הבאזז שמרחף מעל קריית המלאכה הוא ממש לא חדש, אבל איכשהו מאזור של מוסכים, נגריות, מתפרות, מפעלי דפוס ומרחב חתרני של אמנות רחוב, הוא הולך והופך למרחב רשמי של אמנות, תרבות, בילוי ואוכל, שמעלה אותו על מפת התיירות המקומית.
הקריה ממוקמת בשוליים הדרומיים של העיר ללא הפסקה ובשנים האחרונות התפתחה בה סצנה אמנותית שזועקת מהרחובות, מהבניינים ומהקירות המכוסים בגרפיטי צבעוני, בועט ומלא אמירה עכשווית, שמתמזגת בסינרגיה עם בעלי מלאכה ותיקים, שבתחילה קיבלו את השינוי בחשדנות והיום הם מחבקים אותו בשמחה ומגלים שכנות טובה שהובילה גם לשיתופי פעולה יצירתיים ואמנותיים.
> זה מה שקורה היום ברחוב אלנבי
עד לא מזמן, בתל אביב, כמו גם בערים נוספות בארץ, לא השכילו לנצל את הטרנד הגדול שפושט בעולם, של הסבת מפעלי תעשייה גדולים במרכזי הערים למרכזי קניות ובילוי, שווקי אוכל, מלונות וקומפלקסים של מוזיאונים והופעות, ומיהרו להרוס אותם תוך פספוס הפוטנציאל והאותנטיות הגלומים בהם. אבל בשנים האחרונות, כאמור, ניכרת התעוררות בפיתוחם של מתחמי מסחר ותעשיה ישנים, כדוגמת בית רומנו – מרכז מסחרי פתוח שנושק לפארק המסילה, שהפטיו הפנימי שלו הפך למקום למסיבות, ירידים, ברים ומסעדות, וכן מתחם בתי המלאכה ברחוב התחיה 14, שהפך לאחרונה לתמהיל של תעשייה ואמנות. המשותף לאלה, וכן לקריית המלאכה, הוא עירוב שימושים ומיקומם בחלק הדרומי של העיר, ונראה שזו מגמה עירונית מכוונת לדחוק את מוקדי הבילוי לשוליים במטרה להעיר ולהחיות את הצד האפור שלה. מי שהובילה את המהלך הזה בקרית המלאכה היתה רויטל בן אשר פרץ.
איך הכל התחיל?
ראשיתה של הקריה ב-1964, אז הוקמה בשיתוף עיריית תל אביב-יפו, משרד התעשייה ואיגוד בעלי המלאכה, והייתה מרכז עירוני-תעשייתי-מודרני מהראשונים בארץ, מודל ששוכפל בהמשך. הרעיון היה להרחיק את התעשייה והזיהום ממרכז העיר ולשם כך הוקמו 12 בניינים בשלושה בלוקים ארוכים שפרושים על פני ארבעה רחובות: המרץ, התנופה המפעל והעמל. הבניינים עוצבו בסגנון אדריכלות הברוטליזם - מבנים מבטון חשוף שנשארו בצבעם האפור, הגולמי, עד היום ורק הגרפיטי הצבעוני מעיר אותם לחיים.
למרכז היה אז רעיון מהפכני של חנייה תת-קרקעית מתחת למפעלים, עם גישה ישירה אליהם, מאחר והרחובות לא יועדו להליכה, וגם כדי להשאיר אותם פנויים לתנועת משאיות כדי שלא יפריעו בעת הפריקה והטעינה, ולשם כך הכשירו מעליות משא ענקיות. בעשורים הראשונים הקריה התפארה בתעשייה זעירה עם מעל 400 בתי דפוס, מפעלי יציקה וטקסטיל, מתפרות, מסגריות, מוסכים ועוד. היום, כשהיא מציינת 60 שנה להיווסדה, נותרו רק 60 בתי מלאכה. סנוניות האמנות הראשונות נחתו בקריה בסוף שנות ה-90 ואלה פתחו חללי עבודה ויצירה בין הקומות. ב-2010 נפתחו גם גלריות, כשהראשונות היו ארו ורוזנפלד, שהן גלריות מסחריות, ולאחריהן הגיעו חנינא, בנימין, מיה ואלפרד (שהושקה בשבוע שעבר), שהן גלריות שיתופיות המחוזקות על ידי עמותות וביוזמת האמנים.
הקריה, שהומה ביום, הייתה עד לפני שנתיים-שלוש שקטה, אפלה ומפחידה בלילה, והיום כבר לא, ולכך תורמים בין השאר המסעדות, חללי המופעים, הקונצרטים והתיאטרון, ומועדון הבולדרים החדש, מושכי הבליינים ושוחרי התרבות, וכן העירייה, שלצד הפיתוח מעודדת את העסקים, מקדמת את הרישוי ומייעדת למתחם גם פעילות חיי לילה עם הופעות ותוכניות בחללי האמנות.
מוסכים אאוט, אומנות אין
עם השינוי והביקוש הגדול מצד האמנים לחללי עבודה בקריית המלאכה, המוסכים שפשפו מעליהם את השמן, הגריז והטינופת והפכו לגלריות ולחללי תצוגה ותערוכות. מפעלים הפכו לסטודיו לציירים, פסלים, קרמיקאים ומעצבים, מחסנים הוסבו לאולפני מוזיקה ולאולמות תיאטרון ומחול, ובחנויות הישנות נפתחו ברים מסעדות ומועדון בולדרים. נכון להיום, יש בקריה את הריכוז האומנותי הגדול בארץ, עם מעל ל-300 אמנים, אומנים ומעצבים, 140 סטודיו וחללי יצירה, 21 גלריות, וכן גם חדרי חזרות של מוזיקאים, רקדנים ושחקנים, שהפכו אותה למרכזי תרבות מהנחשבים והמובילים בארץ, ולא בכדי.
סצנת הגרפיטי הפורחת בקריה הופכת להיות יותר ויותר מעניינת ומבוקשת בקרב מטיילים. כך, בעוד שהגרפיטי הפלורנטיני משתולל ברחובות השכונה, זו של הקריה עולה ומתפזרת בין הקומות והמסדרונות וגולשת מטה ממרומי הבניינים. הבדל נוסף, שפועל כרגע לטובת פלורנטין, הוא האפשרות לגור בה מה שהפך אותה לשכונה צעירה והיפסטרית שזיכה אותה בתואר "אחת מהשכונות הכי מגניבות בעולם". בקריה לא ניתן להפוך את הבניינים והחללים למקומות מגורים כמו שקרה בפלורנטין ובשכונת נגה היפואית, בהן הנגריות והמוסכים הפכו ללופטים למגורים, אבל זה גם היתרון שלה המאפשר לפעול גם בלילה מבלי להפריע לשכנים.
ואם בענייני שכנים עסקינן, יאמר לזכותה של עיריית תל אביב-יפו, שלאחר שזיהתה את העניין והפוטנציאל בקריית המלאכה, היא החליטה למנף את האזור האפרורי ולפתח אותו כמרכז תרבות ואמנות לצד שימור האופי הייחודי שלו כסוג של "שמורת טבע תעשייתית". החלטה הובילה לניסוח מסמך מדיניות המגדיר ומגדיל את השטחים הציבוריים במתחם, ולהשקיעה בפיתוח ושיפוץ התשתיות והנגישות שהוזנחו שנים. סללו כבישים, בנו מדרכות, הציבו תאורה וספסלי ישיבה, והשקיעו בניקיון הלכלוך וריח השתן מהרחובות. בתכנית המתאר, קריית המלאכה הוגדרה כמתחם לשימור וב-2020 קיבלה חותמת רשמית כשוועדה עירונית אישרה את מסמך המדיניות שקבע שלא ניתן להרוס אותה והיא תישאר בשימושיה הנוכחים – מסחר, מלאכות ותעשיות קלות, ללא מגורים, מלונאות או תוספות בניה.
ת"א תרבות
צעד נוסף בשינוי ובהתייחסות העירונית לקריה הייתה פתיחתו של "ת"א תרבות קריית המלאכה" - מרכז עירוני ייחודי שפיתחה המחלקה לאמנויות, המשמש כמרחב ציבורי להתכנסות של האמנים והמבקרים, ומאפשר מפגש, למידה, עשייה ושיתוף קהילת האמנות המקומית. הת"א מהווה חולייה מקשרת בין האמנים לבין שוחרי האמנות והמטיילים, מחלק דף מידע של האירועים השבועיים ובו גם קוד לסריקת מפה עם ציון המקומות במרחב, ועוזר להתמצא בין שפע הגלריות חללי התצוגה במתחם. דרך נוספת להתמצא במרחב, ולדעת למי ולאן ללכת, הוא קיר הגלויות בו אפשר לבחור תמונות שאהבתם, ליצור הכרות ויזואליות עם האמן ולהרכיב את הטיול לעצמם כמו פאזל.
"אנחנו מעבר לדף מידע אלא מקום של מפגש ומקדם שימוש יצרתי במרחב", אומר מתן אורן, מנהל ת"א תרבות קריית המלאכה בעיריית תל אביב יפו, ומוסיף: "המטרה להיות בית לאמנים. אנחנו לא גלריה, אנחנו לא מציגים את האמנים אלא מסייעים בתהליך ולא בתצוגה. אנחנו סוג של 'חצר משחקים' - פעם מארחים תלמידים וילדים, פעם רקדנים שעושים חזרות ופעם חלל לסדנאות שפתוח לכולם, בהן סדנאות רישום והדפסה דיגיטלית, במחיר נגיש (50-70 שקל). בנוסף בנינו תוכנית בשיתוף מחלקת החינוך איך לקבל השראה מהסביבה בנושא סאונד, מוזיקה ותאטרון. אנחנו יושבים בתוך הקריה ויש לנו מחויבות למתחם. המטרה שאנשים יבוא, ילמדו, יראו ויצאו למרחב הפתוח, אבל צריך לשים לב שלהבדיל מהגלריות, הפתוחות לכניסה חופשית, לא כל הסטודיואים פתוחים למבקרים מאחר והם מרכז העשייה של האמנים ולא חדרי תצוגה ותערוכות".
הת"א משמש כמרחב למידה ואירוח להרצאות, סדנאות, פעילויות וסיורים, וכן לשיטוט ערב בהנחיית האמנית אולגה קונדינה, הכולל התבוננת על המתרחש בחיי הלילה של הקריה, וציור בהשראתם. בסופ"ש (15-16.3, 10:00-14:00) הת"א יציין יומולדת שנתיים לפתיחתו ובמסגרת החגיגיות יתקיים הפנינג עם הופעות מוזיקה, 100 אמנים שיפתחו את הסטודיו לביקורים, פעילות משפחתית בתערוכה "אינטליגנציה חומרית: מחקר גישוש", סדנת GIF וסדנת ציור עוגות יומולדת, סיורים מודרכים ועוד. בנוסף, ב-5-6.4 יתקיים אירוע בדגש על עיצוב ומעצבים, ובכל חצי שעה יצא סיור בהנחיית מעצב.
איפה מטיילים, מה רואים?
הגרפיטי בקריה הוא דינמי ולא נשאר לנצח. תוכלו להגיע היום ולראות את פניו של אריק איינשטיין מככבות בגובה בניין, ולידו סוס שחור דוהר בגובה 10 מטר, ומחר יגיעו אמני הרחוב, שהקירות בשבילם הם בד קנבס גדול, ויציירו עליהם גם אם זה על החשבון יצירה אחרת. ברחובות יש הרבה גרפיטי מחאתי ואמירות בענייני אקטואליה, כמו אלה שהגיעו בעקבות המלחמה בהם האלופים נועם תיבון ויאיר גולן, נשות האו"ם כמשל לשלושת הקופים שלא רואים ולא שומעים, ושל כפיר ביבס כהנצחה ליומולדת בשבי.
הכי כיף להסתובב חופשי, להתפעל מאמנות הרחוב, לעלות לבניינים, לראות את המסדרונות, להשקיף על המרחב מלמעלה, להציץ לסטודיואים ולבקר בגלריות. מאידך, תוכלו להצטרף לאחד מהסיורים המודרכים שנערכים בקריה, שחלקם מתמקדים בגרפיטי והאחרים בגלריות ובסטודיו שנפתחים במיוחד בשבילם, או בבעלי מלאכה שנעלמים מהעולם.
מקום לאמנות
גם מקום לאמנות חוגג ומציין עשור מאז שאמני הקריה התאגדו והקימו עמותה במקום המשמש להם כבית להיפגש ולהציג את עבודותיהם. העמותה מחזיקה בתפיסה פלורליסטית המאפשרת לחוות, להכיר ולהבין אמנות, שצריכה, לדבריהם, להיות נגישה לכולם ובסיס לשיח ושפה בינלאומית, וככזו היא פועלת בשני מישורים – גלריה ומרכז מבקרים. בגלריה מוצגות תערוכות מתחלפות וכעת מוצגת התערוכה המרגשת "אינטילגנצוה חומרית" שנוצרה בשיתוף האמנים ובעלי המלאכה, שמציגים את הדיאלוג והמסורת האמנותית אל מול מפעלי היציקה, הרקמה והסריגה. במקביל, במרכז מבקרים תוכלו לקבל מפה ומידע על הגלריות וחללי היצירה הפתוחים למבקרים, ולהצטרף לסיורים בהנחיית ארי מאראצ'ה - אמן רב תחומי ואוצר, שמוביל סיורי אמנות בקריה (הסיור הקרוב ב-16.3, 11:00).
כתובת: המרץ 6
סטודיו אנט – בית פליציה בלומנטל
אנט סלין היא בתה של פליציה בלומנטל, מי שהייתה זמרת אופרה ואמנית פלסטית, והבעלים של מרכז המוזיקה בכיכר ביאליק. לפני כשנתיים המרכז עבר לקריה לאחר שהתאהבו במקום והקימו אותו לזכרה. מדובר בחלל גדול ואלגנטי שתקרתו נצבעה בורוד - הצבע האהוב על אנט, שהוא אנטיתזה לאולם המונו-כרומטי ויוצר קריצה שובבה. באולם האינטימי נערכים בכל יום קונצרטים, הופעות, הרצאות וכיתות אמן, והוא משתלב בסיורים של ת"א תרבות. ב-20.3, 17:00 יתקיים דואט גלריה ופסנתר - סיור גלריות שיסתיים בקונצרט.
כתובת: שביל המרץ 2
המרץ 2
המרץ הוא מהמקומות המדליקים והבליינים של הקריה, שפועל תחת הסלוגן אמנות.תרבות.לילה. מדובר במרכז לתרבות אלטרנטיבית ותיאטרון מקור צעיר במסגרתו נערכים הופעות מוזיקה, הצגות, הקרנות וערבי ממשלה – במה פתוחה בסגנון TED במהלכה מוקצים 8 דקות לכל מציג ונואם בנושא נבחר.
קבוצת תאטרון רות קנר
התאטרון הייחודי יצר שפת במה שחוקרת ומשקפת את סביבת החיים, הן מבחינת התכנים והן מבחינת אופי החומרים המרכיבים את היצירה שלהם - המילים, הצבעים, המחשבות, הצלילים, הלבוש, הג'סטות, החרדות, שבאים לידי ביטוי בהצגות שהם מעלים. בנוסף הם עורכים סדנאות מעניינות בהן "קול קורא" למבוגרים, "דרך הדימיון" לילדים ו"סיפור הופך תאטרון" לנוער.
בית בנימיני
אם אתם מאוהבי אמנות הקרימה, זה המקום בשבילכם. מדובר בבית מקסים שמשמש כמרכז לקידום אמנות והעיצוב הקרמי העכשווי, ובו חללים שמציגים תערוכות מתחלפות וסטודיו ללמוד קרמיקה, ספריית אמנות עשירה וגג שמשקיף על הקריה ועל הגרפיטי במרומי הבניינים.
כתובת: העמל 17
מוזיאון הנוסטלגיה
גיל פנטו הוא פריק של נוסטלגיה ישראלית שאוסף רהיטים, חפצים, בגדים וזיכרונות מחנויות ובתים, ואת הסיפור מאחוריהם הוא מתמקד באוספים מקום המדינה ועד שנות ה-70, שהיו אז בכל בית ישראלי ממוצע. את האוסף הוא מציג בלופט תעשייתי בקריה, המאפשר לו להתפרע עם אלפי פריטים בתצוגה הגדולה, ועם האירוח של המבקרים והחוגגים אירועים רב-דוריים.
גיל, שיצר מסע מרגש בזמן, מציג את האוספים ומתבל בסיפורים ואנקדוטות הקשורים לחפצים הרבים, במהלכם תפגשו את "הזקן" בגודל מקורי מדפיס מכתב במכונת כתיבה, את הסיפולוקס, את טלפון החוגה, את עגלת העץ, צעצועי הפח, ועוד כאלה בסגנון, שמעוררים זיכרונות וגעגוע לילדות. בנוסף, הוא עורך תצוגת אופנה עם פריטים וסיפורים שאסף ממצקין, איווניר, אתא ומשכית – בתי אופנה נחשבים באותה התקופה (התצוגה הקרובה ב-19.4), ומוביל סיורים בחללי המלאכה בליווי קטעי קריאה מתוך מכתבים, פרסומות וספרי ילדים, בהם מוזכרים המפעלים, וסיום במוזיאון.
איפה: שוקן 27
למי קראת זבל
"כשהגעתי לקריה לחפש בעלי מלאכה, גיליתי שהם כמעט ולא נשארו ובמקומם מצאתי אומנים ויוצרים מדהימים, שבזכותם בניתי את הסיור שלי 'למי קראת זבל"' - סיור בעקבות אומני מיחזור ומייקרים נדירים", מספרת מיטל כץ. מיטל היא הבעלים של מיזם הסיורים החברתי Artour, שזיהתה את הפוטנציאל של הקריה ויזמה מסע אל עולמם המרתק של בעלי המלאכה, במסגרתו היא מובילה גם סיור בעקבות מקצועות שנעלמים מהעולם. בסיור למי קראת זבל היא מציגה את "הזבלנים" שיודעים להפוך פסולת לזהב, שהם למעשה אמנים שכישרונם הוא באופן הראיה והשימוש שהם עושים בחומרים שהיו בדרך למזבלה ועינם החדה קלטה והפכה אותם לאמנות. את היצירות אפשר לראות במסגרת הסיורים שעוברים בין הסטודיו ובתי המלאכה, תוך הצצה לתהליך העבודה והכרות עם האמנים וסיפוריהם.
בסיור פוגשים, בין השאר, את מסכות העץ של האמן צחי נבו מיומסקו, את היצירות המעניינות של ניר אוחיון שעוסק במיחדוש ואת כרמל אילן - אמנית נייר שלוקחת ספרים ואנציקלופדיות ובקיפול ייחודי הופכת את הדפים ליצירות אמנות מרהיבות בתלת מימד. הסיורים כוללים קפה מאפה בקופילאב, ובסיורי הפרימיום יש גם מיניבוס צמוד וכיבוד.
הכובען "המטורף"
מאור צבר הוא בוגר שנקר, אמן ומעצב תלבושות וכובען מוכשר בטירוף, שחלק גדול מהעבודות שלו אתם מכירים, בהם השמלה שנטע לבשה בארוויזיון, התלבושות בפרסומות של סופרפארם, השמלות בתערוכת הנשף במוזיאון העיצוב וכובע הגפילעפיש המפורסם שלו. לאחרונה השתתף בתערוכת העיצוב במילאנו וזכה בפרס יוקרתי, וכן עיצב תלבושות ללהקת המחול הגרמנית.
תוכלו לראות את עבודותיו המעניינות במסגרת סיורים באטלייה שלו, או בתאום מראש בהתאם למידת העומס והלחץ שלו, או להצטרף לסדנת כובענות שהוא עורך.
כתובת: שביל תנופה 3
אלעד יציקות
מאז ה-7.10, מפעל היציקות הוותיק עבר לייצר בעיקר תליונים, דסקיות, שרשראות וסמלים הקשורים למלחמה, לחטופים ולמסיבת הנובה, תחת המיתוג של ביחד ננצח, כאשר את הכיתוב והחריטה אפשר לעשות בהתאמה אישית. המפעל הוותיק פועל בקריה כבר 20 ומשתף עולה עם האמנים כשהוא מבצע עבורם יציקות אמנתיות. בצמוד למפעל אולם תצוגה גדול שפתוח לכולם ומציע לרכישה תכשיטים, אביזרים ואקססוריז, ואם תבקשו יפה יאפשרו לכם להציץ לתהליך הייצור.
כתובת: התנופה, קומה 2
הבלוק
בולדרים... לזה לא ציפינו. במסגרת השוטטות וגילוי כל ההפתעות מצאנו גם אותם - היכל טיפוס גדול שהעביר את הקירות החיצוניים לתוך האולם והפך למקום חווייתי ומאתגר גם לחסרי ניסיון. הבלוק המקומי הוא השלוחה של הבלוק הירושלמי, שהביא את טאץ' האמנות אל הקירות הישרים, המשופעים והאלכסוניים, שמשובצים בבליטות וזיזים שנראים כאבנים צבעוניות, כשכל צבע מאפיין מסלול ורמת קושי. הקירות מותאמים לטיפוס מגיל 5 ועד בכלל, ויש גם פינת כושר, לאונג', בר עם בירות ונשנושים, ולפעמים יש גם הופעות, מאפיים מהטאבון ומכירות יד שנייה.
מתי: כל השבוע עד 22:00, בשישי עד 16:00.
כתובת: שביל המרץ 4
מה אוכלים?
קופילאב
אם אתם בעניין קפה טוב ואיכותי כנסו לקופילאב - בית קלייה שטוחן קפה ארומתי, יוצר בלנדים מיוחדים, ומגיש כריכים ועוגות טובות לצד הקפה.
כתובת: רחוב הר ציון 108
ג'וז ולוז
מסעדה ייחודיות בה יש תפריט אבל אין מחירים, כך שאתם מתמחרים את הארוחה ומשלמים כמה שנראה לכם שהיא שווה, וכמו שהם אומרים – "תבואו נשב, נדבר וננסה להבין מה יהיה לכם הכי כיף הערב. בסוף אתם מחליטים כמה לפרגן לנו ולשלם על החוויה". ובעניין החוויה - המסעדה היא סוג של ניסוי חברתי ולאורך השנים זה הצליח לטובה, גם מבחינת המוזיקה, האווירה השמחה, השירות והאוכל, כמובן. התפריט מתחלף אבל תמיד יהיו דגים, פירות ים, בשר ופסטות, וגם מנות צמחוניות וטבעוניות. אם יתמזל לכם תוכלו לטעום ניוקי דלעת, פסטה לימונית וזרוע תמנון צלוי על הגריל.
כתובת: שביל התנופה 7
א-לה רמפה
קוראים לה האלטרנטיבית, הברנז'אית, החברתית, האמנותית, הביתית, הצמחונית, הטבעונית וזו שיושבת על הרמפה. הקבועים אומרים שהיא מזכירה להם את הימים הטובים של רחוב שנקין, לאחרים היא מזכירה את ימי התרמילאות, ולכולם היא משדרת אווירה שכונתית. ברמפה יש הרבה עניין, טעם ותרבות עם תערוכות, הופעות ותפריט יצירתי של "פסטה בזוקה" – פסטה פנה ורודה, "לזניה בומבה סקסית" עם חצילים ובשמל, "סינייה מפלצתית" עם כרוב וכרובית, ולקינוח "טירמיסו מילואימניקים" שנרקחה מפרודוקטים סמי צה"ליים, כשהלבנה מחליפה את המסקרפונה והחלב המרוכז את הזביונה.
איפה: רח׳ העמל 21
לה מעלה
א-לה רמפה ראו כי טוב ופתחו בשכנות גם מסעדה מקסיקנית שמביאה לבניינים האפרוריים הרבה צבעוניות, רעש ושמחה גדולה. החבר'ה מגדירים את עצמם כ"טקס מקס" ומגישים מנות ממחוזות מקסיקו ואמריקה הלטינית, בהן קרודו דה קרנה - טרטר בקר עם צלפים ותפוז דם; תמנון צלוי ברוטב אחי-אמריו (פלפל צהוב וחריף); סקאלופס ברוטב אחו-בלאנקו, אגוואצ׳ילה אינטיאס; וקלמרס קון קנגרחו - קלמרי במילוי בשר סרטנים. ויש גם צ'ורוס, והופעות ומוזיקה.
איפה: שביל המרץ 5