ההשקעה שהתפספסה: הטעות שעלתה לי מיליארדים
"ב-2014, שנה אחרי שמכרתי את אמובי, חיפשתי את הצעד הבא שלי", נזכר זוהר לבקוביץ, יזם הייטק ומשקיע. "חבר משותף חיבר אותי לחברת מכוניות חשמליות, ובפגישה הראשונית הייתה כימיה מצוינת. אחרי כמה פגישות בסן פרנסיסקו, שתי ארוחות צהריים בלוס אנג’לס ויום וחצי במפרץ, קיבלתי הצעת חוזה. תפקיד משמעותי עם הרבה RSU".
"התלבטתי, והתייעצתי עם חברים, אנשי הון סיכון",, ממשיך לבקוביץ'. "כולם אמרו לי: ‘עזוב, שום דבר בתעשיית הרכב לא זז. המכפילים נמוכים. החברה הזו מוכרת בעשור פחות מכוניות ממה שטויוטה מוכרת בהפסקת צהריים. לך תעשה משהו מעניין, אולי אפליקציה לסמארטפון'".
"הקשבתי לעצות ופספסתי הזדמנות של פעם בחיים. לא לקחתי את ההצעה והצטרפתי לסטארטאפ מבטיח – כמובן, אפליקציה לסמארטפון. היו לנו 300 מיליון משתמשים והיינו בטוחים שנכבוש את העולם. כמעט עשינו את זה. הגענו למיליארד דולר, אבל משם? גלשנו במהירות של אלוף Luge אולימפי. תוך פחות משנה הסטארטאפ התרסק".
"ומה עם חברת המכוניות? מאז הם עלו לא מעט. נכנסתי לאחרונה למחשב, פתחתי את החוזה ההוא ונחרדתי. רוצים לנחש כמה שוות המניות שהיו כלולות בו לפי השווי הנוכחי? לא! יותר. הרבה יותר. עוד ניחוש? עדיין לא בכיוון, פי כמה וכמה. החמצתי הזדמנות ששווה מיליארדים".
"אז מה התובנה? אולי שהקשבתי יותר מדי לעצות חיצוניות ולא מספיק לאינטואיציה שלי. לפעמים החיים הם פשוט מין ‘You win some, you lose some’, אבל זו ללא ספק אחת ההחלטות שאני מצטער עליה.”
מהפכת הרשתות החברתיות שאילצה להסתגל למציאות חדשה
״בשלושת העשורים האחרונים, בהם אני מובילה את סוכנות ייצוג האופנה, חוויתי כמעט כל היבט של התעשייה הזו״, מספרת זיוה מיכאל, מנכ״לית סוכנות הייצוג יולי. ״בעבר, היינו רגילים לכך שהדוגמנים והדוגמניות התאימו לדפוס אחיד ומקובל, ורוב מיוצגי הסוכנות השתלבו במסגרת זו.
החרטה שלי היא שלא הצלחתי לצפות מראש את השינוי הדרמטי והמהיר שעברה תעשיית האופנה והבידור כשהתחילה מהפכת האינסטגרם והרשתות החברתיות. בפועל היא הביאה עימה אתגרים גדולים ותהיות: איך נשמור על הרלוונטיות של הסוכנות? איך נצמצם את הפער בין עולם הדוגמנות המסורתי למציאות החדשה של משפיעניות הרשת? ומה המשמעות של שינוי זה עבור תעשיית האופנה והפרסום?
למעשה, ראיתי את עולם הדוגמנות משתנה לנגד עיניי, כשהדוגמניות המקצועיות שטיפחנו לאורך השנים מפנות את מקומן למשפיעניות וליוצרי תוכן. השינוי דרש מאיתנו לשנות לחלוטין את התפיסה המקצועית ולהתאים את הסוכנות לעולם החדש. חיפשנו טאלנטים שונים מאלה שעבדנו עמם בעבר, והיינו חייבים ללמוד שפה חדשה. זה לא היה פשוט, במיוחד עבור מי שהתרגלה לעבוד עם דוגמניות מסלול וצלמי אופנה מסורתיים.
ככל שהתקדמנו, הבנתי שהשינוי פתח בפנינו הזדמנויות חדשות ומרגשות. פתאום יכולנו לפנות לקהלים רחבים יותר ולהעניק ללקוחותינו ערך מוסף שלא התאפשר בעבר. היום, אני יכולה לומר בביטחון שלמרות הזמן שלקח לנו להסתגל, השינוי תרם לנו לצמיחה משמעותית. הוא אילץ אותנו להיות יצירתיים, גמישים ופתוחים לרעיונות חדשים. מעל לכל, למדתי שיעור חשוב: תמיד להיות ערנית לשינויים בתעשייה ולהיות מוכנה להסתגל במהירות״.
להקשיב לאינטואיציה: החלטות גיוס שמושפעות ממשובים ולחצים חיצוניים
״אני מתחרט על כך שבמקרים מסוימים של גיוס בכירים התבססתי על משובים חיצוניים ולחצים מצד גורמים שונים לגייס כי זו משרה דחופה, במקום להקשיב לאינטואיציה שלי על דברים שעלו מהגיוס עצמו", משתף, זיו אלול, יזם, משקיע ומנכ״ל Pery. "היו לא מעט פעמים שבהן המשובים המקצועיים נראו חיוביים מאוד, אבל תחושת הבטן שלי אותתה שמשהו לא מסתדר, ודווקא כשהתעלמתי ממנה, הבנתי בדיעבד שהמועמד לא היה הבחירה הנכונה".
"זה קרה לי לפחות בשני מקרים שבהם גם תחושת הבטן שלי לגבי תהליך הגיוס עצמו לא הייתה טובה. במקרים כאלה, כשהמועמד לא מגיב בזמן סביר, לא עונה בקצב הנכון או מעביר ממליצים לא מאלו שהתבקש -אלו דגלים אדומים שיכולים להצביע על חוסר התאמה. אבל לעיתים, בגלל הלחץ לסגור את המשרה מהר, יש נטייה להתעלם מאותם סימני אזהרה ולהתפתות לסיים את התהליך, במיוחד כשמדובר בתפקיד קריטי", הוא אומר.
"תהליך הגיוס הוא לא רק עניין של מקצועיות, אלא גם של התאמה אישית ואינטראקציה. האופן שבו המועמד מתנהל בתהליך הגיוס חשוב לא פחות מהכישורים המקצועיים שלו, וזה משהו שלפעמים מתעלמים ממנו כשממהרים לסגור משרה. הלחץ יכול לגרום לכך שנוטים להתמקד אך ורק בהיבטים המקצועיים ולהתעלם מהסימנים שיכולים להעלות דגלים באשר להתאמת המועמד מבחינה אישית".
"עם הזמן, למדתי להקשיב יותר לאינטואיציה שלי ולא לוותר על תחושת הבטן, גם בחברות גדולות וגם בקטנות יותר. ככל שתהליכי הגיוס יהפכו למבוססי AI יש חשש שהאלמנט האישי ייטשטש, וזה עלול להקשות על זיהוי עד כמה המועמד באמת מתאים לתפקיד – לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינת הכימיה וההתאמה התרבותית לחברה״.
חרטה דיפלומטית: ההזדמנות שהוחמצה לקדם נורמליזציה אזורית
״במהלך השנים שבהן הייתי בשירות דיפלומטי בקהיר, לא פעם הרגשתי שאולי הייתה לנו הזדמנות לקדם משהו גדול יותר, שיכול היה להניח את היסודות לנורמליזציה רחבה יותר במזרח התיכון, כולל עם מדינות כמו סעודיה״, משתפת רות וסרמן-לנדה, חברת כנסת לשעבר במפלגת כחול לבן, מומחית לזירה הערבית, ובעלת חברה לייעוץ אסטרטגי.
״בזמנו, העולם הערבי היה רחוק מאוד מישראל, אך לצד המתח, היו שיחות מאחורי הקלעים, מפגשים לא רשמיים ורגעים דיפלומטיים שהותירו פתח לתקווה. במבט לאחור, אני מרגישה תחושת חרטה מסוימת – אולי היה ניתן לעשות יותר. אולי יכולנו להניע תהליכים שהיו מקרבים את סעודיה ושאר מדינות האזור לישראל כבר אז, ולא להסתפק רק בשמירה על הקיים.
במקביל, אחד האתגרים המורכבים ביותר מול מצרים עצמה היה ההסתה המושרשת במערכת החינוך והשיח הציבורי כלפי ישראל והיהודים. למרות הסכם השלום, האיבה הייתה חלק בלתי נפרד מהחינוך המצרי, וזה אתגר שאיתו היינו צריכים להתמודד יום יום. ישראל מחזיקה במנופים רבים, ואני מאמינה שעלינו להפעילם בנחישות כדי לדרוש שינוי משמעותי – לא רק במסגרת ההסכמים הפוליטיים, אלא גם בתודעה הציבורית של שכנותינו. איננו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על הדרישה להפסיק את ההסתה במערכת החינוך״.
ההשקעה שהשתבשה: התלהבות ראשונית שהובילה להפסד אפסי
״לפני כשנה השקענו במיזם שנראה כהזדמנות יוצאת דופן, והתחושה הראשונית הייתה של התלהבות ואופטימיות. היינו משוכנעים שהמיזם הזה יוכל לחולל שינוי משמעותי ולהביא ערך רב לתחום שבו אנו פועלים״, מספר יונתן מנוחין, מנכ״ל המכון הישראלי לחדשנות. ״ככל שהתקדמנו, החלו להתגלות פערים משמעותיים לגבי חזון החברה. הפערים הללו, שלא היו ברורים בתחילת הדרך, הפכו את השותפות למאתגרת ואת התקדמות המיזם לקשה יותר ויותר. במקום ההרמוניה שציפינו לה, גילינו שנדרש מאיתנו לבחון מחדש את ההתאמות שביססנו על תחושות ראשוניות.
ההתנסות הזו לימדה אותי רבות על החשיבות של בדיקה מעמיקה, לא רק של הנתונים העסקיים והפיננסיים, אלא גם של ההתאמה הערכית והחזונית. לעיתים, הפיתוי לרוץ קדימה מתוך התלהבות ראשונית מוביל להתעלמות מסימנים מוקדמים לכך שאין סינרגיה מספקת בין הגורמים המעורבים. כיום, אני שם דגש על כך שכל שותפות תיבנה על בסיס הבנה עמוקה של המטרות המשותפות ושל הערכים שמובילים את הפרויקט.
למדתי ששותפות מוצלחת אינה נמדדת רק בהצלחה כלכלית או ברעיון טוב, אלא בבניית מערכת יחסים המבוססת על אמון הדדי, תקשורת פתוחה וסינרגיה אמיתית. כשזה לא מתקיים, חשוב לדעת מתי לקחת צעד אחורה ולבצע הערכה מחודשת, גם אם זה קשה. החוויה הזו העניקה לי שיעור חשוב על ניהול סיכונים נכון, על קבלת החלטות מאוזנות ועל החשיבות שבבחירת השותפים הנכונים לפרויקט."