"זה התחיל בזה שכתבו לי שאני נראית כמו גבר, שאני שמנה. בכל פעם ניסיתי למחוק את התגובות וכתבו אותן מחדש" - במילים אלו מתארת אורית (שם בדוי), בת 15, את ההתנכלויות מהן היא סובלת כבר שמונה שנים. זה התחיל בכיתה והמשיך ברשת החברתית. במשך שנים הפך קיר הפייסבוק שלה לזירה שבה חבריה לכיתה משפילים אותה: הערות פוגעניות על המראה החיצוני, קללות והעלבות שמפורסמות לעיני כל.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"בפייסבוק זה יותר נורא, כי יש את המשפחה והחברים שלי שם. זה יותר פוגע כשאני יודעת שכולם רואים את זה, זה השפלה", היא אומרת. דניאל היא תלמידה מצטיינת, אוהבת לשיר בטקסי בית הספר, אבל ההצקות הבלתי פוסקות, התפוצה והתהודה שהן קיבלו ברשת החברתית, דחפו אותה למעשים קיצוניים במיוחד.
"התחלתי להיכנס לסוג של דיכאון. לא שיתפתי אף אחד. הייתי סגורה בחדר והתחלתי לפגוע בעצמי", היא אומרת. "הרגשתי שאם אני אפגע בעצמי, זה יכאב לי פחות מאשר שאחרים יפגעו בי. העליתי תמונה של היד שלי לאינסטגרם. כתבתי 'תחשבו לפני שאתם מדברים'. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, מה שאנשים החליטו להגיב זה שאני רוצה 'צומי' ושאני סתם בכיינית".
"מפחיד לחשוב כמה זה נפוץ"
הבריונות ברשת אינה תופעה חדשה, ולמרות המודעות הגוברת, מדי יום מצטרפים עוד ילדים לסטטיסטיקה. האנונימיות שהרשת מאפשרת הופכת את הפגיעה לקלה יותר. החשיפה הרחבה של כל סטטוס בפייסבוק, או הודעה שמופצת בתכנת מסרים מיידיים, מביאה לתהודה גדולה בהרבה.
אם בעבר הקורבן יכול היה למצוא מפלט במרחב הפרטי, בעידן שלנו הבריונות רודפת לכל מקום. החבר לשעבר של דניאל (שם בדוי) בת ה-16 לחץ עליה במשך תקופה ארוכה לשלוח לו תמונה אינטימית שלה. "בהתחלה זה היה במילים נעימות כאלה: 'אני אוהב אותך, את מכירה אותי, את יודעת שאני לא אפגע בך'", היא אומרת. בסופו של דבר דניאל מתרצה, מצטלמת ושולחת, אלא שלאחר שהשניים נפרדו, גילתה שהתמונה האינטימית הופצה בין חבריה לכיתה.
"זה בגידה, זה פשוט בגידה באמון שלך, שאתה נותן לבן אדם. לפעמים לא שמים לב למעשים ולא חושבים על ההשלכות של זה. כשאת אוהבת מישהו אז תעשי הכל כדי לא לאבד אותו, לא?". דניאל יודעת שעשתה טעות שלא תחזור עליה, אבל לדבריה, התופעה רחבה מאוד. "אם רק בשכבה שלי יש שבע בנות שאני יודעת עליהן, מפחיד אותי לחשוב מה קורה בבית ספר שלם ובעיר שלמה, כמה המקרים האלה נפוצים וההורים פשוט לא עם יד על הדופק בשביל לעצור את זה בזמן".
חמישית מהילדים חוו פגיעה ברשת
גם כשההורים מודעים, לא תמיד זה עוזר. רונית (שם בדוי) בת ה-12 סובלת כבר שלוש שנים מחרמות והצקות בבית הספר, שגלשו גם לרשת החברתית. "ראיתי בעמוד הפייסבוק של הבת שלי את המילים 'אני ארצח אותך'", סיפרה אמה. "קבוצות, צ'אטים, וכל אחד זורק מה שבא לו. זה הרבה יותר קל מפני שאין את המגע האישי, אין את המבט, וזה יותר פשוט להגיד את מה שאתה רוצה להגיד בלי לפחד מכלום. זה ימים מאוד לא קלים, זה פחד לחזור לבית ספר, זה פחד לקום בבוקר".
מסקר שערך איגוד האינטרנט הישראלי לפני כחודש, עולה שכחמישית מהילדים ובני הנוער עד גיל 18 חוו פגיעה כלשהי ברשת. ברוב המכריע של המקרים, יותר מ-70%, לא דיווחו על הפגיעה. "להתגונן אי אפשר, לכן צריך לדעת איך לפעול כאשר קורה המקרה", אומר גלעד האן, מומחה לאיומים ברשת. "צריך להסביר לילדים מה לעשות כשיש פגיעה, איך לפעול, לדווח, לעזור אחד לשני, וגם להסביר את ההיבטים הפליליים של אותן תופעות".
בשנים האחרונות יש לא מעט כלים שנועדו לסייע להורים להיות יותר מעורבים בחיי הילדים, גם ברשת. כך למשל אפליקציה השולחת להורה התרעות כשהיא מזהה מילים פוגעניות, סטטוסים עוינים, שיחות על אלכוהול או סמים, בקשות חברות מאנשים זרים או פעילות בשעות חריגות. אפילו במחיר חשש לפגיעה בפרטיות, היום יותר מתמיד חשוב להצטייד בכל כלי שיכול לעזור להורים לשמור על הקשר עם הילד גם במרחב הווירטואלי. "ההורים לא מודעים למה שהילדים שלהם עושים", אומרת דניאל. "כל אחד בתוך הטלפון שלו, בתוך המחשב שלו. אי אפשר לדעת כלום".