8 באפריל 1982. זהו היום בו התבונן פרופ' דן שכטמן במיקרוסקופ שלו ואמר "אין חיה כזו" על מה שראה. הערב, 29 שנים וחצי מאוחר יותר, עמד פרופ' שכטמן על הבמה באולם הקונצרטים של בירת שוודיה וקיבל את פרס נובל לכימיה.
שכטמן הוא הישראלי העשירי שזוכה בפרס היוקרתי בעולם והראשון שיקבל אותו לבד. אנו מעבירים את טקס קבלת הנובל בשידור חי כאן בחדשות 2 באינטרנט.
ראש הממשלה בנימין נתניהו התקשר לברך את פרופסור שכטמן על זכייתו בפרס נובל לכימיה: "כל עם ישראל גאה בך, בזכותך מדינה שלמה זוקפת היום קומה. הישגך הוא גאווה לכל האומה, החדשנות והיצירתיות הן אבן יסוד בשינוי שהממשלה עושה במערכת החינוך".
ראש הממשלה הוסיף: "אנחנו משקיעים 7.5 מיליארד בחיזוק ההשכלה הגבוהה, משדרגים את תנאי המורים וגם את סביבת הלימוד של תלמידי ישראל והתוצאות כבר נראות בשטח. בזכות מכלול הפעולות הללו אני בטוח שמדינת ישראל תתברקך בעוד הרבה חתנים וכלות של פרסי נובל בכל התחומים".
חברת הכנסת רונית תירוש, יו״ר ועדת המדע והטכנולוגיה בירכה גם היא: "זהו כבוד עצום למדינת ישראל. פרופסור שכטמן הוא דוגמה ומופת לכל תלמידי ישראל, דוגמה להישגיות, התמדה ומצוינות. הערב זוכה המדע הישראלי שוב לתעודת הוקרה עולמית על יכולתו ועל תרומתו לעולם. זהו ערב של כבוד וגאווה, בזכות פרופסור דן שכטמן".
"לא נשברתי כי אני מאמין במדע"
במסיבת עיתונאים שערך שלשום פרופ' שכטמן בשטוקהולם, הוא נשאל רבות על התנהלותו לאורך השנים אל מול הקהילה הבינלאומית הרחבה - שסירבה במשך שנים ארוכות להכיר בגילוי שבזכותו גרף את הפרס, העוסק בגבישים קוואזי-מחזוריים.
"לא נשברתי בשנות הבדידות שלי בעולם האקדמי כי אני מאמין במדע שלי", הוא אמר באירוע. בין היתר, התעניינה עיתונאית מרומניה במוסד שבו פועל פרופ' שכטמן ושאלה: "מהו סודו של הטכניון, שבתוך שבע שנים הוציא מתוכו שלושה חתני פרס נובל?". הזוכה המאושר השיב לה על כך: "אני כבר 50 שנה בטכניון. לא היה לי קל להתקבל אליו ולא היה לי קל כסטודנט. על השלט בכניסה לקריית הטכניון הוסיף סטודנט אלמוני: 'עיר ללא רחמים'", הוא סיפר - ועורר בקהל גלי צחוק. הוא גם ציין, באשר להישגים שגרף, כי "גם לאמא היהודיה היה כאן תפקיד נכבד".
על שאלות נוספות ישיב פרופ' שכטמן מחר, במסגרת הרצאה שיערוך לסטודנטים ולחברי סגל באוניברסיטת שטוקהולם. מנכ"ל קרן נובל, לארס הייקנסטן, הרעיף שבחים על המדען הישראלי ואמר: "נדירים המקרים שאדם זוכה בפרס לבדו, ללא שותפים, והם יהיו נדירים יותר בעתיד.