את שיחת הזום הזאת לא ישכח גל זיטון, מנכ"ל חברת ההייטק הישראלית אוקטופאי (Octopai), לעולם: "עלינו לשיחת זום עם לקוח בריטי שלנו והשתתף בה גם העובד שלו. ברקע מאחוריו היה דגל של ISIS, דאעש, דגל שחור וכתובת בלבן. זה היה מאוד לא נעים".
זו רק אחת מהתקריות החריגות שסופגת החברה הישראלית מאז פרוץ המלחמה. "אחד הלקוחות הכי טובים שלנו בארצות הברית שלח לנו מכתב שהוא לא רוצה לחדש את החוזה. זה היה מאוד תמוה ומאוד מוזר, כי זה אחד הלקוחות החזקים שלנו. ואז התברר שמי שחותם על הצ'ק הוא טורקי, אשתו איראנית והבת שלו כותבת Free' Palestine' ברשתות החברתיות".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
חברה אחרת מאירלנד החליטה במפתיע לנתק קשר עם אוקטופאי. "הוא היה לקוח שלנו במשך חמש שנים ומכיר אותי אישית. הוא אמר לי, 'תשלח לי חידוש לשנתיים נוספות, אנחנו מרוצים מאוד'. ואז, פתאום, אחרי שבוע קיבלתי מכתב: 'החלטנו שלא לחדש'. אמרתי לו, 'איך זה יכול להיות? לא אמרת שאתם לא מרוצים'". הלקוח לא אמר זאת מפורשות, אך זיטון מעריך שמדובר ב"הנחתה מלמעלה", בשל העוינות כלפי ישראל, ששוטפת כרגע את מדינת האי.
"מה קורה אם ישראל מפסיקה להתקיים?"
"אתה רואה לקוח שעובד איתך כמה שנים ופתאום הוא מפסיק לתקשר איתך, פתאום אתה רואה את האנטי", מספר זיטון. "יש פרויקטים שלא מגיעים אלינו, כי הם 'עשו את הבדיקה' וראו שאנחנו בישראל. לפעמים אתה לא יודע אם זו הסיבה, אבל פתאום אתה מקבל ציון נמוך והם הולכים למישהו אחר. אני יכול להגיד שככל שהמלחמה התקדמה, כך הסנטימנט לישראלי הידרדר, ואנחנו עדיין רואים את זה".
שיחה אחת, עם לקוח חדש יחסית מבריטניה, השאירה את המנכ"ל המום לא פחות. "הוא שאל אותנו מה קורה אם ישראל לא מתקיימת יותר? הוא שאל על העמידות שלנו כחברה עסקית וכמדינה. וכך, בפעם הראשונה, נאלצנו ליצור מודל רישוי חודשי – הוא לא הסכים לשלם שנה מראש במודל השנתי, כי הוא לא יודע אם ישראל תהיה קיימת עוד".
גם כאשר המלחמה נראית לעיתים במגמת דעיכה, השפעותיה מחלחלות גם לחברות ישראליות גדולות ומטלטלות אותן. יותר ויותר חברות כחול לבן בוחנות העברה של פעילות – או ביסוסה – בחו"ל, גם כדי להמשיך לעשות עסקים וגם כ"גיבוי" למקרה שהמצב בארץ שוב ייצא מכלל שליטה, ולעיתים גם כדי ליצור זהות ישראלית פחות לחברה.
"ב-2024 היה גידול של 35% בביקוש לגיוסי עובדים בחו"ל לעומת 2023. 90% מהמשרות המבוקשות הן למפתחי תוכנה", אומר בן פסטרנק, המנכ"ל והבעלים של קבוצת אמן (Aman) - חברת טכנולוגיית מידע (IT) ישראלית שמעניקה שירותים טכנולוגיים לחברות בארץ. "כיום חברות ישראליות מבינות שעליהן לפזר את כוח האדם שלהן כדי לשמור על יציבות גם בתקופות משבר".
"27% מהחברות העבירו מחלקות לחו"ל בעקבות המלחמה", אומרת ענבל חורש, מנכ"לית חברת Gifthead המתמחה בגיוס כוח אדם לסטארטאפים וחברות טכנולוגיה בישראל. לדבריה "11% מהעובדים עברו למדינה אחרת או נמצאים בתהליך לכך – בעיקר עובדים ותיקים ובני 36–50. אנחנו משערים שהשיעור גבוה מזה, כי אלו רק המדווחים. משיחות שלנו עם עובדים ועובדות המחשבה על רילוקיישן היא נפוצה ואנחנו גם רואים מועמדים שנמצאים כרגע בחו"ל ומוכנים לשמוע על משרות בארץ, אבל בסופו של דבר נראה שהם לא ממהרים לחזור והרבה מפסיקים תהליכים באמצע".
"לא רוצה שירגישו שהנציג הוא מישראל"
רוב הלקוחות של חברת אוקטופאי – סטארטאפ בתחום מערכות המידע, שעוסק בבקרה ובשליטה על זרימת נתונים בתוך הארגון – הם מאמריקה, מאירופה וממדינות אנגלו-סקסיות אחרות כמו אוסטרליה וניו זילנד. "לאחרונה אנחנו נתקלים ביותר שאלות כמו 'האם התמיכה יושבת רק בישראל או גם בחו"ל?'. אם יש לקוח שמעסיק בן אדם אנטי-ישראלי או אפילו אנטישמי – אי אפשר להתמודד עם זה. אבל לקוחות שרוצים לדעת שאנחנו יכולים להבטיח את התמיכה והפיתוח בהמשך – להם אפשר לתת איזושהי תשובה עסקית".
"חלק מהלקוחות הפוטנציאליים ואלה שאנחנו כבר עובדים איתם לא רוצים להעביר כספים לישראל, אז שאלו אותנו אם יש לנו חשבון בנק אמריקני", מודה זיטון. "באתר הוספנו שיש לנו גם משרדים בארה"ב. אנחנו משנים גם חלק מהמסמכים כדי שיהיו עולמיים, World Wide, דרך הרשות האמריקנית", מספר המנכ"ל. "התבקשנו לשנות, להראות שאנחנו גלובליים".
אחד הפתרונות הוא שיתוף פעולה עם חברות זרות – שלעיתים גם מבצעות את המכירה במקום הישראלים. "לפעמים אני לא רוצה שירגישו שנציג המכירות שמדבר איתם הוא מישראל, אז אני נותן לחברה אחרת להיות בפרונט. אנחנו היינו די עצמאיים ומוכרים, ובעקבות המלחמה החלטנו בעסקאות גדולות מראש לבוא עם פרטנרים, מה שלא עשינו בעבר". גם אם המכירה מתבצעת דרך חברה זרה, הפיתוח – כך מבהיר זיטון – נשאר ברובו בישראל, לפחות כרגע.
כך יוקפצו עובדים "במקרה של קטסטרופה"
דרישה שעולה מלקוחות זרים של החברות היא לפתח "יַתירוּת" – היכולת שתאפשר להם להמשיך לתפקד גם במקרה של מצב חירום בישראל. המונח הנפוץ לכך הוא "תוכנית המשכיות עסקית" (BCP – business continuity planning): דוקטרינת ניהול להבטחת היכולת להתמודד עם אסונות, השבתות וסיכונים אחרים. חלק מהחברות שמרחיבות בימים אלה את פעילותן בחו"ל פועלות להגברת היתירות יחד עם חברת "אמן מחשבים", שמספקת להן עובדים לצורך זה.
"הלקוחות רוצים לראות שיש לך גם פעילות בחו"ל , כדי לדעת שאם יקרה פה משהו בארץ, אז תהיה אלטרנטיבה שתמשיך את הפעילות", מציין זיטון. בשל כך, ובניגוד לעבר, החברה נערכת להעברת הפעילות במקרה קיצון: "המוכנות שלנו נשענת על כך שאם קורה משהו, אז יש לנו אנשים שאנחנו יכולים להפעיל מכל מקום, גם מחוץ למדינה".
ל"הקפצה", מסביר זיטון, יש כמה רמות כוננות: באחת מהן החברה נערכת "להקפיץ את האנשים מישראל לקפריסין, לדוגמה, או למקום אחר. במקרה של קטסטרופה יש אפשרות גם להקפיץ בתשלום אנשים שלא עובדים עבורנו כרגע".
"סבב הגיוס הוקפא, נאלצנו להתכווץ"
"יש לנו שתי עסקאות גדולות בארה"ב שבהן החברות, שקשורות לשלטונות, לא היו מוכנות לעבוד עם תמיכה ישראלית", מספר זיטון. בעקבות זאת, לדבריו, החלה החברה לבחון אפשרות לשכור כוח מקומי: "כבר התחלנו לבדוק אפשרויות להעסיק עובדים בארה"ב. אמרו לנו, 'זה מגיע למצב שאנחנו רוצים שהתמיכה ומנהל הלקוח יישבו בארה"ב, כי אנחנו לא רוצים להסתמך על מה שיקרה אם פתאום מתנתקת התקשורת עם ישראל – אנחנו לא יכולים להיות חשופים לסיכון'".
אומנם אין מדובר במספר גדול של עובדים שעשויים להעביר את מרכז חייהם לחו"ל – בחברה כולה כ-30 עובדים – אבל זו תחילתה של מגמה: דרישות שחברות הזנק בישראל לא שמעו עד מאורעות 7 באוקטובר.
וזה לא מסתכם רק ברילוקיישנים או מיקור חוץ (אאוטסורסינג) של השיווק או התמיכה הטכנית. "אם מדברים על קרנות הון–סיכון, רוב הכספים לא מגיעים לישראל. הם לא רוצים שיתגלה שהם מעבירים כספים לקרנות שמשקיעות בסטארטאפים בישראל – לא כולם, אבל יש לא מעט. יש הקפאה בכל הנושא הזה, גם לנו היה סבב גיוס שהוקפא באמצע ונאלצנו להתכווץ".
גם ההתגייסות של עובדים למילואים מעלה שאלות מצד לקוחות. "גם בהיבט הזה הייתה פגיעה. אנחנו נשאלים אם כל העובדים נמצאים או שהם מוקפצים, ואם יש להם מחליפים. אחד הלקוחות אמר לנו: 'אני רוצה לדעת היכן העובדים שלכם גרים', כדי לוודא שהם לא גרים במקומות 'מסוכנים' מבחינתם, כמו ההתנחלויות, כי יש סנקציות על עובדים שגרים שם". ומעבר לכך, החברה כמובן נאלצה למצוא פתרונות אחרים למגויסים: "היינו צריכים להתחזק בתפקידים שבהם העובדים יצאו למילואים ארוכים או להעסיק תגבורת מספקים חיצוניים".
הפגיעה בגיוס עובדים בישראל: "מתמקדים בהישרדות"
פן נוסף של העברת מרכז הכובד לחו"ל הוא הפגיעה במשרות ההייטק בארץ. על פי נתוני חברת אלביישן (Elevation), בין יוני לאוגוסט 2024 נפתחו בישראל כ-3,000 משרות טכנולוגיות – ירידה של 65% מהרבעון הקודם.
"ההזדמנויות של ישראלים להיכנס לענף ההייטק דרך המשרות האלה מצטמצמות", מציין אבי שניר, מנכ"ל אלביישן, שמציעה הכשרות עובדים והכשרות ייעודיות למועמדים בהתאמה אישית. "גם בגלל שהחברות באי-ודאות, יש פחות משרות חדשות, יש פחות משרות של ג'וניורים, כי יש יותר עובדים מנוסים בשוק ואפשר להביא אותם בפחות כסף". שניר מציין כי המלחמה העמיקה מגמות שליליות שהתחילו עוד קודם לכן: "חשבנו שכבר תהיה קצת יותר התאוששות, ואנחנו רואים שלא".
שניר מעיר עוד כי "אין מספיק סטארטאפים שמתעסקים עכשיו בכלים של בינה מלאכותית, אין כרגע בארץ תודעה ל-AI, למעט אולי איים של מצוינות. אם הפוקוס בישראל הוא כרגע על הישרדות – אז אין התמקדות בצמיחה, ונהיה חייבים לפצות על זה אחר כך. שליש מהעולם התנסה ב-AI ב-2023, וכאן אנשים מתעסקים בדברים אחרים, וזה שם אותנו מאחור. כשפה מתגאים שהתעשיות הביטחוניות פורחות, כל העולם השפוי מתעסק במהפכת ה-AI. אנחנו נשלם על זה מחיר כלכלי".
"מהר מאוד הבנו שיש בעיה"
אסף בר הוא מנכ"ל של כמה חברות, ובהן חברת אספרי (Asperii) מקבוצת אמן. מדובר בחברה גלובלית שמספקת פתרונות לניהול לקוחות בארגונים גלובליים. "מהר מאוד אחרי 7 באוקטובר פגשנו את החששות של הלקוחות", הוא אומר ומדגיש שמדובר בחברות ש"הרציפות התפעולית שלהן אקוטית". "כשהתחילו לשאול אותנו שאלות אישיות על העובדים, מהר מאוד הבנו שיש בעיה".
"הגיעו דרישות מגופים אירופיים: 'בואו תספרו לי על העובדים שלכם'", מפרט בר, "'תגידו לי איפה הם נמצאים, מהיכן הם עובדים בארץ, איפה הם גרים, כדי שנוכל לשקלל ולהבין את הסיכון בפרויקט'. בהתחלה חשבנו שזו דרישה שגובלת קצת בחדירה לפרטיות וביקשנו את אישור העובדים. שמנו לב שעובדים שגרים בדרום מאוד-מאוד מטרידים אותם, ועובדים שגרים במרכז פחות. הם ממש בדקו את הנושא וחיים את האירוע כמונו".
"זה לא מגיע מתוך אנטגוניזם לישראל", מבהיר בר. "זה מגיע מחשש לסיכון לתהליכים שהם מנהלים – הם לא חלק מהמלחמה, למה הם צריכים לסבול? אנחנו מרגישים באירופה היום לחלוטין את החשש הזה, כי הלקוחות כבר חוו אותו בעקבות מלחמת רוסיה–אוקראינה. יש הרבה מאוד חברות ביבשת שנעזרו בגופים אוקראיניים, וברגע שהתחילה המלחמה ההיא הן פשוט מצאו עצמן מול שוקת שבורה, חברות שלמות נעלמו. חלפו חודשים עד שהן עברו לפולין. הם חששו שאצלנו הולך להיות אותו דבר, ולכן היינו צריכים ליצור תוכניות להמשכיות עסקית".
"חושש מבריחת מוחות, הדאגה מורגשת"
"אני באופן אישי לא נתקלתי באף לקוח שלנו שהפסיק התקשרות על רקע היותנו ישראלים, אבל אני כן שומע על הרבה מקרים כאלה מאנשים שאני עובד איתם בתעשייה. יש חברות שכרגע לא יבחרו בגוף ישראלי", משתף בר. "בסופו של דבר מספיק שאתה נופל על גורם שהדעות שלו הן אנטי-ישראליות והוא יכול בקלות, ממש בהינף יד, למנוע עסקה עם ישראלים. אנשים שאני מכיר שמעו הצהרות הרבה יותר בוטות, אבל אצלנו ברוך השם זה לא קרה".
על רקע הערכתו הרבה לעובדים ישראלים מתריע בר: "אני חושש לחלוטין מבריחת מוחות מהרבה סיבות, וזה מורגש בתעשייה שלנו ובקהילה שאני מסתובב בה. אני שומע את החשש הזה מהרבה מאוד מנכ"לים. גם היה לנו יותר ממקרה אחד של עובדים שהיו בישראל או במדינה אחרת – וביקשו לעבור לפורטוגל מטעמי ביטחון ותחושת נוחות".
ואיך המגמות הללו באות לידי ביטוי? "בשנה שעברה, בתקופה של שישה חודשים, גדלנו כמעט ב-25% בפורטוגל ובבריטניה כתוצאה מה-BCP ומהרצון שלנו להיות בזמינות גבוהה. היקף העובדים שלנו גדל בשנה הזו בכ-10% כדי לתת את המענה הזה". וההשלכות לא פשוטות, מסביר בר: "הכוח הבריטי יקר יותר באופן ניכר, אל תשווה משכורות של ישראלים לבריטים. אבל הפורטוגלים מאוד-מאוד דומים לישראלים: הם קורצו מאותו חומר, יש להם אותה אמביציה לצמוח ולהתפתח – מדובר בכוח טכנולוגי חזק שמתחבר לתפיסה הישראלית בתודעת שירות ובמקצוענות. אתה פתאום משקלל סיכון ואתה אומר, 'אני אקח מישהו בפורטוגל גם כדי להרגיע רגע את הלקוחות שלנו. אבל אנחנו בתפיסת העולם שלנו מעדיפים שהסניף הגדול תמיד יהיה בישראל".
"שלא ניתקע כשלא תהיה קליטה בישראל"
דוד פופוביץ' – מנכ"ל ובעלים של Trust The Brokers, סוכנות תיווך ישראלית לעסקים דיגיטליים – מספר כי גם החברה שלו הכינה מערך חלופי בחו"ל. "הכשרנו אנשים במהלך המלחמה שיהיו נוכחים מחוץ לישראל ויוכלו לעזור לנו בגיבוי של העסקאות, שלא יהיה מצב שניתקע עם עסקה בגלל שאין לנו קליטה באינטרנט".
מאז הקמת החברה לפני כארבע שנים נוספים כל הזמן אנשים מחוץ לישראל שיוכלו לשמר את הפעילות. "יש לנו צוות בפיליפינים שיודע גם לתת את השירות, גם לתפעל את המכירות לדוברי אנגלית, גם לעבוד על החנויות שלנו וגם לעבוד עם הספקים".
במהלך המלחמה המצב הזה רק החריף. "נוצר צורך מהותי לבסס פעילות מחוץ לתחומי המדינה", אומר פופוביץ'. "החלטנו להגדיל את כוח האדם שלנו מחוץ לישראל כדי שלא נהיה תלויים רק בכוח האדם המקומי. הדרישה נובעת מההבנה שאנחנו לא יכולים לשים את כל הביצים בסל אחד". אחד הפתרונות לכך, הוא מספר, נשען על מיקור חוץ – לישראלים: "מצאנו מתכנתים ישראלים מחוץ למדינה, ואיתם הגדלנו את כוח האדם שלנו, אבל בלי להתפשר גם על האיכות".
"צוות זר זול יותר, הישראלי טוב יותר"
בניגוד לזיטון, פופוביץ' מספר כי הלקוחות שואלים על המצב יותר בעדינות. "קיבלנו שאלות לא פעם ולא פעמיים, 'מה קורה בישראל ואיך אתם מתמודדים'. הם לא ישאלו אותך, 'או-קיי, מה קורה מחר אם פרצה פה מלחמה עם איראן ואין לי עם מי לתקשר, ומה קורה עם העסק שלי ואני באוויר'. זה לא ישיר, אבל מתוך השיח עם הלקוח אתה מבין שיש פה צורך לפתור לו בעיה ולהעמיד תוכניות ליום שהוא לא יוכל ליצור איתך קשר".
פעילות הפיתוח של Trust The Brokers הוקמה מראש בחו"ל, כדי לחסוך בהוצאות, אף שפופוביץ' מודה: "מפתח קוד ישראלי הוא טוב הרבה יותר מעובד מאוקראינה, מהודו או מהפיליפינים. פעלנו מסיבה כלכלית ולפעמים זה בא על חשבון האיכות, אבל אז נוצר השילוב הזה בין עובדים בחו"ל שעושים עבודה בינונית ובין העובדים בארץ, שמשלימים ונותנים את האקסטרה כדי להעלות את הרמה של המוצר. זה לדעתי השילוב הנכון". פופוביץ' מוסיף שאצלו אישית בחברה לא ניכרת עזיבה, אך הוא מכיר אישית חברים ועמיתים מענף ההייטק שמתחילת המלחמה עזבו.
"ישראל היא לא מותג כבר הרבה זמן", מצהיר שגיא אליהו, מנכ"ל חברת ניהול הידע KMS לייטהאוס. "המלחמה רק העצימה את זה, אבל כל הבעיות עם הממשלה והחקיקה ודברים אחרים שמתפרסמים בעיתונים לא עשו טוב לישראל כמותג. הבעיות התחילו כבר לפני המלחמה, אבל לא בעוצמה הזו".
"אנחנו לא מסתירים את הישראליות שלנו, חשוב לי להגיד", מחדד אליהו. "למי שנמצא במדינה שעוינת לישראל אנחנו לא מוכרים ולא מנסים למכור לו דרך איזה מדינה אחרת. אנחנו לא מתעסקים בשטויות האלה, אבל במקביל כן הקשבנו ללקוחות – גם החקיקה המשפטית עשתה המון רעש מבחינת משקיעים, אבל המלחמה הייתה סוג של זעזוע מסוג אחר".
"כשהתחילה המלחמה, בדקה הראשונה קיבלנו המון אמפתיה מהלקוחות שלנו, בהתחלה העולם היה מאוד בצד שלנו והזדהה עם מה שקורה בישראל. חמש דקות אחרי זה כבר ביקשו לראות את ה-BCP – איך ממשיכים לתת את השירות ולהוציא מהדורות. התחיל לחץ גדול ומסיבי. הם לא באים ודורשים שהעובדים ייצאו אל מחוץ לישראל, אף אחד לא אמר לך את זה, אבל הלקוח אומר: 'בהנחה שעכשיו אתם לא יכולים לעבוד, איך אני מקבל את השירות, איך אני מקבל את התיקונים?"
באופן אישי אליהו לא נתקל באנטישמיות מהלקוחות, אך האווירה נהייתה טעונה יותר. בינתיים כמה מהעובדים שלו כבר עברו לחו"ל, וחלקם ממשיכים בעבודתם. "אם מישהו כן רוצה לעבור לאחד המשרדים הקיימים בחו"ל, אז אני לא מעודד את זה, אבל אני כן מאפשר את זה".
לחברה היו משרדים בכמה מוקדים בחו"ל – מארה"ב ועד בריטניה – עוד קודם לכן. בשנה וחצי האחרונות, בצל המשברים בישראל, הם פתחו משרדים גם בליסבון וגם בבלגרד. "זו ממש תוצאה ישירה של המלחמה", אומר אליהו. "המטרה היא ליצור נוכחות קרובה יותר ללקוחות באירופה. 85% מהגיוסים בשנה האחרונה הם מחוץ לישראל, בעבר זה היה כמעט הפוך. המטרה היא ליצור עוגנים חזקים יותר במצב הזה שנוצר, כי אף אחד לא יודע כמה זמן המלחמה תימשך".
"בחו"ל הזדעזעו כשביקשנו שיעבדו בסופ"ש"
גם בענקית הספנות הישראלית צים, שהפכה לשם דבר בעולם, מרגישים היטב את הטלטלה. החברה כבר קלטה 50 איש לאגף פיתוח מערכות המידע שלה ב-11 מדינות שונות, בעיקר באירופה – לצד שימור העובדים הקיימים בתחום התוכנה והמידע בחברה. "העובדים בחו"ל מוסיפים לגמישות: אני יכול לקלוט עובדים על פני זמן ולהכשיר אותם, מה שאי אפשר לעשות בארץ. יש יותר מגוון ופחות תחרות על העובדים", מספר רונן יאיר, הארכיטקט הראשי ומנהל אגף הפיתוח הגלובלי במערכות המידע של צים. "אנחנו רוצים לשלב כמה שיותר עובדים ישראלים. המחיר גבוה יותר, אבל יש פה גם ציונות".
ואין מדובר רק בציונות אלא גם בפערים מקצועיים. "יש ערך בהעסקת ישראלים, הם מאוד יצירתיים, יש להם דפוסי עבודה עבודה שונים מבאירופה – מוסר עבודה ואחריות. כשביקשנו מהאנשים באירופה להתעורר לתקלות בסוף השבוע, הם הזדעזעו מזה".
לאחרונה החלו בצים לקלוט חיילים קרביים, שסביר להניח שגם מוסר העבודה שלהם יהיה גבוה לא פחות: "המלחמה יצרה אצלנו מוטיבציה לתת חזרה ולגייס עובדים שהם לא מיחידה 8200". לדברי יאיר יש צורך מהותי בהבאת עובדים ממקורות אחרים: "קשה לגייס בארץ, בסוף אלו אותם טאלנטים. העתיד הוא שילוב, במיוחד לארגונים כמונו".
"ישראל מפסידה מהעניין הזה כי אין מספיק הכשרה שתכניס אנשים בשכר סביר שאפשר לעבוד איתו", מסביר יאיר. "זה הפסד גדול למדינה, אלו משרות שיוצאות לחו"ל. אני חושב שזה הפיך, כי העובדה שיש צוות בחו"ל לא אומרת שאי אפשר להביא את המשרות לארץ".
הצוות שעבר לקפריסין – והשאלה בראיון העבודה
"העברנו צוות לקפריסין לתקופה של כחודש בתחילת המלחמה ונוכל לעשות את זה שוב אם יהיה צורך", מספר איקו אזולאי, סמנכ"ל הטכנולוגיות בסולט סקיוריטי (Salt Security) – חברת תוכנה שהפכה ליוניקורן (שווייה מוערך ביותר ממיליארד דולר) בתחום הסייבר ועוסקת באבטחת ממשקי תכנות. עם זה, הוא מדגיש שאצלם בחברה מצב גיוס העובדים קצת שונה. "אנחנו לא מגייסים באופן שונה בעקבות המלחמה או בשל מצבים כאלה ואחרים. אנחנו חברה גלובלית, אנחנו מגייסים אנשים בדרך כלל בארץ וממשיכים לעשות את זה. אנחנו חברה ישראלית וגאים להיות חברה ישראלית, וממשיכים לגייס בארץ".
אזולאי מציין כי הלקוחות הזרים של החברה לא ביקשו שתיערך למתן תמיכה במקרה של הסלמה – אך היא פעלה בנושא כדי להקדים מצבי חירום אפשריים. בשיחתנו הוא אומר שעובדי החברה לא פנו אליו בעניין עבודה מחו"ל וכי לא ידוע לו שהתעניינו בזה, אבל הוא מספר שהשאלה כן עלתה בשיחות עם עובדים פוטנציאליים.
רוב עובדי חברת התוכנה ממשיכים לשבת בישראל ולהעניק תמיכה ושירות בעיקר ללקוחות המקומיים. אך החברה נערכה למתן שירות גם בתקופות מאתגרות בארץ – בין היתר באמצעות טלפונים לווייניים שחולקו לעובדים. לדברי אזולאי, התמיכה בחו"ל קיימת במיוחד לימים שבהם עלול להיות קשה להעניק את השירות מישראל, "בימים שיכול להיות כאן משהו קטסטרופלי ברמה שקשה לנו להגיב מכאן".