לאחר ארבעה חודשים שבהם פעלו הפטישים והמסורים, המקדחות ומברשות הצבע, עומדת בקיבוץ כפר עזה, לבנה ומצוחצחת, שכונת "הרצפות הירוקות" המחודשת. הקבלן המבצע: אזרחי ישראל. האדריכלים, המרהטים והמממנים: גם. 16 יחידות דיור, כל אחת מהן בגודל 40 מ"ר, זכו לשיפוץ מסיבי בשווי כולל של 4.5 מיליון שקלים – הערכת העבודות הפיזיות של המתנדבים ותרומות בסך 2.5 מיליון שקלים מחברות מסחריות ואנשים פרטיים.
בשבת הארורה של 7 באוקטובר נרצחה בביתה בקיבוץ סבתו של עומרי רונן, אחד ממובילי "אחים לנשק", יחד עם המטפלת שלה, מרחק של 50 מטר מהשכונה. שנה לאחר פרוץ המלחמה הבינו בארגון המחאה וההתנדבות כי בקיבוץ לא החל שיקום ודבר לא זז, ולכן הוחלט באחת הישיבות שהולכים על שיפוץ השכונה בכפר עזה הקרוב לליבם.
<< לכל הכתבות בערוץ living
>> תכירו: העץ היפהפה שפורח עכשיו בכל מקום בארץ
במשך שלושה חודשים עבדו על תוכניות עם אדריכלים מתנדבים, וכשהגיע הרגע לעלות לשטח, נרתמו לעשייה חשמלאים, אינסטלטורים וסך הכול 9,000 מתנדבים, שכל מטרתם הייתה להחזיר את בתי השכונה לתפקוד ולהתחיל להניע גלגל של אור ותקווה במקום שבו המדינה לא נכחה. "התחלנו לעשות רעש חיובי", אומר איל נוה, מייסד "אחים לנשק". "הגיע למקום אחד התושבים עם דמעות בעיניים ואמר שזו הפעם הראשונה אחרי שנה ששומעים בקיבוץ קולות רעש חיוביים. לפרויקט התנדבו מפונים, אמהות ללוחמים, משפחות שכולות, אנשים מהצפון והחברה האזרחית שאמרה שאפשר לתקן את המדינה ולדחוף אותה קדימה". כל אחד מהם הגיע פעם אחת, למרות שרבים מהם רצו לחזור שוב.
נוה מציין כי שכונת הרצפות הירוקות צמודה לשכונת הצעירים, שבה התגוררו בין היתר אלון שמריז ז"ל ויותם חיים ז"ל, שהצליחו לברוח מהשבי ונורו בטעות על ידי כוחות צה"ל, ואותה אי אפשר לשקם. "שתי השכונות צמודות – שכונת הצעירים צמודה לגדר והרצפות הירוקות צמודה אליה. ממנה לא נחטפו ולא נרצחו. היא חטפה הרבה כדורים, החלונות היו מנופצים, הדלתות סגורות ועל הבתים סימוני הזיכוי שהותיר צה"ל. זה היה עי חורבות, לא מטופח, בלגן ואנדרלמוסיה. היו פגיעות של טנקים ביחידות הדיור, ואחת מהן הייתה שרופה לגמרי, מלאה פיח שחור".
בעזרת תוכניות של אדריכלים ומעצבי נוף מתנדבים "והלב הענק של אזרחי ישראל", כדבריו, החזירו את השכונה, שבה התגוררו גם צעירים בשכירות, להיות חלק מהקיבוץ. הם הפשיטו את כל היחידות ופירקו אותן מחלונות, דלתות וקירות פנימיים, עד שהחזירו את המבנה למצב שלד. הגגות נאטמו, והממ"דים שודרגו עם תרומות של מערכת אוורור וסינון אוויר תיבת נח, שמזרימה אוויר נקי ומונעת שאיפת חומרים רעילים מבחוץ. התקרה בכל יחידה בנויה כך שהיא מסתירה היום את תשתיות התאורה. המטבח הוגדל והועבר קרוב לכניסה ליחידה, וחדר הרחצה נבנה מחדש. האלומיניום הוחלף והוזזה דלת הכניסה והפכו אותה לשקופה כדי שתכניס אור. מכונת הכביסה והמייבש שהיו בעבר בחוץ הוכנסו פנימה לתוך היחידה. בחוץ שופרו הפרגולות עם ברזל ולא אלומיניום. מערך השבילים תוקן ועוצבו גינות, ואת הריהוט והאקססוריז תרמו טורקיז האוס. "הכול חדש, כולל התשתיות, ובכל יחידת דיור יש היום סלון, ממ"ד, מטבח וחדר רחצה עם מקלחת ושירותים. גם הציבור התנדב והביא טלוויזיות, מזרנים, מכונות כביסה. אנשים התקשרו ושאלו מה אתם צריכים, ואני מקווה שזה ימשיך גם בפרויקטים הבאים".
"כל ה-DNA של הזהות שלנו נמצא בפרויקט הזה. הסתכלנו על זה מהצד ואמרנו שדבר כזה ראינו בשנות ה-30 וה-40 כשבאו לכאן חלוצים. זוהי חלוציות אמיתית ומרגשת, ואנשים רוצים לחזור לראות את הפרויקט גמור כדי להרגיש חלק"
איל נוה, "אחים לנשק"
דלת שקופה לא מסוכנת מדי?
נוה: "המחשבה היא הפוכה. אסור לנו לחשוב שיקרה דבר כזה שמישהו יוכל לחדור לכאן. אנחנו לא רוצים שיהיו ממ"דים בישראל, אלא רוצים להיות מדינה בטוחה וחזקה שיכולה לשמור על עצמה. המדינה קמה כדי שאירוע כזה לא יקרה לעולם, וזו רמת הביטחון הנדרשת מצה"ל ומהמדינה כדי לגור ולפתח את היישובים שקרובים לגדר".
לפרויקט הם הגיעו עם תוכניות מוכנות של רייזקינד-סנדולוביץ אדריכלים, ישבו עם ועדות התכנון של הקיבוץ, ואלה תיקנו פרטים כדי להתאים אותם לקיבוץ. "ליד הבתים רצינו, למשל, לשלב אבני מדרך וליצור הפרדות כדי שיצמח ביניהן דשא, אבל הם אמרו שזה לא טוב לקלנועיות של הקיבוץ. הם חשבו להשאיר את מכונת הכביסה והמייבש בחוץ עם מחסה, ואנחנו רצינו להכניס אותם לבית. נגענו בהכל ובסוף קיבלנו מוצר טוב יותר".
על הפרויקט ניצח הצוות המנהל בהתנדבות, "בונים מחדש", זרוע של "אחים לנשק". "זוהי יד שיוצרת את החיבורים ובונה את העתיד במדינה", הוא מסביר. "מצד אחד יש יד שנאבקת על המדינה, על הערכים והזהות שלה, ומצד שני יש יד שמציגה את הערכים, את הלב, התרבות והמוסר ומראה את מה שיכול להיות בה. אותן ידיים שהחזיקו את דלתות הממ"ד והתחבאו בשכונה במשך 14 שעות. החברה האזרחית ממשיכה לעמוד בפרץ, ואנשים מבקשים לתרום ולהרגיש שייכים. בנינו קהילה שלמה של 'בונים מחדש', התחלה של התחדשות, ואני מקווה שהיא תניע פרויקטים נוספים, כדי שנתחיל תהליך של ריפוי ושיקום. כל מי שמגיע להתנדב עובר תהליך שיקומי ומרגיש שיש לו על מה להילחם".
איך התנהלה העבודה בשטח?
"אנשים היום מגיעים בבוקר עצובים מיואשים, ובסוף היום יוצאים עם תחושת גאווה ומסוגלות שיש להם עם מי ללכת דרך. זו קהילה מפרגנת שעוזרת, והבנייה היא רק התירוץ לריפוי ושיקום, למסורת ולדת שלנו, ולפרוץ קדימה. הגיעו גם הרבה חבר'ה מבוגרים מהקיבוץ ואמרו 'פה גרתי', 'זה היה החדר שלי'. היו להם פה חיים משותפים הכי טובים".
כדי להאכיל במשך יום שלם את כוח העבודה חדור המטרה הכשיר הצוות את המטבח הקיבוצי מחדש, ולמקום הגיעו טבחים ומאמות כדי לבשל. "המטבח וחדר האוכל הם לב הקיבוץ. האוכל מנחם ומגבש. בבוקר הם היו מקבלים קפה וסנדוויצ'ים ואחר כך ארוחת צהריים עם הפסקה ושיחה כדי להכיר את האנשים. האכלנו גם את כיתות הכוננות, ועשינו למתנדבים סיור שלם בקיבוץ גם כדי למנוע הסתובבות חופשית בקיבוץ. יצרנו מזה אירוע מכונן שמלמד אותנו על עוצמתה של החברה האזרחית, הערבות ההדדית וכל ה-DNA של הזהות שלנו נמצא בפרויקט הזה. הסתכלנו על זה מהצד ואמרנו שדבר כזה ראינו בשנות ה-30 וה-40 כשבאו לכאן חלוצים. זוהי חלוציות אמיתית ומרגשת ואנשים רוצים לחזור לראות את הפרויקט גמור כדי להרגיש חלק".
באחד הבתים בחוץ הושאר קטע קיר "פצוע", שלא עבר טיח. "מיכל, חברת קיבוץ שהתחבאה בו במשך 14 שעות, לא הייתה מוכנה להשלים את השיפוץ עד שאחרון החטופים יגיע. קטע הקיר פונה לעזה, כדי שמי שיראה זאת יבין שלא שכחו אותם". הדירות נמסרו חזרה לקיבוץ, שרוב אנשיו גרים זמנית ברוחמה, ושם יוחלט מי יאכלס אותן.
הפקתם לקחים מהפרויקט הזה?
"בסוף אתה עובד עם מתנדבים שהם חלוצים. אנשים עשו שם טיח בפעם הראשונה. הגיעו אנשים בני 80 שעבדו כמו בני 20. הגיעו לעבוד אפילו השר לביטחון הפנים לשעבר עומר בר-לב וסגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן (היום יו"ר הדמוקרטים). יצרנו תהליכים של יצירת קשר, בניית קבוצות מקצועיות לעבודה משותפת. למדנו איך לנהל את התרומות, הפכנו לקבלנים. צברנו ידע שנוכל להשתמש בו בפרויקטים הבאים. כרגע מתכוננים ארבעה נוספים ביישובי העוטף ובצפון".
תגובות