בשנים האחרונות ישראלים רבים עשו רילוקיישן, הרוב עשו זאת בגלל שאחד מבני הזוג נשלח לעבוד בחו"ל. חלקם החליטו שלא לגור במרכז ניו יורק או באחת מערי הבירה המפורסמות של אירופה – אלא מצאו את עצמם במקום שבו בכל בוקר הם יכולים לצלם גלויה חדשה. "מצאנו 11 דונם – במחיר של שנת שכירות בתל אביב", סיפרה נורית גורן אלפנט שעברה להתגורר עם משפחתה בפנמה.
משפחת גאון, במקור מאביחיל, גרים באחוזה בצרפת מהמאה ה-16 - אלפי קילומטרים מהמושב הקטן במועצה האזורית עמק חפר. "באחוזה יש 16 חדרים וחדרי רחצה, יש בה חדר אחסון יין, יש בריכה פנימית מחוממת, יש חמאם, יש בריכה חיצונית, השטח הוא 16 דונם", סיפרה נורית גאון, שעברה עם משפחתה לדרום צרפת לפני 5 שנים. "הגענו לפה לפני חמש שנים וקצת בעקבות רילוקיישן של ירדן בעלי שעובד בתחום ההיי-טק. ברגע שהבנו שהרילוקיישן מתארך לנו קצת ואנחנו צריכים להישאר קצת יותר, הבנו שאנחנו צריכים לקנות בית".
"הבית עם באר ומזרקה ועם גנים ענקיים ויש לנו יער", תיארה גאון שהחליטה שבאחוזה שקנו המשפחה תארח תיירים ותוכל להתפרנס גם מזה. "אמרתי ששנתיים נהיה פה ונחזור כי מה יש לי לעשות במקום המשעמם הזה – טעות גדולה".
"דגדג לנו לעזוב את תל אביב או לעבור לאיזשהו מקום בגליל, קטן, להתחבר לטבע", סיפרה נורית גורן אלפנט שעברה להתגורר עם משפחתה בפנמה. "פה זה פשוט מתאפשר בהרבה יותר גדול ובהרבה יותר זול - אנחנו חיים מ-400 דולר לחודש ויש לנו את כל השפע הכי גדול שאנחנו יכולים".
כשהגל השלישי של הקורונה השתולל בישראל, החליטו נורית, יובל ושתי הבנות שהם חייבים לשנות אווירה. "ככה דמיינתי שיהיה חוף בפנמה - בתולי, מדהים, שקט, סרטנים מטיילים על החוף", תיארה נורית. "הכול פה בלי בירוקרטיה, האנשים פה מקסימים, זול פה, כיף כאן, יש טבע מטורף ויש המון חופש. בגליל בקושי מצאנו דונם - פה מצאנו 11 דונם במחיר של שנת שכר דירה בתל אביב".
אם כבר חיים את החלום, החליטה משפחת גורן אלפנט להתגלגל לרעיון הבא – חיים באוטובוס. "אם תרצו, לתת משמעות חדשה למושג רילוקיישן", אמר יובל. "זה האוטובוס שלנו שהולך להיות הבית שלנו. הכול בבנייה עצמית, אני למדתי לרתך על האוטובוס הזה, לא ידעתי לרתך לפני כן".
גם משפחת מלכה עשתה מעבר שלא שומעים עליו בכל יום. מהיישוב עלי שבהרי השומרון ועד להרים הציוריים של אקוודור. הם עברו יחד עם לביא, בנם בן ה-6, בעקבות הזדמנות עסקית שקרצה להם ולא ידעו שיישארו כל כך הרבה זמן. "אנחנו גרים באקוודור כבר תשע שנים", סיפרה נוגה מלכה, מאמנת זוגות ומשפחות לרילוקיישן ומתפעלת את העסק דרך הזום.
בעלה נתנאל הוא הבעלים של החווה החקלאית שהקימו השניים - במרחק של 6 שעות מביתם. הם משפחה שדוברת ספרדית, אבל חולמת עדיין בעברית. "אנחנו נמצאים בגוויאקיל באקוודור, זו העיר הדרומית", אמר והוסיף: "באזור הצפוני, האזור של קיטו יש אדמה וולקנית שהיא מאוד טובה ומאפשרת הרבה גידולים שבארץ אי אפשר לגדל כל השנה - זו בעצם הסיבה שהגענו לפה".
למרות שהכול נראה תמיד נוצץ במעברים לחיים הלא שגרתיים, גם אצלם עולות לא מעט בעיות מההגעה ועד ניהול חיי היום-יום. "יש חוסר מאוד גדול של המשפחות, של החברים, של הארץ שאנחנו כל כך אוהבים", סיפרו נורית ויובל גורן-אלפנט. "אנחנו מאוד אוהבים את הארץ שלנו וכן, יש המון געגועים, יש המון כאב ואנחנו לא מפסיקים לחיות גם שם".
"חלק מלגור במדינת עולם שלישית זה ענייני התרבות, ענייני הכשרות, הדת", אמר נתנאל. "זה פוגש אותך בעצם בכל מקום, בסופו של דבר. אתה נוחת כאן במקום חדש, שפה חדשה, בלי משפחה".