ע', תושב המרכז, לא דיבר עם משפחתו יותר מ-20 שנה והקשר ביניהם נותק לגמרי. לקראת סוף חייו הוא היה חולה וסיעודי. הוא החליט להוריש את עזבונו, 15 מיליון שקלים, לשני חבריו שטיפלו בו בשנים האחרונות של חייו.
ע' סבל מסוכרת, שבעקבותיה עבר טיפולים רפואיים קשים. בשנים האחרונות של חייו היה כבד ראייה וכמעט שלא ראה. למרות מצבו, איש מבני משפחתו לא בא לעזור לו והוא היה בנתק מוחלט מהם. שני חבריו שעזרו לו וביקשו את קרבתו, ערכו עבורו קניות, אירחו לו חברה וסייעו לו להגיע לבית הכנסת השכונתי, שהיה מרכז עולמו.
לאחר שע' הלך לעולמו, משפחתו גילתה שהוא החליט להוריש את עזבונו, שעמד על 15 מיליון שקלים, לשני חבריו. בני משפחתו התנגדו לצוואה בטענה שהחברים שסעדו אותו השפיעו עליו השפעה בלתי הוגנת ואילצו אותו לחתום על הירושה לטובתם.
בפסק הדין שהתקבל בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב בחודש יוני האחרון, דחה השופט ליאור ברינגר את טענותיהם של בני המשפחה והסביר כי כאשר קיימת טענה להשפעה בלתי הוגנת, נטל ההוכחה מוטל על הטוענים. הוא ציין שהטוענים לא היו בקשר עם המנוח מאז תחילת שנות ה-2000, ולכן לא יכלו לדעת האם המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת.
"לא היה להם קשר עם המנוח שנים רבות", ציין השופט. "כיצד יודעים המתנגדים, קרובי המשפחה של המנוח, אם מישהו השפיע על המנוח השפעה כלשהי, הוגנת או בלתי הוגנת?"
נוסף לכך, הוצגו בפסק הדין הוכחות רבות לכך שהמנוח היה כשיר קוגניטיבית, בהן שיחות עם שכניו ועם מכריו לאורך השנים. כמו כן, חוות דעת של רופאים מטעם בית המשפט, שעיינו במסמכים הרפואיים שלו, אמרו שהם לא רואים סימנים לכך שמצבו הקוגניטיבי לא היה תקין.
השופט ברינגר חתם את פסק הדין: "בנסיבותיו של תיק זה, כאשר מערכת היחסים של המנוח עם משפחתו הייתה כה גרועה וכאשר היחידים שהתנדבו לעזור לו הם התובע ונתבע 1 (שני חבריו), היה זה טבעי שרצונו של המנוח היה להוריש להם את רכושו, גם אם עזרתם למנוח לא הייתה נטולת אינטרסים".
עורך הדין בעז קראוס, מומחה לדיני צוואות, שמייצג את אחד מהיורשים, אמר: "מדובר בפסק דין הוגן וצודק - לא ייתכן שבני משפחה שהיו מנוכרים למנוח יבואו ויטענו טענות שהן עורבא פרח, בדבר השפעה בלתי הוגנת". עוד אמר קראוס: "בסופו של היום היה מדובר בקשר חברי – היורש לא היה מטפל או אפוטרופוס של המנוח, והעובדה שתפקד כחבר נאמן עומדת לזכותו ולא לחובתו".