הדייר הוא פנסיונר כבן 75 שחזר לבדו לארץ אחרי שחי עשרות שנים בארה"ב, שם עסק במסחר וגידל משפחה. הוא רצה לחזור להתגורר בדירת אמו שאותה ירש, מתוך געגוע אליה וגעגוע לתחושת בית.
>> עם הפנים לים: הצצה למתחם עבודה שיתופי מושלם בת"א
>> 18 מיליון שקל: הצצה לווילה של ג'ודי ניר מוזס ברמת גן
הדירה נמצאת בבניין כבן 50 שנה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, סמוך לתיאטרון הבימה. גודלה כ-80 מ"ר ויש בה 4 חדרים. הבניין עבר שיפוץ חיצוני ושיפור נראות החזית הפונה אל הרחוב, אך הפנים לא שופץ. מצב הדירה לפני השיפוץ היה בכי רע - התשתיות לא חודשו מעולם ובשנים האחרונות היא הושכרה לשותפים שהתקשו לתחזק אותה, כך שהכול היה מוזנח ובשלבי התפרקות.
מתוך הזיכרון של בית האם ותחושות הבטן של הדייר בהקשר למיקום הרצוי של החדרים והמטבח, המטבח לא שינה מקום כמתבקש ונשאר ליד הכניסה. כמו כן, הוא ביקש שהצבע הירוק - אחד הצבעים הבולטים בדירה גם לפני השיפוץ, יישאר דומיננטי. היה ברור שהדירה צריכה להיות נגישה ולכן הוחלט שלפחות חדר שינה אחד יהיה מרווח וגדול, חדר הרחצה יהיה מותאם לאפשרות של סיוע להתקלח אם חלילה יזדקק הדייר לכיסא גלגלים, המעברים והדלתות יהיו רחבים ונדרש חדר עבודה שלפי הצורך יהפוך לחדר שינה עבור מטפל/ת.
הדייר חזר לארץ עם הרבה ריהוט, ציוד ובגדים ונדרשו הרבה שטחי אחסון, כולל אחד החדרים שהפך לחדר ארונות ומשטח עבודה גדול במיוחד במטבח, כי הוא אוהב לבשל בעצמו. במקרה כזה, של דייר שחוזר אל בית אמו, פיצוח וזיקוק תחושת השייכות בתכנון היו ברורים במיוחד. לצד ניתוח הצרכים שלו בהווה ובעתיד הוחלפו אינסוף מחשבות, זיכרונות, חוויות ורצונות.
השיפוץ נמשך בפועל כשלושה חודשים, התכנון הושלם לפני תחילת הביצוע. עלות השיפוץ הייתה סביב 600,000 שקלים, כולל תכנון ועיצוב, בינוי, החלפת כל התשתיות, אלומיניום, ריצוף, חיפוי, כלים סניטריים, דלתות פנים וכניסה, מיזוג, נגרות - ארונות ומטבח, שיש, טפטים, וילונות וגופי תאורה.
פנים הדירה עבר הריסה מלאה ובניה מחדש. אמנם מיקומי החללים נשארו באזורים המקוריים, אך מידותיהם השתנו בכדי להתאים ספציפית לאורח חיי הדייר. ארונות חדשים מילאו את הדירה, רובם בנגרות פרטית ובגובה מלא עד התקרה, ומעט מאיקאה. הדייר אינו צעיר אך בהחלט שמר על רוח נעוריו ו"זרם" עם הצעות שובבות יחסית כמו טפטים נועזים וריצוף דמוי בטון בטקסטורה גסה בכל הדירה. שילוב החומרים הזה מהווה איזון בין רוך לקושי, בין תעשייתי לכפרי, בין מעודן למסוקס, ויוצר במרחב דרמה מעניינת.
מיד בכניסה לדירה מבחינים בחלון הגדול בסלון ובגווני הירוק הצעירים ומלאי החיות. מימין, ארונות המטבח בירוק מרווה רענן עוטפים את פינת חדר העבודה, קיר הטלוויזיה בסלון מחופה טפט של עלי אקליפטוס ובחלל משולבים גופי תאורה עכשוויים ממתכת שחורה. הדופן של ארונות המטבח שפונה לכיוון הסלון היא ארון מזווה גדול מאוד.
בצד השמאלי של הכניסה ארון דו צדדי בנגרות אישית בגובה מלא מרצפה עד תקרה, שהוצב במקום קיר הפרדה בין האזור הציבורי לאזור הפרטי. צבעו לבן מט כדי לא לגזול פוקוס מהאלמנטים הירוקים. החלק הקרוב אל דלת הכניסה משמש ארון רחב למעילים, מטריות וחפצים נוספים הנחוצים ליד הדלת, בהמשך משמש הארון לאחסון חפצים כלליים של הבית וחלקו הפונה אל חדר השינה מהווה תוספת אחסון לבגדים וחפצים אישיים. מכונת הכביסה ומייבש הכביסה ניצבים במסדרון זו לצד זה, שניהם על מגירות מגביהות מטעמי נוחות ונגישות.
המטבח החדש גדול יותר מהמקורי ובוצע בנגרות פרטית. זהו מטבח מודרני בקווים ישרים, פרקטי, ותוכנן לספק שטחי אחסון גדולים ומשטח עבודה גדול במיוחד מאבן קיסר. הגוון שנבחר הוא ירוק מרווה בגימור משי, עם נגיעות קלות של אלון שמחממות את האוירה והמראה. הדייר לא זקוק לשולחן אוכל גדול לכן אל ארונות המזווה הגבוהים הוצמד שולחן אוכל קטן נפתח מעץ ומעליו גוף תאורה צעיר ממתכת שחורה.
בין האגף הציבורי לפרטי ניצבים שירותי אורחים רחבים ונוחים. חיפוי הקיר הנמוך כהמשך לרצפה מסתיים בטפט ג'ונגל פראי בקיר שמעל האסלה, מול הדלת. כיור מבטון מונח על מדף עץ עם פרזול וברז שחורים. כאמור, חדר הרחצה גדול במיוחד ונגיש לכיסא גלגלים. גם בו החיפוי הוא באריחי בטון כהמשך לרצפה – בגרסה נגד החלקה, עם קו אופקי של בריקים ירוקים בגובה קצה החלון, בדיוק כפי שהדייר אוהב.
תכנון ועיצוב פנים, על פי תפיסת השייכות: ענבר בן צבי
סטיילינג: נורית נועה ירון
חברה קבלנית: דואט הנדסה
מקלחון ואלומיניום: גלעד שחר
