בארץ השם אלי טהרי לא אומר הרבה, אבל אנשי תעשיית האופנה וגם הקונות הרציניות של כיכר המדינה יוכלו להגיד שמדובר באחד השמות החזקים בארצות הברית ובעולם כולו.
"בשלושים השנים האחרונות האיש הזה מעצב בגדים שנשים אוהבות ללבוש. הכירו את אלי טהרי", כך מציגה אותו מרתה סטיוארט בתכנית שלה. רק בחודש שעבר הוא הציג את קולקציית החורף שלו בשבוע האופנה בניו-יורק. לצד מעצבי-על כמו גוצ'י ופראדה התהלכו גם הדגמים של טהרי, שעזב את ישראל כשהיה רק בן 21.
"אני באמת חושבת שיש משהו בטהרי, שהוא הצליח קצת... לרמות את השיטה האמריקאית ולהיות מסחרי, אבל עדיין להיות נורא מעניין, וזה כל כך קשה", אומרת מעצבת האופנה עידית ברק. "זה נשמע טריוויאלי, אבל זה הדבר שהכי קשה לעשות".
"פעם הייתי עם אלי בלונדון, והיה שבוע האופנה ועשינו סיבוב חנויות והגענו לג'וזף", מספרת לאה פרץ, ראש הפקולטה לעיצוב בשנקר. "מדדתי שמלה של יוז'י יממוטו, ואלי הסתכל עליי והוא אמר לי: את רוצה את השמלה הזאת כי היא של יממוטו, או כי היא מחמיאה לך? כי מחמיאה היא לא. ואז הוא אמר לי: אף פעם אל תקני בגדים שלא מחמיאים לך".
ההתחלה: 100 דולר בכיס
לפני 30 שנה, כשאלי טהרי עזב את הארץ מיד אחרי הצבא, סביר להניח שאף אחת לא הייתה מקשיבה לעצות שלו בענייני אופנה. כמו באגדות, הוא הגיע לניו-יורק במקרה רק כי קיבל מאחיו כרטיס טיסה חינם.
עם מאה דולר בלבד בכיס, במשך תקופה ארוכה הוא ישן על הספסלים בסנטרל פארק. אבל לאט לאט התחיל להתקדם, כחשמלאי. "אני הייתי חשמלאי, וכשהייתי הולך מחברה לחברה, מאולם תצוגה לאולם תצוגה, לסדר משהו, שולחים אותי, אז הבחורות שהיו עובדות שם, אני חשמלאי, הן לא היו מדברות איתי, והן לא היו מתייחסות אלי", מספר טהרי היום. "אבל בערב הייתי עובד בחנות בגדים, ככה למדתי מה הן רוצות לקנות, מה הן רוצות ללבוש, וככה גם הכרתי הרבה בחורות".
משנות ה-70 בניו-יורק ל-2010 בתל אביב. הסתובבנו השבוע עם טהרי בחנויות של מעצבים ישראלים בגן החשמל. טהרי אומר: "זה קשה להצליח באופנה מהארץ בצורה בינלאומית, אין את הבדים פה, אין את החומרים, אין את התפירה, זה קשה".
מחזור המכירות: חצי מיליארד דולר
וטהרי יודע משהו על הצלחה. עם שבע חנויות דגל בארצות הברית, הוא גם אחד המותגים הנמכרים בחנויות הכלבו היוקרתיות כמו בלומינגדיילס בניו-יורק והרודס בלונדון. יותר מזה, השנה ייפתחו לראשונה שלוש חנויות של המותג אלי טהרי גם ברחבי העולם. מחזור המכירות השנתי שלו מוערך בחצי מיליארד דולרים, ואנה וינטור, העורכת האגדית של ה"ווג" האמריקאי - עושה ביקורים אישיים בסטודיו שלו.
כל זה לא הכי טריוויאלי למי שהיה ילד ממוצא אירני שעקב גירושי ההורים ובעיות קשות בבית, גדל כילד חוץ בקיבוץ. טהרי חזר השבוע לקבוצת שילר, הקיבוץ בו גדל. "אני גדלתי במוסדות", הוא מספר. "לפני שהגעתי לשילר, במוסד היינו רק בנים, וכשהגעתי לארצות הברית, אהבתי לעבוד בענף, למה היה הרבה בנות, הייתי נפגש איתן גם כן. ואני פשוט נמשכתי לזה".
גם בגן החשמל היו השבוע מעצבים שקיוו מאוד לפגוש את אלי, שהגיע - את האמת - די סקפטי. "מה שמעסיק אותנו זה בגדים לבישים לנשים אמיתיות, מה שבאמת אישה רוצה להוציא בבוקר מהארון", אומרת המעצבת טלי טנא. "זה מה שאני אומר כל הזמן", אומר טהרי בתגובה.
"לפעמים אני מרגיש שאולי לא מגיע לי"
"לפעמים אני מרגיש שאולי לא מגיע לי, אולי לא הרווחתי את זה, יש לי הרגשות כאלה לפעמים, זו האמת", הוא אומר בצניעות. "אולי זה מהילדות, איך שגדלתי. כן, לא חשבתי שאני אגיד את זה".
אלי טהרי עוד לא מרגיש שהוא סגר מעגל. בארץ הרי לא ממש מכירים אותו, והוא אמנם מתכוון לפתוח חנות כאן, אבל לא בעתיד הקרוב. מה שכן, הוא רכש לא מזמן את בית ציוני אמריקה, שעבורו מסמל המון. "רבין כשהיה צעיר, ופרס כשהיה צעיר. אני גדלתי במוסדות, בבתי יתומים. אם הייתי גדל בבית, לא הייתי מקבל את החינוך, ואולי הייתי עבריין או משהו אחר.", מסכם מעצב העל מהקיבוץ. "וחשוב לי שיש לי מקום שעזר לקום המדינה, זה חשוב מאוד".