במרץ האחרון נסגרה החנות האחרונה של אחת הרשתות הצבעוניות שידענו בישראל בשנים האחרונות, ולא נגזים אם נאמר שחובבי העיצוב הרגישו שנקטע להם חלק מהבית ומהנוף העיצובי שבו היו מורגלים במשך שנים רבות. ג'ינג'ר, חוויה ססגונית שאת חלונות הראווה שלה אי אפשר היה לפספס גם ממרחקים, צבעה את היום יום לבתים רבים עם מפות ושטיחים, כריות, כלי אירוח והגשה, אביזרי אחסון ושלל קישוטים לבית – הכול עם טביעת היד של המעצבת האחראית והרוח החיה אורית קסטן.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> בדקנו: זה מה שהגננות והמורות רוצות במתנה לסוף שנה
>> דווקא לא מהסלון: האפקט המרשים של ויטרינה בבית
בפוסט פרידה שהעלתה קסטן באפריל האחרון באינסטגרם היא ביקשה למסור תודה על ההזדמנות להגשים חלום ולעשות את מה שהיא הכי אוהבת. "נהניתי מכל רגע! עכשיו כשהחגיגה הג’ינג’רית מסתיימת, מנסה לנסח לעצמי במילים, אבל אני יותר מעצבת של עשייה ויצירה, של אנרגיה צבעונית, של אסתטיקה וחיפוש... ג’ינג’ר בשבילי זה מסע חיים, עשייה של שנים שמגיעה מעומק הנשמה... לאורך כל השנים נקודת המבט שלי הייתה שאני יוצרת ומעצבת בשביל עצמי, מבחינת כתב היד, האסתטיקה העיצובית והמוצרים עצמם. חשבתי תמיד איזה מפות, כריות ושטיחים הייתי רוצה הביתה. עיצבתי תיקים, נרתיקים, ארנקים בדיוק כמו שאני אוהבת. כך היה לגבי כל פריט ופרט, כל נגיעה. הכל היה אישי, מהנשמה ובאהבה".
View this post on Instagram
ג'ינג'ר הוקמה ב-2002 על ידי קסטן, מעצבת טקסטיל, שלמה סלומון, מנכ"ל ושותף, ומוטי בראון, שותף. היא וסלומון עבדו יחד ב"כיתן", הכירו את השוק על בוריו, והחליטו להקים חברה משלהם שתספק פתרונות טקסטיל לבית לרשתות שונות. לאחר ארבע שנים קיבלו את הזיכיון למצעים ומגבות של "בנטון הום" והבינו שכדי למכור הם צריכים חנויות. אלה נפרסו מקריית אתא בצפון, דרך רמת השרון, הוד השרון, קריית אונו ודיזנגוף סנטר ונווה צדק בתל אביב, ועד ירושלים.
המוצרים שהוסיפו לג'ינג'ר היו "מתובלים" על ידי קסטן, מהילדים הראשונים של קיבוץ יוטבתה, שמאוחר יותר עברה להתגורר במושב חגור והיום תושבת רעות. הם התבססו על עבודות יד מסורתיות מווייטנאם ומהודו עם פרשנות שלה. "הכול נבע מפנים, ממני, והתחלתי לעשות דברים שאני הייתי רוצה בשבילי – מפות, תיקים, כריות. תפיסת העולם העיצובית שלי הייתה עצמאית לגמרי. אף פעם לא אמרו לי מה לעשות, והבאתי לעולם את מה שהיה לי ומה שהבנתי. התייחסנו לסגנון העיצוב כאל עיצוב על זמני, בלי לעקוב אחרי טרנדים במשך כל שנות קיומנו".
חנויות עמוסות, בקטע טוב
לעיצוב החנויות ידעה שהן צריכות להיות כמו "מלכודת דבש", ש"נכנסים אליהן וגם אם לא קונים יוצאים מהן עם טעם טוב ונעים", היא מסבירה. הן היו עמוסות במוצרים, ואנשי החברה שאלו אותה לא פעם אם זה לא מפריע להתהלך בחנויות כשנתקלים במוצרים, והיא ענתה שהמגע הוא חלק מהחוויה.
מדי שבוע קסטן הייתה מגיעה לחנויות, מסדרת ומארגנת, ואף לקוח לא תיאר לעצמו שהיא זו שעומדת מאחורי המותג. "חשבו שזה מותג מחו"ל ולא האמינו שזו חברה ישראלית. הם התחברו לצבעוניות, לעבודות היד ולנשמה. זה היה סוג של גאווה ללכת עם שקית של ג'ינג'ר או מתנה, בגלל אותה נשמה ובעיקר משום שזה נעשה עם המון אהבה, ותמיד זיהו את המוצרים בבתים". מאז ההודעה היא ממשיכה לקבל הודעות ברשתות החברתיות "מתי תחזרו" ו"אוהבים אתכם". עם ההודעה, היא מספרת, אנשים כנראה הרגישו שנשמטת להם האדמה מתחת לרגליים ולא השאירו שום פריט בחנות, אפילו לא את הריהוט שעליו עמדו המוצרים.
מה גרם לכם לסגור?
"כבר בקורונה עברנו תקופה מאתגרת עם סגירת החנויות למשך תקופה ארוכה, וכשהתחילה המלחמה היה ברור שייקח זמן עד שהדברים יסתדרו. לא האמנו שנוכל לעמוד בסגירה נוספת של חנויות ולכן קיבלנו יחד החלטה שסוגרים".
ומה הלאה?
"שלמה ואני בודקים אפשרויות שונות, בארץ ובחו"ל. חברת 'ג'ינג'ר' קיימת, והקונספט והנראות העיצובית יישארו כי זה מי שאנחנו. מבחינתנו הכול פתוח".
