מערכת החינוך הישראלית סובלת מתת תקצוב עמוק: מערכת החינוך בישראל חסרים 36 מיליארד שקל כל שנה על מנת להגיע לממוצע ה-OECD, וישראל מוציאה על כל תלמיד בשנה כ-2,000 דולר פחות ממדינות ה-OECD. כך על פי מחקר חדש של פורום ארלוזרוב. הבור התקציבי המתמשך והכרוני הזה, מתבטא בהוצאה ציבורית נמוכה לתלמיד, בהיעדר מסגרות חינוכיות לגיל הרך (גילי אפס עד שלוש, ובעיקר באי-שוויון גבוה במימון ובתוצאות.
המשמעות של הפער התקציבי בין ישראל למדינות המפותחות, פוגע בראש ובראשונה בהישגי התלמידים: במבחני פיזה הבינלאומיים הבודקים קריאה, מדעים ומתמטיקה ונערכים על ידי מנהל החינוך של ה-OECD, ציוני תלמידי ישראל נמוכים יחסית לממוצע מדינות ה-OECD, וממקמים אותה בתחתית הדירוג.
בנוסף, אחוז התלמידים בישראל עם יכולות חלשות במיוחד בקריאה, מדעים ומתמטיקה הוא גבוה מאוד בהשוואה למדינות ה-OECD. בשנת 2022, ל-21.3% מהתלמידים בני ה-15 היו חוסרים מהותיים ביכולת הקריאה, שלא אפשרו להם להתמודד עם טקסטים בסיסיים, כמו גם חוסר יכולת להתמודד עם בעיות מתמטיות שאינן תרגילי חשבון מפורשים.
המחקר של פורום ארלוזורוב שערך ד"ר אייל בר חיים, הפערים במתמטיקה בין תלמידים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, למעמד חברתי-כלכלי נמוך, קיצוניים בהשוואה לרובן המוחלט של מדינות ה-OECD. "מערכת החינוך הישראלית היא אוניברסלית, כלומר משרתת את כלל ילדי ישראל מתוקף חוק", מסביר עמית בן-צור, מנכ"ל פורום ארלוזורוב, "אבל תת-התקצוב של המערכת, והמחסור באלפי מורים, מחייבים הורים רבים לממן מכיסם שיעורים פרטיים. אז הפערים בין אלו שיש להם יכולות כלכליות לבין אלו שאין להם מתעצם עוד יותר".
המחקר מגלה שמכל מדינות ה-OECD, רק בסלובקיה הפער בין הרבעון הכלכלי העליון לבין הרבעון הכלכלי התחתון, גבוה מהפער בישראל. "המשאבים שעומדים לרשות מערכת החינוך אינם מאפשרים לה לצמצם את אי-השוויון בהישגים בין ילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך לילדים מרקע חברתי-כלכלי גבוה", אומר בן-צור.
האוכלוסייה בישראל מתאפיינת בשיעור גבוה של צעירים (בני 19-5) בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD. לכן, גם כשבוחנים את ההוצאה הציבורית לתלמיד על חינוך, לצד ההוצאה הציבורית הכוללת על חינוך – ישראל נמצאת בתחתית הרשימה. היא קרובה למדינות כמו ליטא, לטביה והונגריה, ורחוקה מאוד ממדינות כמו נורווגיה, בלגיה וקנדה.
על פי המחקר, על מנת לצמצם את הפערים בתקצוב לכל תלמיד מול מדינות ה-OECD, בשלב הראשון יש להגדיל את ההוצאה הציבורית על חינוך בכ-19 מיליארד שקל בצורה הדרגתית, בתוכנית רב-שנתית. "מערכת החינוך יכולה להיות כלי חשוב במלחמה באי-השוויון ההולך וגדל בישראל, בפרט בקרב אוכלוסיות מוחלשות", אומר ד"ר אייל בר חיים. "לאחר צמצום הפער בצורה ניכרת בתחילת העשור הקודם, היא עדיין סובלת מתת-תקצוב עמוק ופערים חברתיים הולכים וגדלים. המיקוד שלנו במחקר הנוכחי, בפער בהוצאה הציבורית לתלמיד ובמחסור במסגרות חינוך לגיל הרך, מדגיש את הצורך הדחוף בהשקעה נוספת. כדי לסגור את הפער, מערכת החינוך זקוקה ל-36 מיליארד שקל נוספים. טיפול בסוגיות אלה הוא קריטי להבטחת חינוך איכותי לכל ילד וילדה בישראל".