"לפני כמה שנים, אחרי שאימא שלי נפטרה, החלטנו להשכיר את הדירה שלה", מספר דניאל, תושב הדרום. "מצאנו דיירים, אנשים שנראו נחמדים, חתמנו על חוזה לשנה והם נתנו צ'קים לכל השנה, כמו שמקובל. עוד לא עבר חודש והשוכר מתקשר אליי ומבקש שלא להפקיד את הצ'ק הראשון כי הוא נקלע לקשיים. הודעתי לו שאני מפקיד בכל זאת - ואיכשהו הוא הסתדר כנראה, והצ'ק לא חזר. חודש לאחר מכן, שוב הוא מבקש לא להפקיד את הצ'ק.

"הבנתי שאם אני לא מסיים את זה מהר, אני נכנס לכאב ראש שלא אצא ממנו. פחדתי שאני עוד אצטרך לשלם גם את החשבונות בעצמי. אמרתי לו, 'בוא, קח את הצ'קים ולך'. ויתרתי על חודש שכירות, רק שיצא מהבית. עברנו אנחנו לגור שם, והחלטתי שיותר אני לא משכיר דירה לאף אחד".

הסיפור של מתן חריף עוד יותר: "בסביבות מרץ 2021 הכנסתי דייר לדירה שלי בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב. לא עשיתי עליו בדיקת רקע, גם כי הוא הגיע בעקבות המלצה מהדייר הקודם, וראיתי שמדובר בבחור עם אלפי עוקבים בטיקטוק, והיה לו עסק ברחוב אלנבי. הנחתי שהכול יהיה בסדר, וכך היה בחודשים הראשונים.

"סביב הקורונה ותחילת עבודות הרכבת הקלה באלנבי, התחילו הבעיות: הוא אמר שהוא קצת מתקשה, והעדיף לתת לי חודש אחד את השכירות במזומן. הסכמתי. מכאן זה הפך למרדף של כמה חודשים, שבהם הוא מבקש לדחות תשלומים, משלם חצאי חודשים, ובסוף מפסיק לשלם. ככה הצטבר חוב של כ־10,000 שקלים. בנקודה הזו אמרתי שאני לא יכול לחכות יותר: גם אני שוכר דירה, התשלום שאני מקבל ממנו משלם את המשכנתה. דרשתי ממנו את הכסף והוא הבטיח שהוא משלם בקרוב, ואז הפסיק לענות. הטלפון הבא שקיבלתי היה מעורכת הדין שלו.

"אז הבנתי לאיזה בוץ נכנסתי. שכרתי עורך דין והחל ההליך המשפטי, בהליך המהיר. הדיון נקבע לינואר, כחצי שנה מאז שהחלו הבעיות, אבל הוא לא הגיע לדיון, וגם לא עורכת הדין שלו. בית המשפט קבע שהוא צריך להתפנות בתוך יומיים, אבל הוא לא התפנה. עוברים לשלב ההוצאה לפועל, וגם זה נמשך ונמשך. בסופו של דבר, בסוף פברואר הוא פונה בכוח. אני כבר שילמתי לעורך הדין 12 אלף שקל, ולטובת הפינוי עוד 4,000 שקל בערך, והחוב של שכר הדירה כבר הגיע ל־60-70 אלף שקל.

"הגעתי לדירה לאחר הפינוי, והיא נראתה נורא. נשארו רהיטים וערמות של זבל ולכלוך. אי אפשר היה להכניס דייר אחר ככה. לא היה לי כסף, אז התחלתי לשפץ אותה בעצמי, בעזרת קרובים וחברים. במקביל פניתי לעורך דין אחר, לטובת גביית החוב - והוא אומר לי שהסיכוי לקבל את הכסף אפסי. הדייר, וגם הערבים שלו, נעלמים מהרדאר.

"בסופו של דבר מצאתי דייר אחר, אבל הבלגן המשיך: פתאום חוב של 10,000 שקל לחברת החשמל, ועוד חוב ארנונה. רק באוגוסט סגרתי סופית את כל הפינות. זו הייתה סטירה מצלצלת לתמימות שלי, לאמון שלי באנשים. כאב לב אמיתי".

"בית המשפט אוסר להוציא אנשים לרחוב"

הסיפורים של דניאל ומתן הם רק כמה מהדוגמאות למציאות שאיתה מתמודדים לא פעם בעלי דירות המשכירים את דירתם. כאשר החשש הגדול מתממש והם נאלצים להתמודד עם דייר שלא משלם, ואף עם כזה שמסרב להתפנות, הם מגלים שמשימת ההחזרה של הנכס שלהם לידיהם אינה פשוטה, או כמו שאומר דניאל: "אין אפשרות להוציא אותם, המשטרה לא יכולה לעשות שום דבר, בית המשפט אוסר להוציא אנשים לרחוב".

אמנם לרוב בעל הדירה נתפס, ובצדק, כצד החזק בסיפור, אלא שלפעמים - ומדובר במקרים לא מעטים - היוצרות מתהפכות. הברירה היחידה לפי החוק, היא פנייה לבית המשפט בהליך שאורך חודשים לפחות, ובינתיים בעלי הדירות מפסידים לא מעט כסף.