תקדים בבית המשפט העליון: בפסק דין שפורסם אתמול (ב') נקבע כי ילדים שנולדו בעקבות הפריה מלאכותית מזרעו של חלל צה"ל, אשר ניטל ממנו אחרי נפילתו ולפי בקשת הוריו, זכאים לתמלוגים ולהטבות להם זכאיות משפחות שכולות. זאת, גם אם לא היה קשר זוגי בין אם הילד לבין הנופל, וגם אם הנופל לא הביע בחייו רצון והסכמה להביא בדרך זו ילד לעולם.
התיק הגיע לעליון אחרי שהמדינה דחתה את בקשת התמלוגים שהגישה ילדה שנולדה מהפריית זרעו של חלל צה"ל, 11 שנים אחרי שנהרג. אם הילדה לא הכירה את החלל ולא הייתה קשורה אליו, וההליך בוצע בהסכמה בינה לבין הוריו, שקיבלו אישור מבית המשפט לבצע את ההפריה. בית המשפט המחוזי דחה את עמדת המדינה וקבע כי הילדה זכאית לתמלוגים, ועל החלטה זו ערערה המדינה לעליון.
המדינה טענה כי החוק נועד להעניק הטבות לילד שנולד מאם אשר חלקה עם החלל תא משפחתי לפני שנהרג. עוד טענה המדינה כי מטרת החוק הייתה לשלם למי שהיו תלויים כלכלית בחלל, ובמקרים שבהם הוא הביע רצון עוד בחייו בהליך של הפריה ונתן לו את הסכמתו.
מהנתונים שפירטה המדינה עולה כי מאז פרוץ המלחמה בוצעו 105 הליכים של קצירות זרע לאחר המוות, לבקשת הורי חללים. העלות הכוללת של תמלוגים והטבות לכל יתום מגיעה, לפי המדינה, לכ־2 מיליון שקל עבור כל יתום.
"אין מקום לניחושים ולפירושים"
השופט אלכס שטיין דחה את עמדת המדינה. לדבריו, החוק מחייב לשלם תמלוגים ל"ילדו של הנספה", ואין כל דרך אחרת להבין את ההגדרה. הוא ציין כי ניסיון המדינה לפרש באופן אחר את הרציונל שמאחורי הניסוח הברור בחוק מבזבז את זמנו של בית המשפט, וכי "אין מקום לניחושים ולפירושים". משכך, אם החלל הוא אביו הביולוגי של הילד הנושא את המטען הגנטי של אביו, הילד יהיה זכאי להטבות.
שטיין הוסיף כי על המדינה להכיר תודה למי שנפל למען ביטחונה, וכי ההטבות שמעניק החוק הן "המעט שבמעט" שניתן לעשות לשם כך: "הכרת־התודה שהמדינה חבה לנספה בשמה ובשם כולנו צריכה להיות מכוונת אל אותם ילדים ובני הזוג - מבלי לבדוק מניין הם באים, לאן הם הולכים ומה היה טיב היחסים בינם לבין הנספה", פסק שטיין.
השופטים יוסף אלרון ודוד מינץ הצטרפו לקביעותיו של שטיין. מדובר בהרכב המזוהה עם המחנה השמרני בבית המשפט העליון. בעקבות דחיית הערעור של המדינה, השופטים אף פסקו כי המדינה תשלם לילדה הוצאות משפט בגובה 25,000 שקל.
מספר ההליך: רע"א 4126/24