לפי דוח חדש של הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית שפורסם אמש (חמישי), חלה עלייה משמעותית במספר היתרי הבנייה לפרויקטים של התחדשות עירונית ברחבי הארץ, עם מספר יוצאים מן הכלל שחשוב לשים לב אליהם.
בדוח ניתן לראות צמיחה מכ-14 אלף יחידות דיור ב-2018 ל-17 אלף יחידות דיור ב-2019. בשנת הקורונה (2020) נצפתה בכלל ירידה בהיתרי הבניה ובשנה החולפת אנחנו רואים התאוששות מרשימה: כבר יותר מ-20 אלף יחידות דיור בשנה.ובכל זאת, חשוב לשים לב שההתחדשות העירונית התקדמה אבל לאו דווקא במקומות המבוקשים ביותר. בערים שבהן נדרש לקדם הכי הרבה בנייה קבלת ההיתרים נעשית בקצב איטי באופן חריג.
כך לדוגמה מצויינת בדוח בתל אביב: העיר היקרה בעולם, שבה נלחמים עשרות רוכשים על כל דירה שיוצאת לשוק, יש 11 מתחמים שכבר קיבלו אישור מהוועדה המחוזית בשנת 2018 אך עדיין לא קיבלו היתר. המשמעות, 3,600 דירות שמחכות לקבל אישור כבר 4 שנים.
גם בגבעתיים, עיר שהביקושים לדירות בה שוברים שיאים, יש 4 מתחמים שממתינים לאישור ובהם כ-3,360 דירות שיכלו להיות בנויות ומאוכלסות אך לא מקבלות היתר בנייה. ברמת גן השכנה המצב לא יותר טוב - כבר 5 שנים ממתינים 7 מתחמים, כ-1,550 דירות, להיתרי בנייה שלא מגיעים בגלל גרירת רגליים בעירייה.
עוד נתון שמציינים בדוח הוא הזמנים הארוכים ביותר שנדרש לקבל היתר בנייה. רמת גן עומדת בראש הרשימה הזו, עם לא פחות מחמש שנים וחצי לקבלת היתר. ראשון לציון נושפת בערפה עם יותר מחמש שנים להיתר. בתל אביב המצב "טוב", רגע הקשת הבקשה ייקח לכם 3 שנים וחצי לקבל את ההיתר ובבני ברק ייקח לכם "רק" שנתיים.
אז אמנם במשרד השיכון מתגאים בהיקף התחדשות עירונית גדול מאי פעם, אך אופטימיות, אם בכלל קיימת פה, צריכה להיות הרבה יותר זהירה. בשנה האחרונה קבלנים הפסיקו לקחת פרויקטים חדשים של תמ"א 38 בשל החשש שהתוכנית תסתיים לפני שאושרה לה החלופה. בסוף שרת הפנים שקד האריכה את התמ"א בשנה נוספת, אך זה לא יפצה על הזמן האבוד שבו ההתחדשות העירונית נתקעה.
במקביל רשויות עירוניות ממשיכות להתנגד לכל התחדשות עירונית בשטחן, ובכלל להגדלת היקפי הבנייה למגורים. גרירת הרגליים שלהן בכל הקשור למתן היתרים היא מכוונת לפחות באופן חלקי. שר האוצר ליברמן רוצה לפתור את זה על ידי מתן תמריצים, בעוד שרבים טוענים שעד שלא ישתנה מבנה הארנונה דבר לא ישתנה והבנייה בערים המבוקשות תמשיך להיות מעטה ואיטית מידי.