הדוח השנתי של מרכז טאוב שמתפרסם היום (רביעי) מציג תמונת מצב חברתית-כלכלית של ישראל 2017. שיעור התעסוקה והשכר הריאלי עלו לעומת שיעור האבטלה שירד, אך למרות זאת יוקר המחייה עדיין בין הגבוהים במדינות ה-OECD. חל זינוק במספר החרדים שמצטרפים לשוק העבודה ועלייה בהוצאה הפרטית של האזרחים על בריאות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
הדוח מרכז 10 מחקרים חדשים בתחומי תעסוקה, כלכלה, חינוך, בריאות ורווחה. עורך הדוח הוא פרופ' אבי וייס, מנכ"ל מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.
מהנתונים עולה כי העלייה בשיעור התעסוקה ובשכר הריאלי הממוצע הובילו לעלייה מרשימה בהיקפי הצריכה בשנים האחרונות ולעלייה ברמת החיים. עם זאת, חלקים נרחבים בשוק העבודה מתאפיינים עדיין בפריון עבודה ובשכר נמוכים. על אף השיפור בתחום, רמת המחירים בישראל עודנה בין הגבוהות במדינות ה-OECD.
למדינת ישראל צפויים אתגרים דמוגרפיים רבים שעלולים להאט את קצב הצמיחה במשק. ירידה בחלק האוכלוסייה בגילאי העבודה העיקריים אל מול עלייה בשיעור התעסוקה באוכלוסיות שכישוריהן אינן תואמים את שוק העבודה המודרני.
מחירי הדירות ממשיכים להתייקר בקצב מהיר יותר משכר הדירה ובכך נמשכת הירידה בתשואה לבעלות על דירה. מאחר שהריבית חדלה לרדת לפני למעלה משנתיים, נראה שההתייקרויות האחרונות במחירי הדיור מגלמות בעיקר את ציפיות משקי הבית והמשקיעים לעליות מחירים נוספות בעתיד, הן במחירי הדירות הן בשכר הדירה הממוצע.
בקרב החרדים נרשמת בשנים האחרונות עלייה מרשימה בשיעורי התעסוקה של צעירים מכל הזרמים: בין 2008 ל-2013 עלו שיעורי התעסוקה של חרדיות וחרדים בגילי 30-23 ב-9%, והגיעו לרמה של 73 אחוזים בקרב נשים ו-36 אחוזים בקרב גברים - העלייה הגדולה מבין כלל המגזרים בישראל.
שיעורי התעסוקה של צעירים חרדים המתגוררים בערים חרדיות הומוגניות (דוגמת ביתר עילית ומודיעין עילית), הן בפריפריה הן במרכז, נמוכים בהרבה משיעורי התעסוקה של חרדים המתגוררים בערים מעורבות. בהנחה שלמקום המגורים יש השפעה על אפשרויות התעסוקה ועל ההחלטה לעבוד, בהיבט התעסוקתי יש יתרון לבניית שכונות חרדיות בערים מעורבות על פני הקמת ערים נפרדות.
שיעור התעסוקה של סטודנטים חרדים דומה לשיעור החרדים בעלי תואר. כ-76% מהגברים החרדים בעלי תואר אקדמי בגילאי 35-25 וכ-67% מהסטודנטים החרדים היו מועסקים ב-2013, לעומת 37% מהחרדים באותה קבוצת גיל שלא פנו להשכלה גבוהה. המשמעות היא שההשתלבות של גברים חרדים בשוק העבודה מושפעת במידה רבה יותר מההחלטה לצאת לעבוד ופחות מעצם קבלת התואר.
האתגר גדול הניצב בפני מערכת החינוך, לפי הדוח, הוא צמצום אי השוויון החמור בין תלמידים מרקעים שונים. מבחינה זו חלה התקדמות מסוימת בשנים האחרונות, אולם הדרך לשוויון עוד ארוכה.
הדוח מקדיש חלק שלם לתופעת החרמות בבתי הספר ומתמקד בקשר שבין הסיכוי להיות קורבן לחרם למאפייני התלמיד: לאום, מעמד, מגדר ודרגת כיתה. שיעור המדווחים על חרם ב-2015 עמד על כ-6% מכלל התלמידים בבתי הספר בישראל, כשביותר מ-60 אחוזים מהכיתות יש לפחות ילד אחד מוחרם.
בין זרמי החינוך השונים קיימים פערים משמעותיים: 11% דיווחו על חרם בבתי ספר ערביים, לעומת 3.4% במוסדות יהודיים. בנות יהודיות מדווחות שנפלו קורבן לחרם בשיעורים גבוהים במעט מבנים: כ-5.2% לעומת כ-4.7%. במגזר הערבי המגמה הפוכה: כ-17% מהבנים דיווחו שנפלו קורבן לחרם לעומת כ-13% מהבנות.
במעמדות הנמוכים תופעת החרם חמורה יותר
תלמידים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך סובלים מחרמות בשיעורים גבוהים יותר מתלמידים ממעמדות גבוהים: בקרב תלמידים ממעמד נמוך יותר מדווחים כ-16% מהתלמידים הערבים כי נפלו קורבן לחרם ו-6% בקרב יהודים, לעומת כ-11% בקרב ערבים ו-4% בקרב יהודים ממעמד גבוה יותר.
בין 2007 ל-2015 חלה ירידה ניכרת בשיעור התלמידים שנפלו קורבנות לחרם: מ-18% ל-11% מהתלמידים בחינוך הערבי, ומ-5% לכ-3.4% בחינוך היהודי. הירידה גדולה במיוחד בקרב מי שסובלים מחרם בשיעורים הגבוהים ביותר תלמידי בתי הספר היסודיים, ותלמידים בזרם החינוך הערבי.
בנושא מערכת הבריאות בישראל, קובע הדוח כי חלקה של הממשלה במימון שירותי הבריאות נמוך ב-15% מהממוצע ב-OECD. בעקבות כך חלה עלייה בהוצאה הפרטית על בריאות - מכ-4.5% מסך ההוצאות של משקי הבית בשנת 2000 ל-5.7% אחוזים ב-2015. הסיבה העיקרית לעלייה בהוצאה היא רכישת ביטוחים פרטיים.
הביקוש לטיפולים רפואיים עלה, בעיקר עקב הזדקנות האוכלוסייה בזמן שהצטמצם היצע כוח האדם הרפואי, בעיקר במערכת במימון ציבורי. עקב כך עלו מחירי הרפואה. מגמות אלו, בצירוף התלות הגוברת במימון פרטי שאינו נגיש לכולם, מביאים להגדלת הפערים בנגישות שירותי הרפואה עבור משקי בית ברמות הכנסה שונות ואזורים שונים בארץ.
לאור הזדקנות האוכלוסייה והעניין הציבורי בנושאי הטיפול הסיעודי, הממשלה נקטה כמה צעדים לשיפור השירות הרפואי לקשישים, וביניהם העלאת קצבת הזקנה המרבית לטיפול בקשישים ל-5,000 שקל, ביטול מבחן האמצעים לילדיהם לשם קביעת סבסוד טיפול ממושך במוסד, והסדרת מעבר מיידי של מבוטחים קבוצתיים בביטוח סיעודי של מקומות העבודה לביטוחים של קופות החולים.
למרות זאת, הטיפול הסיעודי בישראל עדיין ירוד בהשוואה למדינות המפותחות ונדרשת אסטרטגיה להסדרת הנושא, הן מבחינת כיסוי ביטוחי רחב יותר הן מבחינת תכלול הטיפול בקשישים בידי גורם אחד.