", הוא אומר. "בטווח הקצר המדינה צריכה לדאוג שמכיוון שחוסר הוודאות פה גבוה ביחס למקומות אחרים, צריך להוריד אותו עבור החברות והמשקיעים. זה משהו שהמדינה מנסה לעשות דרך הגדלת תקציבים שהולכים לענף ההייטק".
לגבי הטווח היותר ארוך אומר קובו: "כשאתה רואה שגם בזמני משבר ההייטק מגדיל את התעסוקה בו ואתה מבין שהוא ענף התעסוקה המרכזי שלך, אז אתה רוצה להגדיל את מעגל האנשים שבכלל מסוגלים להיכנס לענף הזה. בשביל שהחרדים ייכנסו לענף הם צריכים ללמוד לימודי ליבה. אצל הנשים החרדיות זה עובד, הן לומדות ונכנסות לענף והמספרים שלהן עולים".
אתגר אחר שעליו מצביע קובו הוא בקרב הנשים בענף: "אנחנו עובדים קשה בשביל שעובד - גבר או אישה - ירכוש מיומנות וייכנס לעבוד בהייטק. נשים עוברות את הוויה דולורוזה הזו, נכנסות להייטק, עובדות במשרה טובה ורוצות להביא ילדים - וזה בסדר גמור, כולנו רוצים - אבל אחרי זה הן מבינות שזה לא עובד יחד: לא בכל מקומות העבודה יש את הגמישות הנדרשת, זו עבודה מאוד תובענית. במחקרים שעשינו אנחנו רואים שהן מתוגמלות בשכר יותר נמוך ולא מקודמות באותו אופן [כמו מקביליהן הגברים]".
התוצאה לפי קובו היא שענף ההייטק מאבד כח עבודה מוכשר: "השקענו בכוח העבודה הזה, הכנסנו אותו להייטק ועכשיו אנחנו מאבדים אותו כי אנחנו, המדינה והתעשייה יחד, לא משכילים לייצר עבורו את התנאים הנכונים. לא מאפשרים להן את ה-work life balance (איזון חיים-עבודה) שהן רוצות. התוצאה היא שלא רק הן משלמות את קנס האימהות אלא הענף כולו ובשרשור גם המדינה".