בצל הפיגוע הקטלני שאירע אתמול בבני ברק, נראה כי העבודה של פועלי הבניין הייתה היום (רביעי) דלילה מתמיד. כתבנו הגיע לאזור הגבול בין רמת גן לבני ברק, שנחשב לאטרקטיבי מאוד עם פרויקטים רבים של תמ"א 38 - ולכן יש בו את אחד מהריכוזים הגבוהים ביותר בארץ של אתרי בנייה בתא שטח אחד. אך בסריקה של כ-50 אתרים באזור, גילינו כי הפעם העבודה התקיימה רק בכמחצית מהם. אמג'אד, סמיר והייתאם הם חלק מהפועלים הפלסטינים שהחליטו להגיע לאתרי הבנייה - למרות החשש מנקמה והמתח שמורגש באוויר.
סיקור שוטף ב-N12:
- המחבל שביצע את הפיגוע הקטלני בבני ברק
- מהפכה במחסום: כך "נעלמה" הצפיפות
- מפקד משטרת ירושלים: חודש רמדאן יהיה מורכב יותר השנה
קצת אחרי השעה 07:30 הגיע מוסטפא לאתר הבנייה שממוקם כ-200 מטר מהגבול. הוא קבלן חשמל, ישראלי תושב כפר באזור המשולש - אלא שכשהגיע למקום עם חמשת עובדיו גילה שהם לבד. כל עובדי האתר הקבועים לא התייצבו לעבודה. "בדרך כלל ב-07:00 כבר יש פה מלא עבודה", הוא אמר וכעת לא נותרה לו ברירה - והוא ופועליו חזרו כלעמת שבאו.
במורד אותו הרחוב נמצא אתר בנייה נוסף שבו מתייצבים מדי בוקר כ-40 עובדים משכם. הבוקר הגיעו רק שניים מתוכם. אחד מהם, אמג'ד בן ה-27, ששיתף כי לאחרונה נולד בנו הבכור ולא נותרה לו ברירה. "בקורונה היינו מקבלים מהרשות הפלסטינית 170 שקל בחודש כי לא היינו יכולים לעבוד בישראל, בזמן שמי שהיה עובד בתוך שכם קיבל הרבה יותר".
85 אלף פועלים פלסטינים עוברים דרך המחסומים האלו לעבודה בישראל מדי יום בשגרה. עוד 33 אלף בני אדם עובדים בהתנחלויות. בסך הכול מדובר ב-120 אלף פלסטינים שחוזרים הביתה בערב לחברון ובית לחם, רמאללה ושכם - אלא שהיום הם התעוררו לבוקר אחר.
סמיר בן ה-54 מקלקיליה הוא דוגמה יוצאת דופן למי שבחר להגיע לעבודה שלא מהכרח. הוא עובד בבנייה בשטח ישראל כבר מגיל 20 ובוגר של שתי אינתיפדות. 7 ילדיו בוגרים ויש לו גם נכדים. למרות שבכל בוקר הוא מתעורר ב-03:30, את עבודת הבנייה הוא אוהב וימשיך, לדבריו, לעבוד כל עוד יוכל פיזית.
"במעבר הבוקר הגיעו אולי 20% לעומת יום רגיל"
במשפחה האמידה, יחסית שלו, ייעדו לו לרשת את אביו בחנות המשפחתית לכלי בית. אלא שכשהמשפחה בנתה לעצמה בית חדש - הוא צפה בפועלים והתאהב במקצוע. "במעבר הבוקר", הוא סיפר. "הגיעו אולי 20% לעומת יום רגיל. לוקח לנו חצי שעה לעבור, הבוקר זה לקח בערך עשר דקות".
מסתבר שיש לכך בכל זאת גם שיקול פרקטי. היום הם צריכים לסיים את עבודת הדיפון והוא לא רצה להשאיר את העובד הצעיר שעובד איתו, אחמד, גם הוא מקלקיליה, להתמודד לבד עם המשימה. אחמד היום בערך בגיל שבו הוא התחיל לעבוד בתחום ואילו היה נאלץ לעבוד בקלקיליה, הסביר סמיר, היה מרוויח שכר יומי של כ-75 שקלים - השכר המקובל היום בשטחים לעובד בניין.
"פה הוא עושה יומית 250 שקלים. בגלל שאני כבר קבלן, אני מרוויח 400 שקלים. לבחור כמוהו ייקח 80 שנה לבנות בית אם הוא עובד בקלקיליה". העבודה בשטח ישראל נוחה כלכלית גם מסיבות נוספות. בסוף השבוע הקרוב יתחיל חודש רמאדן ומחירי המזון עולים. "אתמול עשיתי קניות בג'לג'וליה", הוא שיתף. "זה יותר זול מאשר אצלנו, כי מאז שעלה מחיר הדלק יותר קשה להביא סחורה מחברון".
"פחדנו לצאת ולזרוק את הזבל, זה מפחיד"
אבו אל-עבד, בן 54, גם הוא בתחום הבנייה זה יותר מ-20 שנה, עובד כעת באתר בנייה במורד אותו הרחוב. בניגוד לסמיר, הוא לן באתר הבנייה, מה שחוסך לו את הנסיעה בחזרה לכפר נאקורה שליד שכם. אתמול כשהגיעה הידיעה על הפיגוע, הוא היה בילה עם חבריו לעבודה באתר. "אכלנו ואחד החברים ראה בפייסבוק שהיה משהו בבני ברק. פחדנו לצאת ולזרוק את הזבל, כי פחדנו מהשכנים".
"ככה אנשים - יש מישהו טוב ויש מישהו לא טוב, ככה זה בשני הצדדים. כל פעם שקורה דבר כזה זה מפחיד", הוא הוסיף. הבוס של אבו אל-עבד, יקי סער, הגיע כעוס הבוקר, בעיקר בגלל הפוסט שפיסם אתמול בעקבות הפיגוע ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן.
"יש לי אתר נוסף פה באזור עם 15 עובדים והוא עכשיו סגור לגמרי, אמרתי להם לא לבוא היום", הוא סיפר. "האתר שם קרוב לבית הספר, אז אני מבין את הפחד. אתר כזה אפשר לסגור. אבל עברנו הרבה פיגועים, אי אפשר לסגור את המדינה בגלל פיגוע. אם על כל פיגוע נסגור את אתרי הבנייה - נשבית את המדינה, ועל מה? זה לא מלחמה. היה פיגוע, אוקיי, בסדר. זה אנשים שעובדים באופן קבוע עם אישורים ונבדקים על ידי הרשויות".
גם במקרה של הייתאם בן ה-35 מרמאללה שעובד באתר בנייה בלב רמת גן, מעט רחוק יותר מזירת הפיגוע אתמול בבני ברק, ההגעה הבוקר לעבוד הייתה הכרח. יש לו חובות רבים שמחייבים אותו לעבוד - בזמן שרוב 12 העובדים באתר, כולם תושבי רמאללה, בחרו היום להיעדר. יחד איתו הגיעו היום רק עוד שני עובדים נוספים. "אני בא לאתר עבודה ולא יוצא מפה, למה שאני אהיה אשם", הוא אמר. "החבר'ה מפחדים ואני מבין אותם, אבל אם לא היו לי חובות - גם אני לא הייתי בא".