שלומית עוזרי וקנין (40) ובעלה עדי הכירו במהלך טיול אחרי צבא בארצות הברית. במשך כשלוש שנים שניהם טיילו ועבדו לפרקים, ואז חזרו לישראל, התחתנו והקימו משפחה. שלוש הבנות שלהם כיום בנות 15, 12 ו-8. עדי עבד כמנהל תפעול בחברות, ושלומית היתה יועצת ארגונית ותוך כדי זה הובילה סטרטאפ, וכיום היא הבעלים והמנכ"לית של קבוצת הדיגיטל והתוכנה "נועדים", שמעסיקה 20 עובדים ומספקת שירותי דיגיטל ותוכנה ל-450 לקוחות. במקביל היא מריצה סטרטאפ שפיתח מוצר שמסייע בניהול חברות בתחום הדיגיטל. "התקבענו למצב של שגרה", היא מספרת, "יצאנו לטיולים קצרים בחו"ל, ומצאתי את עצמי במצב שאני בקושי רואה את הבנות, וידעתי שאני לא רוצה שהבנות שלי יגידו בעוד שנים שהן בקושי ראו את אמא, כי היא הייתה מרוכזת בקריירה. הרגשתי שאני חייבת למצוא את הדרך לעשות גם וגם - גם להשתכר בצורה מכובדת, לפתח את החברה ולא לוותר על מטרות משמעותיות, וגם לחוות אימהות משמעותית. לא ידעתי בדיוק איך לעשות את זה".
אחרי כמה שנים של התלבטויות, בפברואר שנה שעברה נפלה ההחלטה לצאת לטיול ארוך, ותוך כדי שלומית תנהל את החברה מרחוק. בדיעבד, היא אומרת, "לא ידעתי שאצליח לעשות את זה כל כך טוב".
מאחר שעבודתו של עדי, בעלה, לא יכולה להתנהל מרחוק, הוא התפטר. את הדירה שבבעלותם הם השכירו, ואת הבית שהם שוכרים בבאר יעקב השכירו בשכירות משנה.
הטיסה המיועדת של המשפחה הייתה אמורה להיות ב-8 באוקטובר, אך אירועי 7 באוקטובר הביאו לדחייה של שבועיים. במרץ הם חזרו לארץ לחגוג את בת המצווה של הבת האמצעית. באוגוסט האחרון הם יצאו לסיבוב השני שלהם, שהחל בתאילנד. את החגים יחגגו עם חברים בצפון תאילנד. עד כה טיילו בסינגפור, לאוס, וייטנאם, ובתכנון גם הפיליפינים ויפן.
החששות שליוו את ההתחלה, לגבי היכולת לנהל את החברה מרחוק, היא אומרת, התפוגגו מיד. "משהו קורה לך ביומן", הוא מתרוקן משטויות. בארץ כולם 'מתלבשים' לך על היומן בלי שתשימי לב ואין לך יכולת לומר לא. כולם מרגישים בנוח לחדור ליומן שלך, ואין לך את הפניות הרגשית והמנטלית לתת לתאים במוח לפתור אתגרים. גיליתי שכאן אני הרבה יותר יצירתית".
נשמע קשה, לנהל חברה מרחוק.
"ברגע שהיומן מתנקה משטויות את הופכת להיות יותר פרודוקטיבית, עושה רק את הדברים החשובים. הצבתי לי מטרה לעבוד ארבע פעמים בשבוע ארבע שעות ביום, ואני לא רחוקה מזה. מרגע שהתחלתי להתכוונן לזה, התוצאות השתפרו. יש את המשפט הידוע: 'משך המשימה הוא כמשך הזמן שהוקצב לה'. מתברר שככל שאת עובדת פחות את יותר פרודוקטיבית. זה הקסם שקורה: את מתחילה להוציא מהידיים כל מה שאת לא רוצה ולא חייבת לעשות".
"ברגע שהיומן מתנקה משטויות את הופכת להיות יותר פרודוקטיבית, עושה רק את הדברים החשובים. זה הקסם שקורה: את מתחילה להוציא מהידיים כל מה שאת לא רוצה ולא חייבת לעשות"
שלומית עוזרי וקנין
אז את אומרת שלא רק שהחברה לא נפגעה, אלא זה תרם להצלחתה?
"חד-משמעית. אני חושבת שכדי להתפתח אישית ועסקית חייבים אפשרות לצאת מהמסגרת. מכאן אני מצליחה לעשות מהלכים עסקיים שמדהימים אפילו אותי, אני רואה דברים שהיה לי קשה מאוד לראות מהמשרד בארץ. היכולת להנהיג אנשים משתפרת, ההיכרות עם סוגי אנשים חדשים מתרבויות חדשות מאפשרת לי לגדול כאדם ולשפר את יכולות הניהול שלי, אני מבינה אנשים טוב יותר, אני יצירתית יותר ורואה גם יותר רחב וגם יותר רחוק. העובדה ששברתי תבנית משמעותית של צורך לבחור בין קריירה מצליחה לחיי משפחה משמעותיים אפשרה לי להבין שאני יכולה לשבור כל תבנית נוספת, וזה הסיר מגבלות חשיבה רבות שמאפשרות לי לפרוץ גם גבולות עסקיים וניהוליים."
הבנות לא מבטאות איזה רצון ליציבות?
"בגלל שזה כמו טיול ארוך, זה מלווה בהרבה כיף. מה שכן, הן רגילות לגור בבית גדול, שבו לכל אחת מהן יש את הפרטיות שלה, וכאן מצטופפים בשני חדרי מלון לכל היותר. מצד שני, זו הזדמנות פז בשבילן להכיר טוב יותר אחת את השנייה, וזו המציאות שאנחנו כהורים בחרנו עבורן. יש ימים שכולם נתקפים געגועים קשים ורוצים לחזור, ויש ימים מוצלחים. יש לנו סיכום משפחתי שאם אחד מבני המשפחה מאוד רוצה לחזור, כולנו חוזרים".
"הרגשתי כאילו זכיתי לחיות הרבה סוגים של חיים"
תופעת הנוודות הדיגיטלית פרצה לחיינו בעקבות הקורונה. האירוע שהכניס ארגונים בן ליל למצב של עבודה מרחוק הבהיר לכולם שעבודה לא חייבת להתנהל מהמשרד, אלא היא יכולה להתנהל מהבית, ובאותה מידה גם מכל נקודה על הגלובוס.
כיום אין זה נדיר לשמוע על עובדים של חברה במדינה כלשהי שעובדים ממדינה אחרת. מי שלקחו את הקונספט לקצה הם בעיקר צעירים שעוד לא נכנסו למחויבות של משפחה, ועובדים תוך כדי טיול בעולם. כל מה שהם צריכים זה לפטופ.
גרייס מיכאלי (32) ובעלה אייל הם הבעלים של "ד"ר אינגליש", המספקת שירותי תרגום, והורים לשני בנים, בני 6 ו-10. בני הזוג כבר היו מתורגלים בעבודה מרחוק, שכן הם עבדו מהבית. בשלב מסוים גרייס העלתה את הרעיון שיעבדו תוך כדי טיול ארוך, ובעלה, היא מספרת ממקום מושבם הנוכחי באונטריו, קנדה, "נחרד".
למה בכלל חשבת על זה?
"הרגשתי שלא ראיתי מספיק, שאולי יש אפשרות לראות יותר. זה לא היה רעיון של נוודות. בהתחלה חשבנו לעשות קיץ באנגליה, אירלנד וסקוטלנד, בטיול רכבות, ואז העלינו עוד כל מיני אופציות".
בעוד הם משתעשעים ברעיון, פרצה הקורונה, שהביאה בוסט מטורף לעסק שלהם. עד כדי כך שהם העסיקו שמונה מתרגמים ומנהלת משרד. "ישבנו לנו במרפסת של הדירה הקטנה שלנו בבת ים, וחשבתי לעצמי, למה שלא נעשה את זה למשל מאיטליה, כשאנחנו משקיפים על איזה נהר".
בסיום הקורונה פרצה המחאה בעקבות המהפכה המשפטית, ובני הזוג הרגישו שהאירועים הם איתות בשבילם לעשות מעשה. במהלך שנה הם מכרו את הרכוש שלהם, בעיקר ריהוט ורכב, ויצאו לדרך עם ארבע מזוודות וארבעה תיקי גב.
את המסלול החלו לפני שנה וחודשיים ביוון, ולאחר שבועיים עברו לבולגריה, שם שהו חודשיים, וחזרו לישראל לתקופת החגים. הם התכוונו לחזור ב-6 באוקטובר, אך זה לא התאפשר, כך שב-7 באוקטובר הם היו כאן, וטסו יומיים לאחר מכן, לאיטליה. גרייס: "התוכנית במקור הייתה להמשיך לגיאורגיה, אבל קבוצת משפחות שהכרנו בבולגריה נסעה לצפון איטליה, לעיירה חמודה ליד מילאנו, ואמרנו שנצטרף".
אחרי חודשיים באיטליה הגיעו לפורטוגל, וגם שם שהו פרק זמן של חודשיים. לפני כחצי שנה הגיעו לקנדה: חודשיים במונטריאול, ואז המשיכו לאונטריו, שם הם נמצאים כבר חצי שנה. הלינה היא בדירות איירביאנבי, ומאחר שהם שוהים לתקופות ארוכות, הם נהנים ממחירים נמוכים יותר. "הגענו למסקנה שזה הכי טוב והכי בטוח", היא אומרת.
"זה תרם לאיכות החיים שלנו. הילדים למדו דברים שלא היו יכולים ללמוד בשום מקום אחר, וזה גם מאוד תרם לזוגיות. לפני שיצאנו לדרך אמרתי לאייל שכל מה שהוא מדמיין שישתבש, ישתבש. זו חוויה מטורפת"
גרייס מיכאלי
איך מסתדרים עם העבודה והילדים?
"רוב הזמן מישהו מאיתנו עובד והשני עם הילדים. בהתחלה חששתי להגיד ללקוחות שאנחנו 'מנוודים', אבל כשאמרתי, אנשים ממש התלהבו. הדבר הכי חשוב זה להיות גמישים מחשבתית. אני אתן לך דוגמה: בבולגריה גילינו שפירות יער ומאפים הכי זולים, אז זה מה שאכלנו בעיקר, ובאיטליה אכלנו בעיקר פסטה. בבולגריה היה זול מאוד לשכור רכב, אבל באיטליה זה היה כמעט בלתי אפשרי. למדנו להתאים את ההוצאות והצרכים שלנו".
נכון לעכשיו, היא אומרת, הכל פתוח. "יש דיבור על יפן, תאילנד, הוואי, אך כרגע הכל ברמת הדיבורים. משהו קצת נשבר בנו אחרי אוקטובר, אבל זה עדיין שם".
הילדים לא הביעו רצון ליציבות?
"לבן הגדול זה לא אכפת, הצעיר הביע רצון ליציבות. אני חושבת שאין פה איזו תחושה חד-משמעית. הכרנו משפחה שהתחילה שנה שלישית של נוודות, והם אמרו לנו שהם פשוט מנהלים את השגרה שלהם בתוך השינויים.
"אני מרגישה שזה תרם לאיכות החיים שלנו. הילדים שלי למדו דברים שלא היו יכולים ללמוד בשום מקום אחר, וזה גם מאוד תרם לזוגיות שלי ושל בעלי, אנחנו מתקשרים הרבה יותר טוב. הניסיון הזה לימד אותנו להתמודד עם משברים. לפני שיצאנו לדרך אמרתי לאייל שכל מה שהוא מדמיין שישתבש, ישתבש. זו חוויה מטורפת. הרגשתי כאילו זכיתי לחיות הרבה סוגים של חיים".
"זה לא מהלך שמתאים לכל אחד"
שלומית וגרייס מצויות עדיין בעיצומה של החוויה. לעומת זאת, ממי שחזרו כבר לארץ, אפשר לשמוע גם על חוויות שונות, על הקשיים והאתגרים. אולי זה המבט לאחור שמאפשר להן לעשות זאת, ואולי זה פשוט עניין סובייקטיבי שתלוי בסוג העסק ובאישיות, הרי לא כולם חווים את החויה באותו אופן. עם זאת, גם מי שמדברות על הצדדים הפחות ורודים של המהלך, מדגישות שכל בני המשפחה נתרמו ממנו.
ורד חורי ומשפחתה שבו לישראל לפני כשנה משהות בת שנה בחו"ל, שבמהלכה טיילו באיטליה, תאילנד, יפן, המלדיביים, טייוואן ודובאי. חורי, בת 42, נשואה ואם לארבעה, בני 13-4, היא בעלת חברתEwise המתמחה בשיווק ומיתוג ללקוחות גדולים במשק, בהם בנקים, חברות מזון, חברות ביטוח וטכנולוגיה. בחברה, שהוקמה לפני 14 שנה, כ-20 עובדים.
"אני ובעלי יחד מהתיכון", היא מספרת, "תמיד אהבנו לטייל ותמיד דיברנו על זה שכשנהיה בפנסיה נטייל בעולם." הקורונה והמעבר לעבודה מרחוק בעקבותיה הבהירו להם, כמו לרבים אחרים, שזה לא ממש משנה מאיפה עובדים, והם החליטו שבעצם אפשר גם עכשיו. הרעיון היה שבן זוגה, שעובד בעסק משפחתי לעבודות עפר, יהיה אבא במשרה מלאה ולא יעבוד בתקופת השהות בחו"ל. מרגע שהחליטו, היא מספרת, בתוך חצי שנה התארגנו על כל המטלות הלוגיסטיות: מכירת רכוש, השכרת ביתם באלפי מנשה, חיסונים וכו', ויצאו."
איך זה השפיע על העסק?
"זה לא פגע, ונעשו פרויקטים מדהימים תוך כדי זה שהייתי בחו"ל. מה שכן, לא הייתי על במות, לא בכנסים, לקראת סוף השנה היה אפשר להרגיש שזה מאט את היקף העבודה. יש לי כל מיני לקחים לעתיד מהשהות שלנו. למשל, כשנסענו, רק אני הייתי בפוזיציה של מכירות ושיווק. היום אני בונה מחלקה עם עוד שתי עובדות - כך שאני מאמינה שכשנצא לסיבוב הבא, זה כבר יהיה נון אישו. מצד שני, אני מרגישה שמילאתי מצברים, ואני במקום עסקי הרבה יותר טוב. היום כבר חזרתי לעבוד במלוא האינטנסיביות עם דאגות אחרות בגלל כל מה שקורה לנו בארץ".
"לא תמיד היה מקום עבודה נוח, לפעמים שכרתי מקום במתחם עבודה שיתופי, חדר עסקי במלון, או שהפכתי קרש גיהוץ שמצאתי לשולחן עבודה"
ורד חורי
לא קשה לעבוד מרחוק תוך כדי טיול משפחתי? לפעמים פשוט רוצים בעבודה שקט מהילדים, אבל כאן הם כל הזמן איתך.
"עבדתי בסגנון אחר. בגלל השעות ההפוכות מישראל, לא התחברתי לטלפון בבוקר, אלא רק סביב הצהריים. זה אפשר לי לחשוב על העבודה יותר מלמעלה, באמת להוביל ולא רק לעסוק בשוטף כל הזמן. זה דרש מכולנו הרבה ג'ינגולים ופתרונות יצירתיים, כי לא תמיד היה מקום עבודה נוח: לפעמים שכרתי מקום במתחם עבודה שיתופי, חדר עסקי במלון, או שהפכתי קרש גיהוץ שמצאתי לשולחן עבודה, וכשהיינו בקרוואן, זה היה הכי קשוח".
על אף הקשיים, היא מרגישה שהייתה לה הזדמנות יוצאת דופן להגשים את עצמה עסקית, בלי לוותר על הטיולים והחוויה המשפחתית. אבל, היא מדגישה, "זה לא מהלך שמתאים לכל אחד או אחת. נדרשו הרבה גמישות ויצירתיות, גם מצד המשפחה והצוות שלי שמאוד פרגן, וגם מבחינתי. זה כל הזמן לעבור באופן מהיר מסיטואציה אחת לשנייה, מ'מוד' של עבודה ל'מוד' של בילוי, ולהפך".
לאחר הניסיון המוצלח, משפחת חורי מתכננת להמשיך עם הנוודות, אך במתכונת מרוככת: מדי שנה לשהות שמונה חודשים בארץ, ואז ארבעה חודשים טיול וחופשה בחו"ל, שבהם ורד עובדת מרחוק. "אין ספק שאחרי שעברנו שנה פלוס של נוודות, אני יודעת שיש יותר מדרך אחת לנהל עסק", היא מסכמת.
"שנה שהילדים יזכרו לתמיד"
לירון מור, לעומת זאת, מודה שהשהות בת השנה שלה ושל משפחתה כנראה לא תחזור על עצמה. מור, נשואה פלוס שלושה ילדים בני 11-5, היא בעלת "בית הספר לעסקים", חברה שהקימה לפני 15 שנים המספקת קורסים וליווי עסקי לעסקים ומעסיקה כ-15 עובדים.
הכל התחיל מכך שבקיץ 2022 הגיעה המשפחה לקופנגן לפרק זמן של חודשיים, ובהחלטה של רגע רכשו שם בית. זה דחף את הרעיון לרילוקיישן באי למשך שנה, כל עוד הילדים צעירים יחסית.
לפני חודשיים שבה המשפחה לארץ, ומור מודה שזה לא היה פשוט. "לבעלי זה היה יותר קל. יש לו עסק להורדה במשקל, ועוד לפני הנסיעה הוא עבד לא מעט מרחוק. בהתחלה היה לי מעולה, אבל אחרי חצי שנה התחיל לדגדג לי להיות בקצב הישראלי. יש אתגרים לניהול עסק מרחוק. למשל, אתה לא יכול לעשות סיעור מוחות, ולי זה היה חסר. אני גם הפנים של העסק, והצוות גדול, כך שזה לא פשוט. אנשים גם לא מביאים בחשבון שאתה נמצא הרבה מאוד שעות עם הילדים, ובחצי השנה הראשונה לא היתה לי הפניות שרציתי לעסק. מה שכן, בלי קשר לנסיעה הרגשתי צורך לשינוי, והניתוק הזה גרם לי להוביל שינויים בעסק שלא היו קורים לו הייתי בארץ. המרחק והניתוק דחפו לכך, כי זה אפשר לי לפתוח את הראש".
תעשו את זה שוב?
"אני לא בטוחה, כי הילדים גדלים וזה הופך להיות מורכב יותר. אני חושבת שנעשה את זה בפורמט של חודשיים בחו"ל. בכל מקרה, זה אפשר לי לחוות את הילדים אחרת, מה שכנראה לא יחזור, כי ישראל היא מדינה של 'דואינג', ששואבת לתוך המרוץ. זו שנה של חוויות שהילדים יזכרו לתמיד".