כשמיקי טימן, הוריה וילדיה חיפשו בבוקרשט בית עבור משפחתם, הם הגיעו לבית ישן ויפיפה ברובע הארמני שמיד העלה אצלם זיכרונות ילדות. תהליך השיפוץ היה מורכב ושופע אתגרים, ובסופו החליטה המשפחה לשכור בית אחר. היא מספרת לנו סיפור אהבה לתרבות הרומנית והתפכחות שהובילה להתחלה חדשה.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> "3 אסלות ל-4 נפשות זה מיותר". זה מה שהם עשו במקום
>> במקום שירותים, האורחים שלה נשלחים להתפנות בארגז חול
נעים להכיר: "אנחנו משפחת טימן: אמא מיקי, התאומים דניאל ומיכאל (18) ואליה (17). אני כתבת תרבות ועבדתי במעריב בתפקידים שונים במשך 20 שנה. היות ואני אם חד הורית, אחרי שילדתי את הילדים החלטתי לשנות כיוון ולעסוק בנדל"ן במטרה להיות כמה שיותר בבית. לרומניה הגענו לפני שנתיים בהרכב מורחב - הילדים, ארבעת החתולים וכלבת הבולדוג שלנו, בכוונה להישאר כאן זמן קצוב ובמהלכו לבדוק אופציות השקעה ברומניה. לא תיארנו לעצמנו שהמציאות תהיה כל כך שונה ושהתכניות שתכננו לא יצאו לפועל".
איך הגעתם דווקא לבית הזה? "לפני כ–20 שנה הגעתי לטיול שורשים ברומניה עם אמי וטיילנו בשכונה הארמנית ובשכונה היהודית, מחפשות את הבית שהיה לנו לפני העלייה לארץ. זה היה בית מפואר עם חצר גדולה ומזרקה, וכשהקומוניסטים עלו לשלטון הם הלאימו את כל הרכוש הפרטי וחילקו את הבית לכמה משפחות. אמא ואני לא מצאנו את הבית שלנו, נאמר לנו שהוא נהרס לטובת כביש רחב. להפתעתנו, בשכונה הסמוכה, השכונה הארמנית, ראינו פתאום בית מאוד דומה, ניצב הרוס וסגור עם שלט למכירה. התקשרנו מייד לבעלת הבית וביקשנו שתבוא דחוף. כשנכנסנו לבית הייתה לנו תחושת דה-ז'וו מאוד חזקה. הרגשתי שכבר חייתי בו, שאני יודעת בדיוק איפה עמד כל דבר. התאהבתי על המקום. צלצלנו לאבא בישראל ואמרנו לו שמצאנו בית לקנייה שהוא לא הבית המקורי שלנו, אבל הדומה לו ביותר שניתן למצוא".
קצת היסטוריה
הבית נבנה בשנת 1911, בסגנון ניאו-רומני עם פיתוחים בסגנון ברנקוביאנו (Constantin Brâncoveanu). הוא תוכנן על ידי סבו של האדריכל פטרה אנטונסקו, שבנה את שער הניצחון בבוקרשט מאוחר יותר, ונחשב לצנוע במיוחד לתקופה, כיוון שנבנה בזמן מלחמה. בבתים מסוג זה גרה העילית של הבורגנות בבוקרשט אבל הוא היה הרוס לחלוטין. צוענים נכנסו דרך החלונות (כנראה) ופירקו את ה- SOBA, תנורי החימום הייחודיים הנמצאים בכל חדר, לקחו את פיתוחי הברזל ואת הקרמיקות הצבעוניות, שחלקן היו שבורות על הרצפה. ההתייחסות הראשונה אליו שמצאנו היא גיליון הנושא את החותמת של 30 אגורות, עם דיוקנו של המלך צ'ארלס הראשון והעיט המוכתר.
"שטח הבית למגורים הוא כ-500 מ"ר. היום יש לו קומת חצי מרתף עם חלונות וחדרים מרווחים. בקומת הרחוב יש כניסה ראשית רחבה ומפוארת עם מדרגות המובילות לחדר רחב ידיים, ממנו נפתחים חמישה חדרים גדולים: סלון, חדר אוכל עם מרפסת אחורית פרטית ומדרגות שיורדות לחצר האחורית, שלושה חדרי מאסטר עם אמבטיות ושירותים, מטבח קטן, והול ארוך המוביל לקצה השני של הבית. בקצה הזה נמצאים המעלית לקומה השנייה והמדרגות למרתף ולקומה השנייה, שהיא קומת הגג. בקומה הראשונה יש אולם ענק עם קורות עץ מפוארות, ושני חדרי שינה עם חלונות סקיילייט וחדרי רחצה. עוד שני חדרים קטנים בחצי קומה למטה, שנועדו למטפלות או עבדי משק בית, ולהם מקלחת ושירותים ואזור מנוחה משלהם. לבית יש חצר וחנייה לשני רכבים".
תלאות הדרך
"הבית נקנה ב-2011 ומאז היינו על הקו ישראל-רומניה. תהליך השיפוץ נמשך כמעט חמש שנים ובמהלכו עברנו סרטים עם העובדים, המשפצים, האדריכלים, מה לא?! למשל, החשמלאי הראשי התגרש ולעבוד באמצע החורף בלי חשמל, חימום ואור היה בלתי אפשרי, אז שכרנו חברת שמירה להשגיח שלא ייכנסו לאתר הפתוח צוענים ויגנבו חומרי בנייה. השקענו בחיזוק היסודות של כל הבית נגד רעידות אדמה ורטיבות, ועל הגג החדש התקנו מערכת ממיסה קרח ושלג בחורף, על מנת לשמור עליו. החלטנו לשחזר את כל האלמנטים הניאו רומניים ששרדו בבית וזה עלה הרבה והצריך אנשי מקצוע מומחים שהבאנו במיוחד. יש חלונות כפולים שנפתחים אל החוץ, ושורה נוספת שנפתחת אל פנים הבית. כל הדלתות הפנימיות, העשויות זכוכית קריסטל עבה, נשמרו ושוחזרו והמראה המקורית עדיין נשמרת על קיר המשרד. בחדר האוכל תקרה עטופה בלוחות 45 מעלות, בחיקוי של עבודת עץ ניאו-רומנית ספציפית לתקופה.
ואחרי כל זה הגיעה בעיה נוספת. הבית היה מיועד לשמש כבית מגורים למשפחה המורחבת שלנו – הילדים ואני, הוריי, המטפלות, החתולים והכלבה, לפרקי הזמן שהיינו אמורים להגיע לרומניה, שזה בדרך כלל בחורף לעשות סקי בהרי הקארפטים. לצערי, כשעברנו לרומניה, התברר שבית הספר נמצא בעיר אחרת, במרחק נסיעה של שעה, והפקקים בבוקרשט הם בדיוק כמו הפקקים בתל אביב בשעת עומס. נאלצנו לוותר וכיום אנחנו גרים מחוץ לבוקרשט, בבית שכור ליד בית הספר. את הארמון הקטן שלנו הוצאנו למכירה".
למי יכול הבית להתאים? "משפחה גדולה שיכולה להרשות לעצמה לתחזק בית כזה תהנה ממנו מאוד, אבל ניתן לעשות ממנו גם בית אירוח, או כל רעיון אחר שינצל את שפע החללים וחדרי הרחצה. המחיר שלו הוא מיליון וחצי יורו (כ-6 מיליון שקלים), שזה מחיר העלות שהשקענו. צריך לזכור שהוא נבנה ע"י אדריכל מפורסם, שהאדריכלים ששחזרו אותו קיבלו פרס מנשיא רומניה על עבודתם בבית אחר, שיש בו אלמנטים מקוריים שנשמרו ושנדלירים שנרכשו בוונציה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה בבוקרשט בנייה מאוד מפוארת, לכן יש עוד מאות בתים כאלה ברחבי העיר. היום פנטהאוז חדש באזור טוב יעלה מיליון ו-800 אלף יורו (יותר מ-7 מיליון שקלים). אני מאמינה שאין לבית שלנו תחרות מבחינת השיפוץ ורמת המגורים. ויש עוד הרבה דברים מדהימים שאפשר לעשות בו, למשל החצר שעדיין לא טופלה".
טיפים להשקעה בנדל״ן ברומניה
"כל ההשקעות נראות יפה על הנייר. אם אתה לא רומנים דוברים את השפה, ואם אין לכם אנשים שאתם מכירים אישית לתחזק לכם את הנכס - כאלה שיש להם חברה רשומה וחוקית, שמצהירים מס, ושהם לא נוכלים או סתם מטומטמים בלי ניסיון, אז אל תשקיעו ברומניה. למי שבכל זאת רוצים להשקיע, קחו בחשבון שהחוק ברומניה הוא להמלצה בלבד, ולפעמים חוסר ידע של החוקים, של האוכלוסייה או של האזורים בבוקרשט יכולים להפיל קונה בפח. ברכישת מבנים ישנים הזהרו מאלה שיש להם "עיגול אדום" של רעידת אדמה, והביאו מהנדס בנייה מחברה רצינית שיעשה הערכה של הבית. בנייה חדשה כדאי לבדוק אפילו יותר בזהירות; עמדתי לקנות נדל"ן בפרויקט שמאוד התלהבתי ממנו אבל אז חברים מקומיים נתנו לי לקרוא מה דיירים שקנו שם דירות כתבו וחשכו עיני. כדאי גם לוודא שחברת הבנייה או היזמים לא מעורבים בתביעות או בפשיטות רגל.
בהשכרה של נכס קחו בחשבון שכדאי לבקר בו כל כמה זמן כדי לבדוק שהדיירים לא עשו נזקים. ברומניה, ככל שהנכס יותר יוקרתי כך האנשים שגרים בו יכולים להרשות לעצמם להיות יותר מנוולים, או מוגנים עם עורכי דין, ויכולים לעזוב את הבית באמצע הלילה בלי לשלם, להשאיר חובות ומה לא. יש דיירים שמראש חותמים על החוזה כשהם יודעים שהם לא יעמדו בשום דבר שכתוב בו. זה קרה לי, לכן החלטתי לא להשכיר יותר את הבית אלא למכור".
עיצוב: סטודיו לאדריכלות ICON, הובלת הפרויקט: אדריכלית כריסטינה ויינרוסקי
