א' נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן והותיר אחריו שתי צוואות סותרות לכאורה שבגללן יצאה גרושתו למאבק משפטי נגד אלמנתו - הגרושה טענה שהצוואה שבה הוריש את רכושו לאישה שלה היה נשוי במותו לא תקפה.
המנוח ערך במהלך חייו שלוש צוואות, אך הדיון המשפטי התרכז בשתי האחרונות. בצוואה השנייה שנכתבה בשנת 2007, ציווה המנוח את רכושו לגרושתו צ'. בצוואה השלישית שנערכה בדצמבר 2021, כחודש לפני מותו, הוא שינה את הוראותיו והעביר את כל עיזבונו לרעייתו נ'.
נישואיו של המנוח לצ' הסתיימו בשנת 2011, ובמהלך המשפט הובאו עדויות להתעמרות ואף אלימות פיזית שהיא הפעילה נגד א', שהובילו לגירושים. לאחר מותו, צ' מצאה מה שחשבה כפרצה בירוקרטית בחוק בעקבות צוואה שערכו בזמנו במשותף, ודרשה לקיים אותה ולא את הצוואה המאוחרת יותר שבה הוריש את כספו לנ'.
צ' ביקשה מבית המשפט לקיים את צוואת 2007, בטענה שמדובר בצוואה הדדית שערכו היא והמנוח יחד וכי לא ניתנה לה הודעת ביטול כנדרש לפי החוק. מנגד, נ' ביקשה לקיים את צוואת 2021, וטענה כי המנוח היה בדעה צלולה כאשר ערך את צוואתו האחרונה.
בדיונים שנערכו בבית משפט, טענה אלמנתו של א' כי צ' התעללה בו רגשית ופיזית במהלך נישואיהם ושהוא נאלץ לעזוב את ביתם כי חשש לחייו, ובסוף החליט להתגרש. בנוסף, הועלו טענות שלפיהן צ' מנעה מהמנוח לראות את בתם המשותפת.
במסגרת ההליך המשפטי נבדקה כשירותו המשפטית של המנוח בעת עריכת צוואתו האחרונה. נ' טענה כי המנוח ערך את צוואתו האחרונה מתוך רצון חופשי ושקול.
מומחים רפואיים קבעו כי על אף מחלתו, היה המנוח צלול וכשיר לערוך צוואה בשנת 2021. בית המשפט פסק כי המנוח הביע באופן ברור את רצונו לשנות את הצוואה הקודמת. השופט שקל את כלל הטענות והחליט כי צוואת 2021 היא זו שתקפה. הוא דחה את בקשת הגרושה לקיים את צוואת 2007 וקבע כי כל עיזבונו של המנוח יועבר לאלמנה.
בפסיקתו, קיבע השופט עקרון שלפיו הליכי גירושים יכולים להוות ביטול של צוואה הדדית גם ללא הודעת ביטול רשמית. השופט כתב בפסיקתו כי "סבורני כי הודעות המנוח אל המתנגדת על כי חפץ להתגרש, צווי ההגנה אשר הוגשו בין הצדדים, הליכי הגירושים והצוואה המאוחרת, די בהם, יחד עם בחינת תום הלב של הצדדים, בחינת סבירות ההכרעה ושיקולי צדק, כדי להוות תחליף להודעת הביטול בכתובים למצווה השני אודות ביטולה של הצוואה ההדדית".
עורכי הדין בעז קראוס וירדן קראוס שוקרון שמייצגים את האלמנה, הגיבו לפסיקה ואמרו כי "מדובר בפסק דין חשוב בו בית המשפט קבע כי סכסוך גירושים קשה בין המנוח לגרושתו כמוהו כהודעת ביטול של צוואה הדדית שנערכה לטובת הגרושה ובכך מימש את רצונו של המנוח".