בשנות ה-70 וה-80 היה שמח בבצלאל. באותם ימים הרחוב היה הלב הפועם של מרכז ירושלים הודות לאקדמיה לאמנות שפעלה בו, וכן לאמנים, המעצבים, המרצים והסטודנטים שלמדו, עבדו, בילו והתגוררו בשכונות נחלאות הסמוכות, עוררו עניין סביבם והיו חלק מהבוהמה של העיר. 

 > לא רק בצלאל: זה מה שיחכה לכם ברחוב יפו בירושלים

החגיגה נגמרה בסוף שנות ה-80 כשהעירייה קיבלה החלטה אסטרטגית להעביר את האקדמיה להר הצופים, ויש האומרים ש"זו החלטה שגמרה את מרכז העיר, שכמעט קרס". בשנים האחרונות קברניטי העיר הבינו שמעבר לשוק מחנה יהודה המרכז מתבגר, מתחרד ושוקע, והחליטו להעיר אותו מחדש ולהחזיר לרחוב את התנועה והאנרגיה הצעירה. ההתעוררות כללה שיפוץ, חידוש התשתיות והקמת קמפוס לאמנות במתחם מנורה, שהוביל לחזרתם של הסטודנטים ללמוד, לבלות ולגור ברחוב ובשכונות הסמוכות. נכון להיום, בצלאל חזר למרכז העניינים ומלא שוב בווייב סטודנטיאלי, אמנותי, תוסס ודינמי, שהודות לה העסקים הוותיקים ניעורו לחיים וחדשים נפתחו, בהם ברים שכונתיים ובתי קפה אופנתיים.

רחוב בצלאל (צילום: חגי אגמון-שניר, ויקיפדיה)
צילום: חגי אגמון-שניר, ויקיפדיה

ראשיתו של בצלאל במאה ה-19 אז נסלל לאורך התוואי שהוביל מהעיר העתיקה לכפרים שייח' באדר ועין כרם, והתפתח כחלק מתהליך היציאה הנוצרית מהחומות. שמו נקרא, מן הסתם, על שם בית הספר בצלאל, שהוקם ב-1906 ואת שמו בחרו מהתנ"ך כמחווה לבצלאל בן אורי – האמן והאדריכל הראשי שתכנן, עיצב והקים את המשכן המקראי. הוא מתחיל ברחוב הנגיד-בן יהודה, סופו בשדרות בן צבי בואכם גן סאקר, והוא חוצה בדרכו את שכונות נחלאות. אורכו  כ-800 מטרים בלבד שיכולים למלא יום טיול ובילוי כולל לינה במלון. סיור לאורך הרחוב מגלה שתחילתו מתאפיין בבתי מגורים ומשרדים גבוהים בעוד שבסופו מככבים בתי אבן נמוכים וציוריים, עם מרפסות ברזל תלויות, שהוקמו בסוף המאה ה-19, ביניהם מסתתרות סמטאות צרות עם קירות גרפיטי ומדרגות ארוכות שמובילות לתוככי נחלאות. יצאנו לשוטט ברחוב שחזר לחיים:

בניין בצלאל

רחוב הנגיד 12 פינת בצלאל 1

ב-1906 הניח פרופסור בוריס שץ את אבן הפינה לאקדמיה לאמנות, עיצוב ואדריכלות, מהמוסדות האקדמיים הידועים והחשובים, כשחזונו היה להקים "מקדש במדבר" גם מתוף תפיסה ציונית. בית הספר התמקם בשני בתים עות'מאניים שנבנו ב-1890 ונקנו מהסוחר הערבי אבו שקיר. בהמשך נרכש בניין שלישי בצמוד שהפך לביתו של שץ, מה שהוביל משפחות יהודיות לקנות ולשכור בתים ערביים באזור. לימים נפתח באחד מהם מוזיאון בצלאל והיום הם מאכלסים את המחלקה לארכיטקטורה ולצידה הגלריה לאמנות עכשווית, ואת בית האמנים שמציג תערוכות של אמנים ישראליים ועורך את הביאנלה לרישום. ואם אתם לא בעניין אמנות מעניין לסייר בין הבניינים, האולמות והחצר, ולהתרשם מההיסטוריה ומהאדריכלות המיוחדת עם הפתחים, החלונות וקשתות האבן. בנוסף, בחלל האמנותי תמצאו גם את מונא - מסעדת שף באווירה רומנטית.

מתי: שני-חמישי 10:00-18:00, ושבת 11:00-14:00

לעוד פרטים


בצלאל הקטן

מדרחוב בצלאל (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

בניגוד לכמה החלטות כושלות שנעשו ברחוב הפיכת המקטע הראשון שלו למדרחוב הייתה "לא פחות מגאונית", אומרים המקומיים. הרחוב נסגר, שופץ ורוצף באבן, כשמצדו האחד האקדמיה והגלריות ומולם חנויות מעצבים, בוטיקים, מסעדות ובתי קפה, אליהם הצטרף ב-2008 יריד אמנים בסגנון עדות נחלת בנימין, שהפך את המדרחוב לשילוב של שנקין עם נחלת בנימין, שהעניקו לו את התואר "הבועה התל אביבית". היריד מתקיים בכל שישי שמשי ב-09:00-16:00.


קפה roasters

בצלאל 2

רוסטס (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

רוסטרס הבצלאלי הוא שלוחה של הרוסטרס ההמוני בשוק מחנה יהודה, רק שכאן האווירה היא יותר אישית-מקומית-אורבנית. הקפה הוא התירוץ האמיתי להגיע – טרי-טרי, כזה שהפולים שלו נקלים ונטחנים במקום, והריח והארומה מעוררי חושים ומתאפיינים בטעמים זניים שמגיעים מרחבי העולם. לצד הקפה המשובח יש גם מאפה, כמובן, וגם עוגות (הרוגלך ממכרים) וכריכים, וגם אביזרים משלימים לרכישה בהם מטחנות, מקינטות וספלים. בערב הווייב משתנה והופך לבר יין.

מתי: ראשון-חמישי 7:00-חצות, שישי עד כניסת השבת, ומוצ"ש עד 24:00 

לעוד פרטים


בית שץ

בצלאל 3

בית שץ (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

ביתו הפרטי וההיסטורי של פרופסור שץ, שנחשב לאבי האמנות הישראלית, ממוקם בצמוד לאקדמיה ונחשב באותם ימים לאחוזה מרשימה מוקפת גינה וחומה. בבית היפה התגוררו גם אולגה, רעייתו, וילדיו בצלאל וזוהרה, שאף הם עסקו בציור ופיסול ויצרו בסטודיו הביתי. לאחר מותו של שץ ב-1932 המשפחה עברה לארה"ב והבית והסטודיו הושכרו לאמנים. לאחר שובם הם פתחו את הבית, הפכו אותו לאתר מורשת שאוצר ומנציח את היצירה, העשייה והאמנות המשפחתית, וכן לגלריה שמארחת ומציגה תערוכות מתחלפות.

בתיאום מראש נערכים סיורים בבית תוך הצגת הסיפור והיצירות המשפחתיות, ועל גדר בכניסה אליו נתלו שלטים עם סיפורם ובחלון מוצגות יצירות מתוך התערוכות. 

לעוד פרטים


מיס גרות

בצלאל 4

מדרחוב בצלאל - מיס גרות (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

נאוה קציר היא מוותיקות המדרחוב שפתחה ב-1993 חנות קטנה ומקסימה שמתמחה במסגרות. "בגיל 17 ראיתי תערוכה במוזיאון, התאהבתי במסגרות וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות". עד הגיוס עבדה כשוליה של ממסגר ואחרי השחרור למדה צורפות, פתחה את החנות ומאז היא פה, גרה בסמוך, קוראת למקום הקיבוץ שלי ואומרת "אני חיה את הרחוב והוא החיים שלי". קציר ממסגרת כל דבר שלדבריה "לא חי ויכול להיכנס למסגרת, כולל סוסני-ים ודיונונים מיובשים". היא גם אוהבת ומחוברת לשפה העברית ועובדת עם סופרי סת"ם שכותבים לה משפטים מתוך המקורות ומשפטים של סופרים ומשוררים אהובים, אותם היא ממסגרת ומציגה על הקירות ואפשר לרכוש או להזמין מסגרות לטעמכם.

מתי: ראשון-חמישי 09:00-13:30, שישי 09:00-12:00

לעוד פרטים: 02-6233942


ענת פרידמן

בצלאל 6

הסטודיו של ענת פרידמן (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

אם יום טיול שלכם לא שלם בלי שופינג, ענת פרידמן היא לגמרי הכתובת. היא ציירת, בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה בצלאל ובעלת סטודיו ובוטיק במדרחוב. על הקולבים היא מציגה אופנה ייחודיים שמתאפיינת בגזרות מיוחדות ונוחות, בקווים גרפיים, בהדפסים מקוריים ובצבעוניות משמחת. על המדפים תמצאו גם תיקים, תכשיטים, כובעים ואקססוריז של מעצבים נוספים.

מתי: ראשון-חמישי 10:00-18:30, ושישי 09:30-14:30

לעוד פרטים


נוקטורנו

בצלאל 7

נוקטורנו (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

נוקטורנו הוא ממוסדות הבילוי המרכזיים שמציין השנה חצי יובל. ב-2012 בית הקפה הפך לחלק ממתחם "מעצבים בעיר" – פרויקט שיזמה והובילה העירייה מעל הקפה, שאכלס 20 סטודיואים של מעצבים ירושלמים. ב-2016 העירייה יצאה מהפרויקט ולתמונה נכנס עמית מגל, הבעלים של נוקטורנו, שלקח את המתחם והפך אותו לקומפלקס עיצוב, תרבות וקולינריה, בשיתוף אמו ניצה, אשתו רונה וגיסתו גליה.

הקומפלקס מתפרס על שלושה מפלסים – במפלס הרחוב קפה-מסעדה (חלבי-צמחוני-טבעוני) ותערוכות המוצגות על הקירות; במפלס התחתון נוקטורנו Live - חלל להופעות מוזיקה, סטנד-אפ והרצאות; במפלס העליון נוקטורנו DESIG - שלושה סטודיואים של צורפת, אמן רב תחומי ומקעקעות שאפשר לראותם במלאכתם. עוד במפלס חנות גדולה שמציגה 40 מעצבים שונים וההיי-לייט, חנות סקס כשר. המקום שייך לחנה בוטח, בתו של רב אורתודוקסי מניו ג'רסי שהפך לגורו למיניות ויהדות. חנה לקחה את המיניות צעד קדימה ופתחה חנות למרצ'נדייז של אביזרי מין כשהקהל מגוון, החל מחילונים ועד לחרדים וערבים שמגיעים גם לייעוץ מיני.

מתי: הקפה-מסעדה 07:00-24:00, והסטודיו 09:00-20:00

לעוד פרטים


קפה בצלאל

בצלאל 8

קפה בצלאל (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

בית קפה מאוד ירושלמי עם אווירה נעימה ובלתי פורמלית, שרוב יושביו הם קבועים מהשכונה, סטודנטים מהפקולטה ומעט תיירים מזדמנים, כשכולם יושבים על המדרכה, נהנים מהשמש החורפית ופותחים בשיח אלה עם אלה. בתפריט כריכים, מאפים וארוחות בוקר טובות, ובצהרים מוגשים גם סלטים ופסטות. הבונוס– יש קפה טוב גם בשבת.

מתי: שבת-חמישי 07:00-20:00, שישי עד 17:00

לעוד פרטים


בית העם

בצלאל 11

בית העם (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

עד לפני שלוש שנים כולם הכירו אותו כמרכז ז'ראר בכר – היכל תרבות עירוני, מהגדולים והחשובים בעיר וברחוב. טרום הקורונה ההיכל נסגר, עבר מקצה שיפוצים וב-2022 נחנך מחדש והחזיר את שמו העברי, הנוסטלגי, "בית העם". בנייתו של בית העם המקורי החלה לפני קום המדינה, נפסקה בשל המלחמה והמצור על ירושלים והסתיימה ב-1961. באותה שנה נערך במקום משפטו של הצורר אדולף אייכמן, שמוצג היום באמצעות מיצג חזותי המשחזר את סיפורו המצמרר.

היום הבית מארח הצגות תיאטרון ומופעי מחול, מוזיקה ובידור, ועורך מופעי תרבות לצעירים במסגרת "טריפ מוזיקלי מסחרר", "סטנד-אפ משחרר" ו"מסיבה מקפיצה" עם נבחרת די. ג'י. בסופשבוע, אחת לחודש, הם מעלים את הווליום והאקשן בפואייה, מארחים תקליטנים ומגישים דרינקים על הבר, כשהראשון בהנחה שווה. הכניסה לערב ללא תשלום ולאחריו מתקיימות הופעה במחירים מסובסדים.

לעוד פרטים


קפה בית העם

בצלאל 11

קפה בית העם (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

הקפה הוא אותה גברת בשינוי אדרת של יום ולילה, וכן שלי מי שמוביל אותו בהתאם. ביום מנצחת עליו רחל שמואלי – קונדיטורית מוכשרת בוגרת אסטלה, שהמאפים והעוגות שלה הם סיבה מצוינת לעלות לירושלים. המאפה מלנזה עם חצילים ועגבניות ומאפה הפטריות קממבר שווים כל קלוריה, כך גם הדניש תפוחים עם הקרמבל והצאפה טירמיסו - עוגיית פנסייר טבולה באספרסו, עטופה במסקרפונה ומסתתרת בתוך בצק קרואסון. גם העוגה הבסקית היא שוס אותה ארזנו הביתה. לצד המאפים קפה איטלקי משובח וסטודנטים שמתענגים על כריכים וסלטי בריאות בשירות עצמי ובהנחה של 10 אחוזים.

בשעה חמש הווייב משתנה והופך לבר יין ומסעדה חלבית שמוביל השף יונתן וזאנה, שהיה שף ראשי במסעדת מחניהודה. גם התפריט מתחלף והוא ים-תיכוני עם פזילה איטלקית ופרשנות ירושלמית של יונתן, ואומר סלט פטוש עם קרעי פוקאצ'ה, סלט קיסר עם פתיתי פרמז'ן שנראה כמו שלג ירושלמי, מנה מעולה של ברוסקטה נפוליטנית ותלולית סביצ'ה בתיבול מקומי, טורטליני עננים מבצק 40 חלמונים במילוי ריקוטה בחמאת מרווה ומנה מפתיעה של טאקוס עם שיפודי נסיכת הנילוס טרייה ברוטב צ'יפוטלה ולימון. ויש גם פיצות נהדרות בהתפחה של 72 שעות ורוטב עגבניות סאן מרזנו כמו שחובה בנאפולי. הארוחה הייתה לנו גרנד פינל'ה ליום טיול ברחוב.

מתי: ראשון-חמישי 08:00-24:00, שישי עד 14:30

לעוד פרטים


קמפוס ירושלים לאומנויות

בצלאל 11 (ומנורה 3)

קמפוס ירושלים לאמנויות (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

סביב בית העם ומתחם מנורה התפתח בשנתיים האחרונות מרכז תרבות חדש של הקמפוס לאמנויות, הכולל ארבעה מוסדות ללימודי הבמה – בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, הסטודיו למשחק ניסן נתיב, בית הספר לתיאטרון חזותי והאקדמיה למוזיקה מן המזרח. הקמפוס מתפרס על שלושה מבנים וביניהם מרחב ציבורי פתוח שכולל כיכר, בית קפה והווי סטודנטיאלי תוסס, אבל לא רק.


מלון בצלאל

בצלאל 14 פינת מסילת ישרים 1

מלון בצלאל (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

"יש לנו אורחת בת 87 שמאז פתיחת המלון היא מגיעה באדיקות ומבקשת להתארח רק בחדר 103", מספרת איילה דקל, מנהלת מלון בצלאל (שמנהלת במקביל גם את מלונות ארתור והרמוני בעיר), ומוסיפה בהתרגשות שהן הפכו לחברות טובה. לאורחת קוראים עדנה ורטהיים והתעקשותה על 103 כי זה היה חדר ילדותה בשנים 1937-1947. "אף פעם לא חשבתי שאוכל לישון בחדר ילדותי, זה בהחלט לא משהו שאפשר לצפות לו. בדמיוני יכולתי לראות את העבר וליהנות מהזיכרונות" סיפרה גב' ורטהיים. עוד ספרה שבבניין הדו-קומתי היו ארבע דירות, בקומת הקרע היה מלון קטן בשם זלצמן, בחצר פעלה המאפיה של קפה טוב טעם ועל הגג הייתה עמדה של הצבא הבריטי, שהחיילים לא ידעו שבביתם נחבא סליק של ההגנה.

ב-2016 הגיעה רשת מלונות אטלס ופתחה בבניין ההיסטורי את מלון הבוטיק, לא לפני שהוסיפה שש קומות ו-37 חדרים, בהם חדרי טרסה וחדר עם בלקוני גדול, שעוצבו בקו נקי ואלגנטי. כמחווה לאקדמיה ולמתחם העיצוב שממוקמים ממול, בעיצוב הושם דגש על האמנות וברחבי המלון מוצגות יצירות אמנות ישראלית מקורית, גופי תאורה ייחודיים, וקירות מרוצפים בארחי קרמיקה ארמנית שצוירו על ידי אמנים מהעיר העתיקה. לרשות האורחים גג עם פינות ישיבה ונוף אורבני, חצר בכניסה ולובי אינטימי ומזמין עם ספריה, תקליטים ושש-בש. בנוסף לארוחת בוקר טובה ומגוונת גם בבצלאל, כמסורת הרשת בכל מלונותיה, עורכים happy hour עם בופה חופשי שכולל שתייה, יין ומנות קטנות כדוגמת כריכונים, מאפים, מרק ופסטה, שסוגר את הפינה של ארוחת ערב קלה. עוד בונוס, מיקומו של המלון בסמוך לשוק מחנה יהודה ולשדרות ממילא.

מחיר: מ-896 שקלים ללילה לזוג

לעוד פרטים והזמנות


בית הספר לקולנוע סם שפיגל

סם שפיגל (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

בית הספר היה אמור להיפתח בנובמבר 2023 ובשל השבעה באוקטובר פתיחתו הוקדמה לטובת מפוני המלחמה. "במקביל פתחנו קולנוע נייד שהסתובב במלונות ובמקומות התכנסות של מפונים, וערכנו פה הקרנות ומפגשים מרגשים. שלוש חודשים אחרי חנכנו רשמית את ביה"ס", מספרת דנה בלאקשטיין-כהן, בוגרת בית הספר והמנכ"לית שלו. "סם שפיגל הוקם ב-1989 ונחשב למוביל בארץ ומדורג גבוה בעולם.

מאז שעברנו הבניין החדש הפך לדינמי ומתעדכן ומשתנה בהתאם לעשייה ולצרכים", היא מוסיפה תוך סיורנו במקום.

בבניין יש שלושה בית קולנוע עם 12-40 מקומות ישיבה, הם פתוחים לכולם (בראשון, שלישי וחמישי) ומקרינים סרטי אוצרות נדירים, סרטים של בוגרי ביה"ס, סרטי אנימציה וסרטים עדכניים, ויש סרטים שמלווים בשיח. אחד מהלוקיישנים המפתיעים ממוקם בקומה 7 – בגג החולש על הפנורמה המרהיבה של ירושלים., שהופך בקיץ לקולנוע תחת כיפת השמיים כולל פופקורן ובר אלכוהול. בתאום מראש נערכים סיורים בין כיתות הלימוד, מרחבי ההשראה, הספרייה, אולמות הצילום, חדרי העריכה, בתי הקולנוע וסיום בתצפית מהגג.

לעוד פרטים


סטודיו למשחק ניסן נתיב

ניסן נתיב (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

"עברנו לכאן לפני שלוש שנים והיינו באורות. הלב נפתח והתרגשנו לעבור למרכז העיר, ליד כל בתי הספר הגדולים", מספרת בהתלהבות כרמל ניצן, ירושלמית וסטודנטית שנה ב'. "יש פה אווירה סטודנטיאלית צעירה, חילונית ודתית גם יחד. בגדול בכל שדרת בצלאל יש התעוררות והמקום הפך לתוסס עם המוני צעירים. זה עושה אושר גדול, בעיקר לי כירושלמית שבכלל רציתי לעבור לתל אביב וההתחדשות השאירה אותי פה". וניצן היא לא היחידה. שמענו את השיחות האלה שוב ושוב כשישבנו לקפה "בכיכר" - חלל העבודה המשותף לכל הקמפוס. מטרת הכיכר היא לתמוך וליצור שיתופי פעולה קהילתיים, בדגש על כלל בתי הספר במתחם, ולא רק. החלל פתוח לכולם ללא תשלום, ובערב הופך לבמת הופעות. בימי שלישי עולה קברט - אנסמבל שמחזיק את שלד ההופעות אליו מצטרפים יוצרים חדשים ומשתנים, ברביעי יש הרצאות ופאנלים חברתיים-תרבותיים, ובחמישי הופעות ודי.ג'י.

גם בסטודיו נערכים סיורים בתאום מראש ותלמידי שנה ג' מעלים 3-5 הצגות בשנה שפתוחות לכולם, כשאנחנו צפינו בהצגה הנהדרת "ממתקה". בנוסף, בכל נובמבר נערך בסטודיו פסטיבל יצירה ירושלמית שמגיעים אליו המונים.

מתי: חלל הכיכר בראשון-חמישי ב-12:00-19:00, ובימי הופעות עד 23:00

לעוד פרטים


בית הכנסת האורפלי

בצלאל 19

בית הכנסת האורפלי (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

בית הכנסת הוקם ב-1936 לבני העדה האורפלית - יהודים שהגיעו מהעיר אורפה במזרח טורקיה, שמיוחסת לאור כשדים המקראית ממנה הגיע אברהם אבינו. ייחודו של בית הכנסת הוא המבנה החיצוני שנבנה מאבן ירושלמית ובחזיתו קשת גדולה שסוככת מעל המדרגות. החלל צנוע ועיקר תשומת הלב היא לבמת התפילה שבנויה משיש, למרפסת עזרת הנשים שגולפה בעץ והשנדלירים השונים זה מזה שכל אחד מתקופה אחרת.


בית הכנסת ויאמר אברהם

בצלאל 25

בית הכנסת מ-1932 שנבנה לג'רמוקלים - יוצאי ג'רמיק שבטורקיה. בית הכנסת מעוטר בסמלי 12 השבטים ושבעת המינים וייחוד המרגש היא הפרוכת עליה נרקמו סמל המנורה ו-68 שמות חיילים שנפלו במבצע צוק איתן, וכן של שלושת הנערים שנרצחו בגוש עציון.


שלום פלאפל

בצלאל 32

שלום פלאפל (צילום: עוז אוחיון)
צילום: עוז אוחיון

ראשיתה של הפלאפלייה המיתולוגיות ב-1947, בימי המנדט, כששלום ושדי התחיל לכדרר כדורים ולמכור אותם בעגלה שגלגל לאורך רחוב בצלאל. בהמשך עבר למחסן של בית הכנסת האורפלי, שקיבל את הכינו "הכוך". בשנות ה-90 החנות נהרסה כחלק מהרחבת הרחוב והם נאלצו לעבור את הכביש ולפתוח את החנות הנוכחית. הפלאפל הפך למוסד ולאחר מותו החליף אותו בנו יוסי, שפתח סניפים נוספים בעיר ומחוצה לה. החנות הוותיקה היא, בפי המקומיים, "מוזיאון פלאפל" בה לא תקבלו חומוס וצ'יפס בפיתה כי הם שומרים על נאמנות ועל ההרכב המקורי – כדורים חמימים ונהדרים עם טחינה, חריף וסלט ירקות מעל.


תיאטרון פרגוד

תאטרון פרגוד (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

פרגוד היה אבן דרך תרבותית חשובה בעיר עד שנסגר ב-2005 ומאז הוא נטוש ומחכה לגאולה. טרם הפך לתיאטרון ההיסטוריה מספרת שבמקור המבנה התת-קרקעי היה בור מים וחמאם טורקי ומאוחר יותר אכלס את "מרחצאות מרפא ווינה-ירושלים". בהודעה שהתפרסמה ב-1935 בעיתון דואר היום נכתב שמדובר ב"מרחץ אדים חדש בארץ ישראל – פרוצדורות שונות במים! מודרני ביותר". המחיר היה 80 מילים וכבר אז היו ימי מרחץ נפרדים לגברים ונשים. הלך המרחץ ובא הפרגוד, שנפתח ב-1969 כתיאטרון פרינג' ובהמשך הפך לרב-תחומי והעלה הצגות, הופעות ג'אז ורוק, וערבי ספרות ושירה. סביב הפרגוד התפתחה סצנת מוזיקה מובילה והוא שימש כחממה לאמנים בראשית דרכם. כאן הופיעו לראשונה סי היימן, שהייתה גם מלצרית בתיאטרון, הפנטומימאי חנוך רוזן, שהתחיל להופיע בגיל 17, דנה ברגר בהופעת בכורה, להקות הדג נחש ונושאי המגבעת – גם הם בהופעות בכורה, ולהקת אטרף, שהיכרותם הראשונה הייתה במהלך ג'ם סשן במקום.

ב-2021 העירייה פרסמה שהיא מתכוונת לפתוח שוב את המקום ולהקים בית תרבות לצעירים, מה שטרם קרה, אבל עד אז אפשר להתרשם מהמבנה המעוגל ולראות את הכרזות הישנות תלויות על הקירות. 


ברבכר

בצלאל פינת רחוב ניסים בכר

ברבכר (צילום: אריאלה אפללו)
צילום: אריאלה אפללו

ברבכר מצהיר שהוא מרזח שכונתי וככזה הוא פותח דלתות על הבוקר ומגיש בירה מהחבית וצ'ייסר ערק לנועזים שהאלכוהול מתניעה להם את היום יותר מאספרסו וקפה שחור. הבר הוא כל כך שכונתי ולא פורמלי, גם בעיצוב הנונשלנטי שלו, עד שהמבלים מרגישים בנוח להגיע בפיג'מה וכפכפים ולהרגיש הכי בבית. לצד הבירה והקוקטיילים אפשר לזלול סנדוויצ'ים מיוחדים, פיצות, ברוסקטות ואת השקשוקה אש של אברהם.

לעוד פרטים