"החלטתי לצבוע את כל מה שקודר ואפור בחיי", אומר האמן הבינלאומי סאם חלבי, שמתגורר בדאליית אל-כרמל. ההחלטה האופטימית שלו הפכה לצומת דרכים חשוב בחייו ולמוטו המוביל של יצירותיו, שבאות לידי ביטוי בשמחת הצבעים הססגונית המאפיינת אותו. ולמרות זאת, גם חלבי התקדר וכאב בשביעה באוקטובר כמו כולנו, וליצירותיו הצבעוניות החל לחלחל הצבע האפור.
כך למשל, ביצירה של שני התינוקות האפורים שמעלים מיד מחשבה על האחים אריאל וכפיר ביבס, ובמיצג הילדים האפורים שקיבל משנה תוקף ומשמעות מצמררת לאחר נפילת הטיל במג'דל שמס, בו נרצחו 12 ילדים. "אני יוצר, מציג ומדבר על אחרי השבעה באוקטובר, על כל מה שקרה ועל איך נבנה עתיד טוב יותר. בעבודה של הילדים האפורים שילבתי למרגלותיהם אבני לגו צבעוניות שמתחילות לטפס על רגליהם. הרגשתי שאני חייב להיות חלק ולצעוק עם האמנות שלי. לאמנות יש כוח השפעה".
חלבי, בן העדה הדרוזית, הוא מהמובילים האומנותיים והתיירותיים החשובים של המגזר בכלל, ושל 'דאליית' בפרט, שמביא לקדמת הבמה את אמנותו הצבעונית שמנהלת לאחרונה דיאלוג עם כל מה שעובר עלינו. את אחד מהמיצגים החשובים והמרגשים בנושא יצר בכיכר החטופים בתל אביב, שנעשה בשיתוף המשפחות וחברת נירלט מקיבוץ ניר עוז, שמפעל הצבעים שלה עלה באש בשבת השחורה. במיצג ייצר קיר גדול שצועק את המילה "עכשיו", עליו טפטופי הצבע הייחודיים לו ומתחתיו 132 יונים צהובות, כמספר החטופים דאז, שמביעות כמיהה לחופש ולשלום.
"אנחנו לא רק פיתה דרוזית"
התיירות הדרוזית ברמת הגולן
"זה לא זמן לדבר על התיירות, אנחנו עדיין באבל ומאוד כואבים", אומר עמיר, אחד מהתיירנים המובילים במג'דל שמס, שלושה שבועות לאחר הפגיעה הקשה שידע הצפון מאז 7 באוקטובר, בה נרצחו 12 ילדים נערים, ורבים נוספים נפצעו מפגיעה ישירה של רקטה במגרש הכדורגל בכפר. "הפקירו אותנו", הוא מוסיף בכעס. "זה מחדל שחושף את ההזנחה ואת כישלון המנהיגות. הבטיחו מיגוניות והן לא הגיעו. עד לפני המלחמה התיירות הדרוזית ברמת הגולן הייתה בתקופת פריחה, הרבה מטיילים, צימרים חדשים מסעדות ויוזמות קולינריות. אחרי האסון הכבד והטבח של ילדנו כבר אין כאן בטחון. אין מטיילים, רק אנשים שמגיעים לנחם, לחבק ולהשתתף בצערנו. קשה לחזור לסדר היום וייקח זמן להתאושש".
> כל מה שצריך לדעת על האירוח הדרוזי בגולן
מג'דל מוכיח את מה שהדרוזים אמרו לא אחת – "אנחנו הרבה יותר מפיתה דרוזית", וכך גם בכפרים מסעדה, בוקעתא ועין קנייא, וכן בשוק יעפורי ובברכת רם, עם הבר הצף בלב האגם, שהפכו למוקדי תיירות מבוקשים בצפון רמת הגולן. הטמפרטורות הנעימות בקיץ הלוהט, האוויר הצח, הנופים היפים, מסלולי הטיול, האוכל האותנטי והכנסת האורחים הלבבית, הפכו אותם ליעדי טיול ונופש פופולאריים לאורך השנה.
מג'דל הוא שעטנז בין יישוב עירוני לכפר חקלאי, שדרך החרמון - הרחוב הראשי שלו, הוא הדיזנגוף המקומי, לאורכו בתי קפה, מסעדות, קונדיטוריות, בתי נרגילות וחנויות טקסטיל, כלי בית ותנורי חימום. לאורך הרחוב כיכרות עם פסלים מלאי עוצמה, בהם פסלו של סולטאן באשה אל-אטרש, מנהיג המרד בסוריה. הכפר נושק לברכת רם, העין הכחולה הכי יפה בגולן, וכשגדותיו מכוסים בשלג המראה עוצר נשימה ולרגע נדמה שהגענו למורדות האלפים.
מג'דל שמס (מגדל השמש) הוא מהיישובים העתיקים בארץ, שהוקם בסוריה ב-1595 על ידי דרוזים ואלוואים, ועבר לשטח ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. בחורף מג'דל זוכה לתואר "כפר הסקי" בשל נתיב השלג המוביל לחרמון, בשל החנויות שמוכרות ביגוד וציוד סקי וסנאובורד, ובשל מדריכי הסקי ומפעילי האתר המתגוררים בכפר.
בחודשי המלחמה הראשונים, כשאזורים רבים בגליל עלו באש, מושבים וקיבוצים ברמה, בהם גם הכפרים הדרוזים, פתחו את דלתותיהם והיו מפלט למפונים מביתם וכן למי שחיפשו לברוח מהאזעקות, להתאוורר בחיק הטבע ולהתארח במקומות שקטים, וכל זה נעצר עם פגיעת הטיל. "מאז האסון הגיעו הרבה פוליטיקאים שאמרו שידאגו לנו, שהתיירות תשוב לפרוח, אבל הם נעלמו עם ההבטחות והשבר גדול יותר".
"שידאגו לנו לא רק בשכול", מבקש רפיק חלבי, ראש מועצת דאליית אל-כרמל, ומי שהכפר שלו הוא המתוייר ביותר בקרב הכפרים הדרוזים. כבר תקופה ארוכה שחלבי נלחם ביחס המפלה של המדינה כלפי העדה. "האם יהודים שלא משרתים בצבא הם יותר טובים ממני?", הוא שואל ועונה באותה הנשימה: "אני אזרח במדינה ואין כל הבדל ביני לבין כל אזרח אחר מבחינת החובות והזכויות". לאחר נפילת הטיל במג'דל חלבי סיפר בראיון למאקו על התחושות של אנשי הדת ונכבדי העדה: "האווירה היא של איפוק ולא קריאה לנקמה. במהלך המלחמה נפלו 11 מבכירי הקצינים והחיילים שלנו, ועכשיו 12 ילדים. כמה אנחנו משלמים בשביל ביטחונה וקיומה של המדינה ואיזה יחס אנחנו מקבלים? אומרים 'יש עכשיו ברית דמים, ברית אחים, ברית שווים' אבל בסופו של יום הם יורקים לנו בפנים. העם מדמם, כואב ועצוב". את דבריו מחזק בני בן-מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון באומרו - "הקהילה הדרוזית חזקה מאוד אבל כולם כואבים. אתה רואה משפחות מפורקות ואנחנו בוכים ביחד איתם. כשירד כטב"ם בתל אביב ואדם נהרג ראינו מה קרה. מה יקרה במג'דל שמס? מה יקרה אצלנו"?
"התיירות קורסת ואנחנו איתם"
התיירות הדרוזית בגליל
הכפרים הדרוזים בגולן הם כמובן לא היחידים שנמצאים בבעיה. גם בכפרים בגליל המערבי, בהם ירכא, ג'וליס, ינוח-ג'ת, ראמה, חורפיש ובית ג'אן, שידעו ימי תיירות טובים ומבורכים, מספרים על תחושות דומות, על אזעקות, על ירי טילים וחדירת כטב"מים, ועל מטיילים ונופשים שלא מגיעים. "התיירות קורסת ואנחנו איתם. טרם המלחמה הייתה פה תיירות ערה גם במסגרת הסיורים של המיזם 'כפר בקרתם', שהעלה אותנו לתודעה והביא לחשיפה גדולה של מסלולי הטיול ואתרי התיירות שלנו". בחודשי המלחמה הראשונים המשרד לפיתוח הגליל בשיתוף משרד התיירות הרימו את פרויקט "כפר ביחד", שהזמין לסיורים מודרכים ללא תשלום בעקבות סיפורי הגבורה של אנשי הכפרים, שלוו בהופעות, סדנאות וארוחות. לדבריהם לסיורים הגיעו מעט מטיילים, בעיקר כאות הזדהות עם בני העדה שנפלו במלחמה. "חלק מהמבקרים הופתעו בכלל שאנחנו מתגייסים. השירות הצבאי אצלנו הוא חובה ואחוז המתגייסים הוא גבוה יותר מקרב היהודים. אתם ואנחנו זה אותו הדבר בדיוק, אנחנו שותפי גורל ואחים על מלא".
כוכב התיירות הדרוזית בגליל המערבי הוא הכפר ירכא, בעיקר בשל הקניונים וחנויות הענק שמשכו אליהם אלפי קונים בסופי השבוע, וכן את המטיילים שמסתובבים בין בית הבד לסמטאות הכפר העתיק. בואם של ההמונים הוביל לפתיחת מסעדות, צימרים ווילות מפוארות צמודות בריכה, שהפכו לפופולריות בקרב משפחות וחוגגי מסיבות רווקים.ות. אחרי ירכא צועד הכפר ג'וליס – מהיפים בגליל שעלה על מפת התיירות בין השאר הודות לגני אל מונא הייחודיים והפסטורליים, לפיצה ביאנקה המהוללת ולמסעדת נור של באסמה הינו – אישה מלאת השראה. שנים קודם לכן נהגו להגיע לכפר נשיאים, ראשי ממשלה ומנהיגי עולם, שבאו לפגוש את השייח' אמין טריף, שהיה מנהיגה הרוחני של העדה בארץ ובמזרח התיכון ונחשב לאיש אהוב ונערץ, שזכה בפרס ישראל על תרומתו החשובה לעדה, למדינה ולשותפות שייצר בין הדתות. לאחר מותו הוקמה לו אחוזת קבר בסלון ביתו שהפכה למקום קדוש המסמל את ברית הדמים שנכרתה בין ישראל לעדה. הבית הפך למרכז מבקרים שמספר את סיפור חייו המרתק, יחסיו המיוחדים עם שמעון פרס והשתלבות העדה בחברה ובצבא.
"ספגנו אבדות קשות, טובי בנינו נפלו בקרבות, אבל אנחנו ממשיכים את הלחימה ולא מוותרים", מצהירה בסמה הינו בנחרצות ומוסיפה, "יש לנו אויב וכאב משותף". ומי כמוה מכירה את האויב המשותף, בסמה היא אלמנת צה"ל ואמא של נור, לוחם במילואים, שכנגד כל הסיכויים, התרבות והמנטאליות פתחה את מסעדת נור והייתה פורצת דרך בקרב נשות העדה. המלחמה, האיום הצפוני והאין תיירים וסועדים, הובילה לסגירת המסעדה אבל לא אחת כבסמה תשב ותחכה עד יעבור זעם. היא החלה לבשל ולשלוח אוכל ללוחמים וכן למפונים. חייל אחד שלא אכל, כי האוכל לא כשר, הוביל אותה להפוך את המסעדה לכשרה כדי שכולם יוכלו לאכול. היום יש לה תעודות כשרות, המסעדה סגורה בשבת, וביום העצמאות האחרון השיאה משואה על פועלה.
עוד מיזם תיירות שהושבת בעקבות המצב הוא גלילוקה - סיורים קולינריים בכפרי הגליל המערבי, במהלכם חווים את הקסם הדרוזית דרך המטבח העשיר והאותנטי. "הסיור הוא לא רק מסע של טעמים אלא גם הזדמנות להכיר את אורח החיים המקומי ולהבין לעומק את השילוב הייחודי של מסורת וחדשנות המאפיינים את התרבות הדרוזית", אומר דודי דיין, היזם ומי שמוביל את הסיורים עם דניאלה רעייתו. לאחר חודשים ללא סיורים הם החליטו להמשיך ונדדו דרומה, לכפרים עוספיא ודאליית אל-כרמל. "היום אנחנו מובילים סיורים קולינריים בין סמטאות הכפרים הציוריים והנופים המרהיבים, כשהמטיילים נחשפים למפגשים מעניינים, סיפורים אישיים, מרגשים, וטעימות של מאכלים דרוזיים מסורתיים שמבשלות נשות הכפר".
"דאליית היא התל אביב של הדרוזים"
התיירות הדרוזית בדאליית אל-כרמל
דאליית הוא הכפר הדרוזי הגדול בארץ (20 אלף תושבים) ומכוכבי התיירות על הכרמל, לצד עוספיא, הכפר השכן. בניגוד לאחיהם בגליל ובגולן הם הצליחו לשמור על הגחלת התיירותית גם בעיתות המלחמה, למרות שמספר המבקרים ירד מעשרות אלפים למאות בודדות. מיקומם באזור" ירוק" ושקט מביא אליהם נופשים שמתארחים בצימרים הרבים.
בשונה מהכפרים בגליל ובגולן, דאליית מאוד מתקדם ומודרני בהתפתחות, בהתנהלות, בחשיבה, בצורת החיים, בתעסוקה – הרבה אקדמאיים בהם שופטים, מהנדסים, חוקרת גנטית, מרצה עולמית לאסטרו-פיזיקה וקציני צבא בכירים, וכן במגורים, בבילויים וגם באחוז הגרושים. המקומיים אוהבים להגיד בהומור שדאליית היא תל אביב של הדרוזים.
לאחר שנים שגורמי המשיכה בדאליית היו השוק, החומוסיות והקונדיטוריות עם הכנפה ו"המתוקים", הכפר עשה קפיצת מדרגה ויש בו היום עשרות עסקי תיירות מגוונים. לדברי רביע חוסייסי, מחזיק תיק התיירות במועצה, "לסאם חלבי יש תרומה משמעותית ונכבדת באופי התיירותי של הכפר ובעלייה במספר המבקרים. זו הפכה להיות תיירות איכותית וקונספטואלית שמתמקדת באמנות וקולינריה". ואם באמנות עסקינן, דאליית מתפארת בקיר הגרפיטי הארוך בארץ, המשתרע על 550 מטר של חומת האצטדיון המקומי.
"סאם, תראה את הירח איך הוא מואר כשמסביבו חושך. אם לא תעבור בחושך לא תהיה מואר כמו הירח", אמרה אמל, אמו של סאם בהיותו ילד שאהב לצייר אבל אף אחד, פרט אליה, לא האמין באמנותו. מאז הוא מצייר, משפריץ ומטפטף צבעים על כל קיר, רהיט ורכב שנקרב בדרכו. פריצת הדרך הייתה לפני עשור, לאחר מותה של אמו האהובה. סאם, שהוא הבן היחיד והאח הצעיר לתשע אחיותיו, הוציא את הכאב והזעם על קירות בית המשפחה. הוא התגורר לבד בקומה השנייה ובמשך חודשים כיסה את הכל בצבע, כולל את החדרים, המטבח וכלי האוכל, החלונות, הרהיטים, הפסנתר ועד לשירותים. לא השאיר מילימטר של קיר חשוף. משם עלה לגג והתפרע עם סירת מרוץ שהעלה אליו וצבע בכל צבעי הקשת. כשחשף את היצירה בפני משפחתו הם הזדעזעו ואביו כעס. לאחת מותו סאם השתלט על כל קומות הבית וצבע אותו מהיסוד, כולל את המעטפת החיצונית , הגינה והחניה. עם הזמן נוספו מכונית ואוטובוס שנצבעו כליל, ציורים, מיצגים ואפילו יער בלונים צבעוניים. את חדר העבודה של אמו, שהייתה תופרת מטפחות לנשות הכפר, הפך למיצג מרגש לזכרה, כשדמותה עטופה במטפחת ראש ניבטת מהקיר.
באפריל 2023 הוא פתח את הבית למבקרים ומקרין סרט מעורר השראה המספר את סיפור חייו. עד פרוץ המלחמה הגיעו לבית 250 אלף מבקרים ובכך חולל מהפך תיירותי בכפר, התעניינות במגזר הדרוזי גדולה ונוצר ביקוש ער לסיורים, לאוכל ולמקומות לינה. מצייר שלא מאמינים בו הפך לאמן בינלאומי שהוזמן לצייר על מכונית מרצדס חדשה מהניילונים, צבע את גופו של רן דנקר בקליפ "בחזרה למציאות" ויצירותיו מוצגות בתערוכה ״יוצרים תקווה״ בבנין האו״ם בז׳נבה. בשלישי האחרון חזר מדיסלדורף שם צבע בטיפטופים את סמל העיר בכיכר פול שפיגל, במעמד ראש העיר ג׳וזף הינקל, שריגש כשענד את הסיכה להחזרת החטופים.
"לפני 3 חודשים פתחתי טיקטוק ומאז קיבלתי 4 מליון לייקים ו-73 מיליון צפיות בסרטון אחד, בו צפו גם גולשים מסוריה, לבנון ואיראן. החזון שלי הוא להפיץ את האמנות שלי בעולם ובעזרת הצבעים לבנות גשר לשמחה, אהבה, אופטימיות ושלום".
בית יד לבנים בדאליית הוא מהאתרים החשובים לעדה. מדובר באתר ממלכתי המנציח את זכרם ומורשתם של חללי מערכות ישראל של כלל העדה הדרוזית, ששכלה 441 חללים, בהם 11 חיילים ומפקדים שנפלו בחרבות ברזל. "מעבר להנצחה וטיפול במשפחות השכולות, אנחנו עוסקים הרבה בהסברה ובחיזוק שותפות הגורל בין העדה הדרוזית לעם היהודי, אומר לוטפי אלדין, מנכ"ל אגף מורשת, שמנהל את מתחם ההנצחה, שאביו, הח"כ לשעבר אמל נסראלדין, שהוא אב וסב שכול, הקים את המקום. מתחם ההנצחה המרגש כולל ארכיון, גינה עם מצבות עליהם חקוקים שמות הנופלים, מכללה קדם צבאית לדרוזים ויהודים, ובית אוליפנט - בית אבן יפה שהוקם ב-1882 על ידי סר לורנס אוליפנט, שהיה סופר וחבר בפרלמנט הבריטי, וגם ציוני אך לא יהודי. מזכירו של אוליפנט היה נפתלי הרץ אימבר, ויש הטוענים שאימבר כתב שם את ההמנון הלאומי ולא בראשון לציון. הבית, שהוכרז כאתר מורשת לאומית, נמצא בשיפוצים ועתיד להיפתח בשנה הבא כמרכז מבקרים.
בשביל הבנים הדרוזים הוא יוזמה של תא"ל במיל' אמל אסעד, שהוביל להכשרת מסלול טיול המנציח את החיילים בני העדה שנפלו במלחמות ישראל מאז הקמת המדינה. השביל המסומן, שאורכו 250 ק"מ, מספר את סיפורה של העדה, של האנשים ושל המקומות בו הוא עובר, בשילוב הסיפור של הארץ. השביל הפנורמי הוא מהיפים בארץ המחבר בין הכפרים דאליית ועוספיא בכרמל לבין קבר יתרו, האתר הקדוש בנבי שועייב בגליל התחתון, ועובר בין השאר במוחרקה ובקרן הכרמל.
עין אל בלד הוא מעיין יפה, מוסדר, נגיש וצמוד חנייה. המעיין ממוקם בחורשת עצי זית בין עוספיא לדאליית, תחום בבריכת בטון בגודל 5X5 מ"ר ומימיו הצלולים זורמים בתעלה ונובעים מתוך צינור בקיר הלבנים. המים ראויים לרחצה, עומקם כמטר אבל בקיץ הם מוזרמים להשקיה והמפלס יורד. בשטח ברזיות, שולחנות ופינות ישיבה בין העצים שמזמינים לפרוס פיקניק מול הנוף.
איפה אוכלים בדאליית אל-כרמל?
פירוש השם דאליית אל-כרמל הוא גפן הכרמל, בשל הכרמים הרבים שגדלים באזור, המצמיחים את העלים הכי איכותיים ובשרניים, ולא בכדי הכפר נודע במנת הדגל - עלי גפן ממולאים. בנוסף, הכפר נחשב לבירת השווארמה ורק ברחוב הראשי יש מעל ל-20 שווארמיות וברחבי הכפר 10 נוספות. הרנסנס התיירותי הביא לפתיחת מסעדות ובתי קפה ואחד מהחדשים והאופנתיים הוא פטיסרים – קפה-קונדיטוריה שהוקם בתוך קונטיינרים ובמרכזם מזרקה וויטרינה ארוכה עם עשרות עוגות ומאפים.
"הכנאפה של אמא" - מאז הקורונה, סנאא אלדין הפכה לבולגרית תיירות ואוכל שצברה ידע וניסיון שהתחברו לאהבתה לאירוח ואנשים. בראשית החודש היא פתחה את SANAA - עגלת קפה בכניסה לכפר (מכיוון מחלף אליקים) ביחד עם אמא שלה, שהיא בשלנית מקצועית ומומחית לכנאפה. בחזית העגלה גינה מתוקה עם שמשיות וריהוט קש תאילנד סטייל, שמזמינה להתנחל עם קפה קוריאני צונן. השתיים מגישות כריכים, סלטים, עוגות ומאפים דרוזים, וגם את הכנפה כמובן. ואם תראו שוטרת במקום תדעו שזו פאתן אלדין, אחותה של סנה שהיא השוטרת והקצינה הדרוזית הראשונה בארץ.
אימן חלבי היא אישה יפה ומקרינת אור שנראים גם מבעד ללפוטה - כיסוי הפנים של הנשים הדתיות. אימן היא בשלנית מוכשרת שלמדה לבשל מסבתא זיידה. "סבתא הייתה בשלנית ומארחת חבל על הזמן", היא מספרת. סבא שלה, השייח' לביב אבו רוקן, היה המקשר בין היהודים לדרוזים לצד השייח' אמין טריף, וביחד הם חתמו על ההסכם ההיסטורי שהדרוזים ישרתו בצבא. "במסגרת תפקידו של סבא הוא אירח נכבדים ופוליטיקאים רבים, בהם פרס ונתניהו, וסבתא הייתה מבשלת להם מטעמים. כילדה חייתי באווירה של בישול ואירוח. לפני שלוש שנים היא למדה שיטות בישול בדן גורמה ובסיום הלימודים פתחה את ביתה למטיילים והיא מבשלת ומארחת לארוחות אותנטיות.
בתפריט הטעים שלה ניתן למצוא עלי גפן ממולאים באורז ועשבים, סלט טבולה, כרובית בטחינה, מנזלה – תבשיל חציל ועגבניות, כפתה - קבב מבושל ברוטב, מנסף עם צנוברים ואגוזים ופרגית ממולאת באורז.
איפה ישנים בדאליית אל-כרמל?
פינה בכרמל. לפני שלוש שנים נור פרו פתחה מתחם אירוח יפה ומטופח מתחת לביתה, והפכה מיד לסיפור הצלחה שעובר מפה לאוזן. במתחם ארבע סוויטות בגדלים שונים, שמתאימות לאירוח של עד 17 אנשים. לרשות האורחים סלון גדול עם ספות, טלוויזיה, משחקים וסוני פלייסטיישן, מטבח חוץ מאובזר, פינת מנגל נפרדת, חצר עם גג חשמלי נפתח, שולחן אוכל גדול, שולחן טניס, ערסלים, וגולת הכותרת - בריכת שיש כחולה צמודת ג'קוזי, שמחוממות ומקורות בחורף. האירוח כולל ארוחת בוקר דרוזית גדולה ואותנטית, ויש אפשרות להזמין גם ארוחות צהריים וערב.
לפרטים: 054-7264001