מעבר לתל אביב הוא אחד הצעדים החשובים בדרכם של חברים או זוגות לעצמאות, אבל כל אחד בוחר לעשות את זה בדרך אחרת. לעדיה רובינזון, בן זוגה וזוג חברים נוסף היה רעיון אחר – הם יעברו לגור בדירה יחד ויחלקו את המגורים בשני חדרים נפרדים עם חלל מרכזי משותף.
"אנחנו אמנם גרים יחד, אבל שני הבנים בקבע, אז אנחנו הבנות לרוב בבית והם מגיעים בערב או בסופ"ש", היא אומרת על הדירה בבניין קרוב לים, ששופץ לאחרונה. ככל דירה תל אביבית ישנה, המראה הראשוני בדירה הקרובה לים היה ריקני ולא מטופח, אבל בזכות כישורים אישיים וניסיון עשיר של רובינזון הצליחו להפוך אותה משממה לחגיגה עיצובית אקלקטית. הארבעה חתמו על חוזה, חלקו ביניהם את השכירות שווה בשווה, והתחילו לעצב מאפס. ציוד שהביאו איתם היה מפוזר בדירה בחוסר סדר, אבל עם חזון לעתיד שמעבר לפטיש ולמברשת יצאו לבצע רכישות בדרום תל אביב, בחנויות סטוק וצבע ויצרו את החלום המרובע.
הם מתגוררים בה מספטמבר האחרון, רובינזון (24) ובן זוגה עומר (23), והשותפים דין (24) ודן (25). היא מספרת ששני הבנים חברים ורצו לעבור לגור ביחד. במקום להתנחל אצלם או לשכור שלוש-ארבע דירות נפרדות, הציעו הבנים לבנות להצטרף. "זה עובד ממש טוב. מבחינתי זה לא לגור לגמרי לבד, במיוחד שעומר לא בבית רוב הזמן". רוב הריהוט הגיע מרובינזון, שמחשיבה את עצמה כאובססיבית לעיצוב ותמיד קונה פריטים "שיהיה לה כשמתישהו תעבור". בינתיים אחסנה פריטים כמו מנורת סלון, כורסה, שולחן סלון אצל אבא במחסן במושב.
"בשבועיים הראשונים עוד לא היה לנו הכול. פרצה המלחמה, וחזרנו להורים. אני הייתי עסוקה בפרויקט 'חזית הבית' וזה עשה לי טוב על הנפש. כשהתחלתי ללמוד ברמת גן מנהל עסקים ומימון, חזרתי. אמרתי לעצמי, עיצבת כל כך הרבה דירות בחודשיים וחצי האחרונים, אז תעצבי גם לעצמך". הם קנו יחד מקרר, והיא ליקטה מאמה, אורלי רובינזון, אקססוריז כמו הדום עץ וכריות, ומבן זוג של אמה, טד בר, את ציורי האמנות. היא רכשה עוד כמה דברים ועיצבה בכל פעם חדר אחר – בהתחלה את הסלון ואחר כך את החדרים והמרפסת. סך הכול הוציאה 1,900 שקלים ("הכול זה גרושים מיד שנייה"), חוץ מהספה שעלתה 3,000 שקלים ונקנתה כמתנה מסבתא של בן הזוג עומר. "אני משלמת על הרוב, כי עיצוב זה הפאשן שלי והוא חשוב לי. מבחינתי זה חלק מהאוסף שלי והוא יעבור איתי לדירה הבאה".
הסלון נצבע באפקט אפור, שטיח אתני נפרש על פני הרצפה ומעליו ספה ירוקה. מדפי וינטג' מעץ התמלאו בכלים ישנים ומיוחדים, ומצידה השני של הספה הותקנה ספריית מדפים המשלבת ספרים וצמחים. שולחן הקפה נבחר עם רגליים לבנות וטופ מזכוכית, וכורסה חומה, כיסא שחור והדום במראה גזע עץ עם שורשים (מאמא, כאמור) הצטרפו למערך. לחלונות נוספו וילונות תריס ונציאני חומים, ולשולחן האוכל העגול עם פסיפס ירוק צוותו כיסאות בכתום ואפור. חדרי השינה של שני הזוגות טופלו ביד מעוצבת שדיברה בשפה שאותה כינתה רובינזון "מיקונוס". צבעים מונוכרומטיים של חול, חום ואבן, משולבים בשטיח פרחוני ואפקט צביעה על הקיר. בסלון הוסיפה DIY - שידת צד ובחדר השותפים ראש מיטה. עלותם הגיעה ל-100 שקלים כל אחד.
"אנחנו מחכים לשבת ולאכול יחד"
התגובות לסרטונים שעלו בטיק טוק של רובינזון נעו בין "זה רעיון מהמם כדי לחסוך כסף. זה גאוני רק אם באמת מסתדרים" או "זה רק אני או שהיא הביאה רעיון" לבין אלה שתהו אם מצליחים להרגיש פרטיות או שחיים עם הרגשה שיש עוד זוגות אוזניים ועיניים. רובינזון: "הלוואי שהיו מצבים שהיינו ביחד, אבל זה לא קורה. אנחנו מחכים לשבת ולאכול יחד".
היו גם תגובות שרובינזון מכנה "ילדותיות", כמו "אין סיבה לגור יחד אלא אם כן אתם מחליפים זוגות", והפסימיסטים צפו חיכוכים ומריבות: "וואי קשוח כמות הסיבוכים שיכול להיות כשמישהו נפרד או רבים" או "כשהייתי בגילך זה היה ה-חלום, ואז יגיעו התשלומים, הריבים, הקנאה. את עוד תראי"
אבל היא מרגיעה: "החוזה שלנו לשנתיים ואנחנו מרגישים כמו בסדרה 'חברים'. אם קורה משהו מרגש בעבודה, אפשר לדפוק על הדלת ולשתף, לשבת עם חברים. זו אווירה צעירה ששומרת על השנים הצעירות האלה. לעבור לגור לבד זה מבגר נורא מהר. כל שלב אמור להיות מרגש, ואם נעשה את זה כבר עכשיו, איך נתרגש כשנעבור לדירה משלנו? וחוץ מזה, תהיה לי עוד דירה לעצב".