בשקט ומתחת לרדאר, במשרד האוצר מגבשים בשבועות האחרונים תוכנית גיבוי לתרחיש שבו הממשלה תימנע מלהעביר את תקציב המדינה ל־2025 עד תחילת השנה מסיבות פוליטיות. לפי הלו"ז המקורי, הממשלה הייתה אמורה לאשר השבוע את הצעת התקציב, אך לפי שעה עוד לא הוכרעו מסגרות התקציב. התוכנית, בהובלת מנכ"ל האוצר שלומי הייזלר, כוללת רשימה של רפורמות ותיקוני חקיקה, שמטרתם להקטין את הוצאות הממשלה טרם הכניסה לתקציב המשכי.
קצבאות ומיסים
היקף החבילה של האוצר מגיע ל־20־25 מיליארד שקל בהתכנסות פיסקלית - קצת יותר מ־1% תוצר. רשימת הצעדים כוללת איחוד של שתי המדרגות הנמוכות לתשלום מס הכנסה, כך שבעלי שכר נמוך ישלמו מס גבוה יותר. כיום, בעלי הכנסה שנתית עד 84,120 שקל, שהם 7,010 שקל בחודש, מחויבים במס מינימלי בשיעור של 10%. המדרגה השנייה, המשקפת הכנסה חודשית של עד 10,060 שקל, מחייבת בתשלום מס של 14%. לפי אומדני האוצר, מהלך זה לבדו אמור להגדיל את הכנסות המדינה בכ־2 מיליארד שקל בשנה.
צעד אחר שמציעים באוצר עלול להקים התנגדות מצד המפלגות החרדיות. כיום, קצבאות הילדים שמשלמת המדינה בגין ילד שישי ושביעי גבוהות מהקצבאות עבור כל אחד מחמשת הילדים הראשונים. באוצר מציעים להשוות את הקצבאות המוגדלות למשפחות מרובות ילדים לאלה שמקבלות יתר המשפחות, בחישוב לכל ילד.
עוד כוללת התוכנית הקפאות של עדכונים שונים, במטרה למנוע גידול אוטומטי בהוצאות הממשלה החל ב־1 בינואר. כך יוקפאו עדכוני מדרגות מס הכנסה, נקודות זיכוי מס, מדרגות מיסוי מקרקעין, קצבאות הביטוח הלאומי, והתאמת שכר המינימום לשכר הממוצע במשק. צעדים אלה נחשבים "רכים" יחסית, כיוון שהם לא מטילים גזירות חדשות על הציבור אלא מונעים ממנו באופן זמני הטבות כספיות חדשות. הקפאה מורכבת יותר שרוצים להעביר באוצר היא של העלאות השכר המתוכננות למאות אלפי עובדי המגזר הציבורי בשנה הבאה, שתצריך את הסכמת יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד, לשינוי הסכם המסגרת שנחתם מולו.
ברשימה קיימים גם צעדים מוכרים לביטול הטבות מס, שבאוצר ניסו כבר להעביר בעבר ללא הצלחה: ביטול הפטור ממס על יבוא אישי מחו"ל עד מחיר של 75 דולר, המכוון בעיקר לקניות מקוונות ברשת; "טיפול" בפטור ממע"מ על תיירות נכנסת (בשנים האחרונות ניסו באוצר לבטלו); והטלת מע"מ על שירותים דיגיטליים זרים, מה שמכונה "מס נטפליקס".
לא תהיה להם ברירה
עד כה קיימו בהנהלת האוצר שלושה דיונים בנושא. על פי לוח הזמנים שהגדיר הייזלר לתוכנית ההתאמות, ב־22 באוגוסט תיערך ישיבת סיכום באוצר, בה יוצגו טיוטות לצעדים ההתכנסות. עד ה־1 בספטמבר יסוכמו הפרטים המשפטיים עם משרד המשפטים לצורך קבלת חוות הדעת הנדרשות. בעוד קצת יותר מחודש, ב־15 בספטמבר, תושלם הכנת הצעות החקיקה לצעדים שבסמכות האוצר, וכתיבת טיוטות הצעות המחליטים לצעדים שבסמכות משרדים אחרים.
לפי סיכום הדיון האחרון, במקביל יחלו באגף תקציבים בהכנת תוכנית לצמצום תקציבי משרדי הממשלה, בהוצאות שלא קשורות במלחמה. השיח התקציבי המפורט בין האוצר ליתר משרדי הממשלה טרם החל וממתין להכרעות של הדרג המדיני.
סמוטריץ' לא מעורב ואינו שותף לישיבות שהתנהלו באוצר בנושא תוכנית הגיבוי, אבל הוא מודע לקיומן. בכל אופן, גם היא תצריך לבסוף אישור של הדרג המדיני כדי לצאת לפועל. לכן עולה השאלה, אם הפוליטיקאים ממסמסים את התקציב כדי להימנע מצעדים כואבים פוליטית - מדוע שיאשרו את החבילה שמציעים באוצר? התשובה, להערכת גורמים באוצר, היא שלבסוף לא תיוותר בידיהם ברירה.
תוספות של עשרות מיליארדי שקלים שנמצאות על הפרק לתקציב הביטחון אפילו בתרחיש אופטימי שבו אין מלחמה בלבנון ובעזה בשנת 2025, לצד החשש מפני הורדות דירוג אשראי נוספות ופגיעה ביוקרה של ישראל בקרב משקיעים זרים - עלולים לדחוק את הממשלה ברגע האחרון ל"קיצוצי אין־ברירה". אם זה יקרה, לדרג המקצועי תהיה תוכנית מוכנה לשלוף.
בנוסף, הצעדים שבחרו באוצר הם רכים ביחס להצעות המקוריות לתקציב, שם דובר על היקף קיצוצים והעלאות מסים של 30־50 מיליארד שקל. כך שבמידה, ניתן לראות בתוכנית פשרה מול סמוטריץ' ונתניהו. באוצר לא בטוחים שזה ימנע שימוש ברעיון של יועצו הכלכלי של נתניהו, פרופ' אבי שמחון, לעשות שימוש בקופסאות חוץ תקציביות כמו בקורונה, שיגדילו את הגירעון, אבל יאפשר לצמצם את היקפן.
מקרה בוחן 2003
בשנים כתיקונן, חוק ההסדרים שמאושר לצד תקציב המדינה הוא הפלטפורמה המרכזית של הדרג המקצועי לקדם שינויים רוחביים להקטנת הגירעון ועידוד הצמיחה. בהיעדר תקציב חדש, כיצד יכולים להוביל באוצר שינויים פיסקליים? השאלה הזו נבחנת כעת בפן המשפטי.
מסתמן שניתן להעביר מעין חקיקת הסדרים מצומצמת, גם אם לא בטוח שהיא תכונה כך. במקום חוק הסדרים שאישורו נכרך באישור התקציב עצמו, הכוונה היא להעביר את תיקוני החקיקה עוד בשנת התקציב הנוכחית. תיאורטית, ניתן להעביר חוק הסדרים במנותק מתקציב המדינה. לראייה, כך עשה כבר שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו בשנת 2003.
ההבדל הוא שהתקציב אז אושר מראש במועדו, ולכן קל יותר היה להעביר את חקיקות ההסדרים לאחר מכן - בעוד שהפעם מנסים באוצר להספיק ולהקדים את פקיעת תוקפו של התקציב היוצא. הבדל בולט נוסף הוא שכעשרים שנים אחרי אותה תוכנית התייעלות קשה שהעביר נתניהו, בסיבוב הנוכחי הוא נראה כמי שמעכב לצד סמוטריץ' את צעדי ההתכנסות הנדרשים לפי האוצר.