בשנים האחרונות שוק העבודה הגלובלי עובר טלטלות משמעותיות, בין אם בשל מגפת הקורונה שהאיצה את המעבר לעבודה היברידית, או עקב הפיתוחים המהירים בתחום הבינה המלאכותית שמחייבים התאמות רגולטוריות. כיום, מדינות רבות בעולם כבר נערכות לעידן החדש עם חקיקות מתקדמות שנועדו להגן על זכויות העובדים, לעודד איזון בין עבודה לחיים פרטיים, ולמנוע אפליה שמקורה בטכנולוגיות מתקדמות.
הדו"ח החדש של פירמת עורכי הדין הגלובלית DLA Piper חושף תמונת מצב מטרידה – בעוד העולם דוהר קדימה ומתאים את עצמו למציאות המשתנה, ישראל נותרה מאחור בכל הנוגע להתאמת חוקי העבודה לסטנדרטים הבינלאומיים של 2025. מה המשמעות של ההזנחה הזו עבור עובדים, מעסיקים והמשק כולו? ומהם הצעדים הנדרשים כדי לסגור את הפער?
פערי שכר
האיחוד האירופי כבר קבע תאריך יעד: הטמעת דירקטיבת שקיפות שכר מקיפה עד יוני 2026. במקביל, מדינות רבות בארה"ב כמו מסצ'וסטס וניו ג'רזי כבר מחייבות פרסום טווחי שכר למשרות חדשות. גם קנדה הובילה חקיקה דומה שצפויה להתרחב למחוזות נוספים ב-2025.
ובישראל? אין שום חקיקה משמעותית המחייבת שקיפות בנושא שכר (מעבר לחוק שכר שווה שמחייב פרסום דוח שנתי מאוד כללי בחברות שבהן לפחות 518 עובדים), והתוצאה ברורה: פערי שכר מגדריים שמתקבעים, עובדים שמנהלים משא ומתן על שכרם בעיוורון מוחלט, וחברות ישראליות שמתקשות להתחרות על כישרונות בינלאומיים שהתרגלו לסטנדרטים אחרים.
העבודה ההיברידית
מדינות כמו בריטניה, רומניה וסינגפור מעגנות בחקיקה את הזכות לבקש לעבוד מהבית. בעולם מקדמים סטנדרטים מינימליים לעבודה מרחוק, והגנות לעובדים היברידיים, כמו למשל דרישה לאספקת ציוד משרדי מינימלי, חובה לוודא שלעובד יש סביבת עבודה בריאה ובטוחה בעת העבודה מרחוק, ועוד.
ובישראל, מתקיים "סידור" לא רשמי בין עובדים למעסיקים, ללא מסגרת חוקית ברורה, כאשר כל מעסיק חופשי לקבוע את הכללים וחופשי לשנותם לפי שיקול דעתו. הדבר יוצר חוסר ודאות, פגיעה אפשרית בזכויות עובדים, וסביבת עבודה שנתונה לגחמות השוק במקום להסדרה מושכלת. הדבר גם מגביר את הפערים בין העובדים החזקים שיכולים לדרוש עבודה היברידית לאלה שיש להם פחות כוח במקום העבודה.
הזכות להתנתק - מותרות בישראל, סטנדרט בעולם
במדינות רבות בעולם "הזכות להתנתק" כבר מעוגנת בחקיקה או בתהליכי חקיקה מתקדמים, כשהמשמעות היא שעובדים זכאים לגבול ברור בין העבודה לחיים הפרטיים. בחברות גלובליות רבות יש כללים מוגדרים לגבי איסור פנייה לעובדים מעבר לשעות העבודה, וכיבוד הזכות לאיזון בית ועבודה.
בישראל, לעומת זאת, כשהציפייה לזמינות 24/7 הפכה לנורמה, אנחנו מקבלים עובדים עם שחיקה מואצת, איזון עבודה-חיים שמופר, ופגיעה בפריון לטווח ארוך. אנחנו רואים את זה בתביעות שמוגשות לבתי הדין לעבודה בטענה לעבודה סביב השעון, כאשר לא בתי הדין ולא המעסיקים מתרגשים מהטענות האלה.
בינה מלאכותית
האיחוד האירופי כבר אימץ את חוק ה-AI המקיף, ארה"ב מקדמת חקיקה פדרלית, ומדינות כמו אילינוי וקולורדו חוקקו חוקים המסדירים שימוש ב-AI בתעסוקה. אך למרות היותנו "אומת הסטארט-אפ", אין כל מסגרת רגולטורית המגנה על עובדים מפני הטיות אלגוריתמיות, הפרת פרטיות, או קבלת החלטות אוטומטיות שגויות בנושאי גיוס, פיטורין או קידום.
אחת המשמעויות של זה היא ששימוש בכלי AI על ידי מעסיקים לצורך מיון וגיוס עובדים עלול לחשוף אותם לטענות של אפליה, שכן כלי ה-AI לא כפופים לאסדרה חוקית כלשהי.
חדשנות לחוד, זכויות לחוד
הפרדוקס הישראלי זועק: בזמן שחברות ההיי-טק שלנו מפתחות את הטכנולוגיות שמשנות את עולם העבודה, החקיקה שלנו נותרה מאחור בעשרות שנים. חוקי העבודה נחקקו לפני למעלה מחמישים שנה ואינם תואמים את שוק העבודה הנוכחי.
פערים אלו אינם רק בעיה חברתית - הם מהווים סיכון אסטרטגי לכלכלה הישראלית. בעידן שבו טאלנטים גלובליים יכולים לבחור היכן לעבוד, מדינות עם חקיקת עבודה מתקדמת נהנות מיתרון משמעותי. חברות ישראליות נאלצות להתחרות על הכישרונות הטובים ביותר עם הידיים קשורות.
הפיגור של ישראל בתחום דיני העבודה איננו גזירה משמיים. אנחנו יכולים ליצור מודל עבודה ישראלי מתקדם שישלב את הטוב שבכל העולמות. אנחנו נדרשים להביט אל מעבר לים, ללמוד ממדינות שכבר צעדו בנתיב הזה, ולהתאים את החוכמה הגלובלית למציאות המקומית.
הדרך לקידמה הזו עוברת דרך רפורמה מקיפה בחוקי העבודה והתאמתם לימינו אנו, כמו למשל חקיקה שתסדיר את מודל העבודה ההיברידי, כסימבול לגמישות המתחייבת היום בשוק העבודה. נדרש להכיר בזכותו של עובד להיות בלתי זמין, לסיים את יום העבודה ולעבור לעיסוקיו הפרטיים.
ומעל לכל, הדרך מחייבת מבט קדימה - להסדיר את השימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו בינה מלאכותית בעולם העבודה, ולהבטיח שהחדשנות תשרת את האדם, ולא להיפך. בעוד מדינות אחרות מתכוננות לעולם העבודה של 2025, הסטארט-אפ ניישן חייבת להיות מובילה לא רק בטכנולוגיה, אלא גם בזכויות וברווחת עובדים. זה לא רק עניין של צדק חברתי, אלא אינטרס כלכלי מהמעלה הראשונה.
כותבת המאמר היא מומחית לדיני עבודה במשרד ארנון, תדמור-לוי
תגובות