כדי להמחיש את המחיר שאזרחי ישראל משלמים על הסחבת בתקציב 2025, פרופ' עומר מואב ממשיל את המצב הנוכחי למשק בית שבו המפרנס העיקרי פוטר - אבל שומר את זה בסוד משאר בני המשפחה: "במקום לגלות לבן או לבת הזוג שלו שהוא פוטר, הוא לוקח הלוואה גדולה והם והילדים ממשיכים לחיות כרגיל. אבל כולנו מבינים שבסוף הכל יתגלה ותהיה מכה קשה, ומישהו יצטרך לשלם את כל החובות האלו".
עוד בנושא ב-N12 כלכלה:
• נגיד בנק ישראל בראיון מיוחד: "יצטרכו גם להעלות מיסים"
• בנק ישראל מזהיר: זה המחיר שנשלם על הסחבת בתקציב 2025
• הממשלה "פרצה" את מסגרת התקציב: מה זה אומר
• "בדרך לקטסטרופה כלכלית": משמעות הורדת דירוג האשראי
העיכוב בתקציב 2025 מטריד מאד את נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, שבמסגרת תפקידו משמש גם כיועץ הכלכלי לממשלה. בימים האחרונים מנסה ירון להגביר את הלחץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לקדם את גיבוש התקציב. בהודעת הריבית שפרסם אתמול אף הזהיר בנק ישראל כי "האי-ודאות סביב תקציב המדינה לשנת 2025 וביצוע ההתאמות הנדרשות להקטנת הגירעון באופן מתמשך, תורמת לעלייה בפרמיית הסיכון ועלולה להקשות על חזרת האינפלציה ליעדה". ובמילים פשוטות: הסחבת באישור התקציב עלולה להביא לעליית האינפלציה ולתרום ליוקר המחיה.
הקשר הזה הוא לא בהכרח אינטואיטיבי, ולכן נתעכב עליו לרגע: תקציב מדינה נועד בין היתר להראות שהממשלה מתכוונת לעודד צמיחה עתידית במשק, כזו שתאפשר לה גם לפרוע את ההלוואות שהיא מגייסת מרוכשי אגרות החוב שהיא מנפיקה. אלא שהסחבת שבה נוקטת הממשלה בקידום תקציב 2025 משדר לשווקים שמדינת ישראל לא לוקחת מספיק ברצינות את ניהול החובות שלה. כתוצאה מכך, פרמיית הסיכון והריביות שישראל משלמת על אגרות החוב שלה עולות, והמשקיעים פחות מעוניינים להשקיע במשק המקומי.
התהליך הזה מייצר לחץ גם על שער החליפין ומחליש את השקל מול הדולר - מה שאוטומטית משפיע על האינפלציה: ככל שהשקל חלש יותר, היבואנים משלמים יותר שקלים עבור כל מוצר שהם מייבאים, וגם עלויות האנרגיה שנרכשות בדולרים דורשות יותר שקלים. מכאן: עיכוב התקציב משדר חוסר רצינות לשווקים, פרמיות הסיכון והריביות עולות ומחלישות את השקל, עלויות הייצור והיבוא מטפסות, והמוצרים שמשווקים לצרכנים מתייקרים.
השפעה נוספת שהציבור מרגיש בכיס בגלל הסחבת בתקציב ניכרת בתשלומי המשכנתאות. זאת משום שחוסר הוודאות לגבי תקציב המדינה העתידי משפיע על השיקולים של בנק ישראל בבואו להחליט על הורדת ריבית. וכשהריבית נותרת גבוהה, גם תשלומי המשכנתה נשארים גבוהים יותר.
"זה שהממשלה לא מקדמת תקציב עם התאמות מתורגם בסופו של דבר לזה שהריבית נותרת יותר גבוהה והאינפלציה יותר גבוהה", אומר פרופ' איתי אטר מאוניברסיטת תל-אביב, ראש פורום כלכלנים למען הדמוקרטיה ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. אטר מציין השפעה נוספת שהציבור צפוי להרגיש והיא בקרנות הפנסיה: "הפנסיות שלנו מושקעות בחלקן הגדול באגרות חוב של ממשלת ישראל, והערך שלהן יורד בגלל העלייה באינפלציה".
"ישראל רצה למשבר בעיניים פקוחות"
"כלכלנים רוצים לראות שיש איזה תוואי שבו הגירעון יורד ובסופו של דבר המדינה חוזרת ליחס חוב-תוצר במגמת ירידה", מסביר פרופ' מואב, מרצה באוניברסיטאות ווריק ורייכמן ומגיש הפודקאסט עושים חשבון. "כל שקל שהמדינה מוציאה הוא שקל שהציבור ישלם בסוף ובתוספת ריבית. אין שום אפשרות אחרת. אם המדינה מגדילה את ההוצאות ולא מעלה מיסים כי היא רוצה להסתיר מהציבור שזה נעשה על חשבונו - אז היא תצטרך לכסות על זה בעתיד. כמו שמשק בית לא יכול לחיות לנצח על המינוס ולהגדיל אותו עוד ועוד, גם מדינה לא".
לדבריו, הסכנה ארוכת הטווח של מדיניות הסחבת התקציבית היא גדולה: "בסופו של דבר רואים שכתוצאה מחוב גבוה מדינות נכנסות לפשיטת רגל", מזהיר מואב. "אפשר להגיע למצבים כמו שהגיעו בעבר יוון וארגנטינה, שלא הצליחו להחזיר את החובות שלהן. במצב כזה גם אי אפשר לגייס יותר חוב, ואז בבת אחת נאלצים לעשות קיצוצים דרסטיים. מדינות אחראיות עושות את המהלכים לפני המשבר, אבל מדינת ישראל רצה למשבר בעיניים פקוחות".
דוגמה היסטורית לכך היא תוכנית הייצוב שקידמה ממשלת ישראל ב-1985, ואף הועתקה בידי ממשלות אחרות כמו שוודיה ב-1990: "הדגש היה להפסיק עם מדיניות שמיטיבה עם הציבור כיום על חשבון דורות העתיד", מסביר מואב. "אבל ממשלת נתניהו עושה בדיוק הפוך: אחריי המבול, עכשיו נחגוג. וזה מגיע לרמות של אבסורד לפעמים בפרטים קטנים. לא ברור מאיפה יביאו את הכסף למימון המשך המלחמה והמפונים, ובינתיים ממשיכים לתקצב בסכומים גבוהים מורשת יהודית. זה לא שמורשת יהודית לא חשובה, אבל עכשיו במלחמה?".
"כך גם שיפוץ הבריכה של נתניהו. זה כסף קטן אבל זה סמלי", ממשיך מואב. "ברגע שממשלת ישראל נוהגת בחוסר אחריות אז אף אחד לא מוכן להיכנס מתחת לאלונקה. אי אפשר לצפות מההסתדרות לוותר על תוספות שכר כשהממשלה לא מראה שהיא מתייחסת למצב ברצינות".
החוק קובע שבהיעדר תקציב מאושר, הממשלה תעבור להתנהל בתקציב המשכי - כלומר כזה שמבוסס על השנה שקדמה לה ולא על הצרכים החדשים והאמיתיים, וכל זאת תוך שורה של מגבלות. "תקציב מאפשר למשרדי הממשלה לדעת כמה כסף יש להם ומה סדרי העדיפויות, ובהתאם לכך לתכנן את הפעילות שלהם", אומר אטר. "כשאין תקציב, אתה נשאר בסוג של חוסר ודאות, בטח ובטח כשמתרחש אירוע כמו מלחמה, ואז תקציב השנה הקודמת לא מותאם למציאות ולא לוקח בחשבון את האילוצים".
"הפוליטיקאים צריכים לקבל החלטות"
בראיון שהעניק אתמול ל"המהדורה המרכזית" חזר נגיד בנק ישראל והדגיש את הצורך בביצוע "התאמות" בהיקף של 30 מיליארד דולר - כלומר הממשלה תצטרך לאתר מקורות תקציביים חדשים גדולים. אלו יכולים להגיע או מהקטנת צד ההוצאות - כלומר קיצוצים בשירותים לאזרחים; או מהגדלת ההכנסות - כלומר העלאת מיסים או ביטול פטורים קיימים ממס.
"כל ההתאמות האלו זה קשה", מודה אטר, "אבל מה לעשות, צריך להתמודד עם המציאות העגומה שבה אנחנו נמצאים והפוליטיקאים צריכים לקבל החלטות. הממשלה לא באירוע ולא מסוגלת להתמודד עם הדברים האלו".
החשודים המיידיים שעליהם מצביע אטר כדי לקצץ בהוצאות הם הכספים הקואליציוניים ומשרדי הממשלה המיותרים - בדומה להמלצות קודמות של הדרגים המקצועיים באוצר ובבנק ישראל. בצד ההכנסות באוצר כבר גיבשו רשימת הצעות, אך השאלה היא איזה מהן אם בכלל ימצאו בסופו של דבר את דרכן לתקציב 2025.
"השאלה היא מי ישלם", מחדד מואב. "אם זה יבוצע דרך העלאת מיסים, אלו יהיו בעיקר בעלי ההכנסות היותר גבוהות, אבל לא רק - כי המס הטבעי ביותר להעלות זה מע"מ, שכולם משלמים". אף שהמע"מ הוא המס שככל הנראה קל יותר להעלות, מחקר שפרסם לאחרונה משרד האוצר הראה כיצד העלאת המע"מ פוגעת במיוחד בשכבות החלשות.
הבעיה לדברי מואב היא שבמקום לדון באפשרויות השונות ולנסות להכריע ביניהן, "הממשלה כולה נוהגת באווירה של הפקרות וחוסר אחריות. זה לא רק ראש הממשלה ושר האוצר. שרת התחבורה מירי רגב רוצה לבטל עכשיו את התשלום עבור שימוש במנהרות הכרמל - אז מאיפה הכסף יגיע? זה לחפש מאיפה להוריד מיסים משיקולי פופוליזם".
מואב מציע לממשלה דווקא להעלות מיסים על פעילויות שהיא רוצה לדכא: "רוב המיסים פוגעים בפעילות הכלכלית, ולכן יוצרים עלויות נוספות", הוא מסביר. "לכן, המיסים שהכי נכון לגבות הם כאלו כמו אגרות גודש, כי זו פעילות כלכלית שאתה באמת רוצה לצמצם".
הצעה נוספת של מואב לממשלה היא לקחת דוגמה מהממשלה החדשה בבריטניה: "בימים האחרונים ראש הממשלה הנכנס שם אמר שהוא מבין שהם עומדים מול קיפה ריקה כי קודמיו נהגו בחוסר אחריות וכעת לדבריו 'נצטרך לנהוג במהלכי צנע'. יום אחד גם ממשלת ישראל תיפול ותקום ממשלה חלופית, ואז יגידו שחייבים מהלכי חירום כואבים. אי אפשר להימנע מתשלום המחיר. וכמו שהנגיד אומר, מוטב להתארגן מראש כדי לצמצם את המכה".