עשרות משפחות מעוטף עזה, הרגישו אתמול (שלישי), שהן הופקרו פעם נוספת. מתווה הפיצוי של מינהלת תקומה, שמציעים לאותן משפחות שחוששות לחזור הבייתה, מתווה לו חיכו חודשים, הוא מופע מביש לטענתן, וכזה שהתושבים לא באמת יכולים לממש. הדרישות בו הן כל כך מופרכות, שנראה כאילו בתקומה פשוט רוצים שכולם ישובו לעוטף וזהו.
המתווה מיועד למשפחות מהקיבוצים והיישובים שנמצאים במרחק של עד 4 ק"מ מהגבול עם עזה, אשר אמורות לחזור לביתם ב- 15.8, אך חוששות ומבקשות עוד שנה של שיקום מהטראומה הנוראה שעברו. המשפחות הודיעו שהן אינן מסוגלות לשוב לאזור מלחמה פעיל, ולטראומה הנוראית שעדיין חרוטה אצלן היטב: מראות המחבלים המסתובבים בשבילי הקיבוץ, רוצחים, שורפים וחוטפים. מראה ערימות הגופות שראו בכניסה, ולא הצליחו להסתיר מעיני הילדים, לא יוצא להם מהראש. לטענת המשפחות, הן זקוקות לשיקום של לפחות שנה, שבסופה יחליטו אם הם מסוגלים לחזור הביתה.
לפני כחצי שנה פנו נציגי המשפחות לתקומה והודיעו כי הן אינן מסוגלות לשוב לביתן וביקשו עזרה בשכר דירה והצטיידות. יו"ר המנהלת , משה אדרי, הבטיח אז שאף משפחה לא תישאר לבד. "נעזור ונתמוך, אין דאגה". אך כיום, חצי שנה אחרי, המשפחות מאוכזבות וזועמות גם מדרישת המדינה שישובו לבתיהם עד ה-15.8, וגם ממתווה הסיוע של המנהלת עבור אלה שלא מוכנים לחזור, לאחר שגילו שהעזרה שביקשו מתקומה אמנם ניתנת, אבל עם המון תנאים.
על פי המתווה, יוכלו תושבי העוטף לקבל סיוע בשכר דירה לפי חוזה שכירות. אלא שהמתווה דורש שהמשפחות ישיבו עשרה אחוז מהסכום שיינתן להן, ובמקביל, אסור להן להשכיר את הבית שלהן. כמו כן, החל מינואר 2025, תושבים לא יהיו זכאים יותר להטבות מס הניתנות ליישובי ספר, מכיוון שלא ייחשבו תושבי העוטף. מצד שני, הם כן יאלצו להמשיך לשלם מיסים, ארנונה ומשכנתא על ביתם הריק. כך, הכסף שניתן להם, נלקח למעשה בחזרה.
הגבלה נוספת מוטלת על הילדים, שעל פי המתווה אסור להם ללמוד בבית הספר האזורי של המועצה שבשטחה הם התגוררו. בנוסף, המתווה חל רק מגיל 26 ומעלה. העזרה הניתנת על פיו תיפסק בסוף יוני 2025, אפילו פחות מתקופת חוזה שכירות לשנה. אבל התנאי הכי מופרך של תקומה, הוא שמשפחה שמבקשת להסתייע בשכר הדירה, חייבת להיות מטופלת ברווחה. כמו כן, ייאלצו המשפחות לעבור בוועדת תמיכות מיוחדת שאמורה לאשר עבורן את המתווה, כלומר, לא כל הבקשות יאושרו.
תושבי העוטף קיבלו את המתווה ממש רגע לפני שתמה תקופת הפינוי שלהם, מה שלא מותיר להם הרבה ברירות. "המתווה יצא בדקה ה-90 לפני עזיבת המלונות בכוונה, שלא נוכל להלין עליו", אומר ג', תושב אחד הקיבוצים.
לא מוכנים לחזור כל עוד יש מלחמה
"זו בושה וחרפה. אני לא מבינה איך המועצה לא גינתה את המתווה ולא עומדת יחד עם התושבים שלה", כועסת אפרת קימחי, תושבת קיבוץ מפלסים, שהיה הקיבוץ הראשון שהוביל את המאבק להארכת השהות במלונות לתושבי העוטף. "גם ישללו ממני את כל הזכויות שלי, גם אמשיך לשלם משכנתא על בית ריק, וגם מס על סכום כסף אומלל שהמדינה תיתן לי שלא מכסה אפילו את השכירות? יד אחת נותנת ויד אחרת לוקחת את מה שנתנו, על מי פה עובדים בדיוק?".
על לחזור הביתה, אין מה לדבר. "נזרקנו מהבית ברגע כי היו אצלינו מחבלים, יש עדיין מלחמה, אנחנו לא מוכנים לחזור כל עוד יש מלחמה, הילדים שלנו בטראומה, והמדינה לא תעזור לנו? אפילו את הבית שלנו אי אפשר להשכיר כרגע, מה זו החוצפה הזו?", ממשיכה קימחי. "עשרה חודשים אנחנו זרוקים במלונות, לא יכולים לצייר לילדים שלנו תמונת עתיד שפויה וברורה, לא יכולים לאפשר להם מציאות חיים של ביטחון ובטיחות כמו לשאר ילדי ישראל".
תחושות קשות מאוד.
"להגיד לנו לחתום על הסכם כזה תוך 14 יום זה לרמוס אותנו שוב. זה הסכם שניסח משפטן מנותק. זה פשוט מחדל, ואנחנו מתכוונים לא לשתוק. אנחנו נגיש בג"צ. אף אחד לא יכול להכריח אותנו לחזור לאזור מלחמה מוכה טראומה".
מיקה צורי, 23, גם היא מקיבוץ מפלסים, מסבירה ששוב מפקירים את הצעירים. "אני לא מבינה איך נקבע גיל המינימום 26, וגם, כל השנה הזאת דאגו בעיקר לצורכי משפחות, מה עם הצעירים? אני מתחילה ללמוד בשנה הקרובה, בשבעה באוקטובר גרתי עם ההורים אחרי שחזרתי מדרום אמריקה ולמדתי לפסיכומטרי. עברה שנה שלמה מאז, שנה שבה יצאנו מהבית בלי שאף אחד שאל אותי אם אני רוצה".
מה בעצם מציעים שתעשי?
"לא ברור. אין לי הון עצמי ועבודה מסודרת. ההורים שלי רוצים לחזור לגור בקיבוץ, ואני לא מוכנה לחזור לגור איתם שם כמו שתכננתי ב-6.10, אז לי לא מגיעה עזרה? הזכויות האלו מגיעות לי כמו שהן מגיעות לזוג צעיר עם ילד או לכל תושב אחר".
יש לך רעיון מה עומד מאחורי הגבלת הגיל?
"הכי קל לדחוק את הצעירים לשוליים, כי הם יסתדרו. שוב פעם מפקירים, שוב פעם אף אחד לא מסתכל על הצרכים של כולנו. משאירים אותנו חסרי אונים שבועיים לפני שנגמר הפינוי מהמדינה, והפסקת אש ממש לא נראית באופק".
גם יונתן אביב, חייל משוחרר, לא זכאי לקבל את המתווה. "דווקא אלו שפחות יציבים כלכלית, להם לא נותנים. אין שום עזרה לחיילים שלא מסוגלים לחזור לגור בעוטף".
משפחות יירדו מתחת לקו העוני
אז לאן בדיוק יחזרו תושבים כמו יונתן, שאין להם ברירה? אזור הקיבוצים הקרובים לגבול נחשב לשטח צבאי סגור. התושבים שיחזרו לביתם, ייאלצו לעבור את המחסומים הצבאיים ולהציג בכל פעם תעודת זהות שמבהירה שהם מתגוררים שם. בנוסף, מאחר שהאיזור נטוש למדי, אין כמעט תשתיות – רכבות ואוטובוסים אינם מגיעים, מערכת החינוך אינה עובדת ו"אין אפילו עובד סוציאלי כרגע לקיבוץ, אז לאן רוצים שנחזור בדיוק? הכל עקום", אומרת קימחי.
"כרגע מי שמחליט לקבל את הסיוע לא יהיה זכאי להטבות המס, והמידע יועבר לרשות המיסים", אומרת נירה (שם בדוי), תושבת אחד הקיבוצים במועצה אזורית אשכול. "מיסים וארנונה למועצה נהיה חייבים לשלם, וזה אומר שנאלץ להחזיק בפועל שני בתים. כמשפחה עם שלושה ילדים שכר הדירה שמציעים לנו, סביב 4,500 שקל, הוא מביש. ומה זה אומר לגבי הבית שלנו אם אנחנו לא זכאים להנחות מס? בעצם הסכום שמבקשים על שכר דירה מתקזז עם מה שלוקחים לנו מהטבות המס, אנחנו יוצאים קירחים מכל הכיוונים, פשוט בדיחה על חשבוננו".
אחת הבעיות במתווה, היא גם פירוק הקהילות. תושבים ייאלצו לקחת החלטות קשות. אלה שאין להם ברירה ישובו לביתם, אחרים ינדדו ברחבי הארץ. היישובים שלהם, כבר לא ייראו אותו הדבר.
קימחי ומשפחתה לא מתכוונים לחזור. "נחתום על חוזה שכירות עצמאי לשנה הקרובה, בלית ברירה. אנחנו לוקחים סיכון ומפסידים כלכלית", היא אומרת. "לא כל המשפחות יכולות להרשות את זה לעצמן, ויהיו כאלה שייאלצו לחזור לקיבוץ רק כי אין להם איך לממן שנה מחוץ לאזור. יש אולי משפחות שיירדו מתחת לקו העוני, ייאלצו לחזור לאזור מלחמה, לחיות במצוקה וחרדה, לספוג פגיעות נפשיות שמעלות סיכוי להתאבדויות, לחוות אולי פירוק של משפחות, שגם ככה נמצאות על הקצה אחרי תקופה ארוכה במלונות. פשוט בושה".
תגובת מנהלת תקומה: המתווה נולד מתוך הצרכים והבקשות שעלו ממשפחות בחבל שטרם שבו לביתם ושאין באפשרותן בעת הזאת לחזור, וזקוקות לתקופה נוספת של ריפוי ושיקום, וזאת על אף שאין מניעה ביטחונית או שיקומית לחזור לחבל בישובים אלה.
המנהלת מאפשרת השתתפות בשכר דירה בסכום מכובד למשפחה, ובהשתתפות עצמית מצומצמת בלבד. המתווה מאפשר לאותן משפחות להגיע לביתן ואף מעודד זאת. אין כל מגבלה על השארות בבית הספר האזורי, ומי שישכור דירה מחוץ לחבל וילדיו ילמדו בבית הספר האזורי זכאי להשתתפות בשכר הדירה בהתאם למתווה.
לגבי הטבות המס: בשנת 2024 החליטה רשות המיסים כי תושבי החבל אשר אינם מתגוררים בו עקב המצב, ימשיכו ויקבלו את הטבות המס כתושבי החבל על אף שאינם בחבל. לגבי שנת 2025, הנושא יבחן על ידי רשות המיסים לקראת סוף השנה. בנוסף נקבע במתווה כי משק בית לא ישכיר את ביתו בחבל, מתוך הכוונה שבהיותו חלק מהקהילה, ישוב לקהילה בתום התקופה ובמהלכה יוכל לשמור על זיקה לקהילה, ולאור העובדה שהשתתפות המדינה בתשלום שכר דירה, במקביל לקבלת שכר דירה עבור הדירה, מהווה כפל תשלום.
הסכום המקסימלי נקבע כסיוע בהוצאות שכר דירה ועומד ביחס להסכם שכר הדירה. צעירים יחידים עד גיל 26 לא יחשבו כמשק בית נפרד, ולכן אינם זכאים למתווה. זאת בהתאמה להגדרת זכאים צעירים במתווי סיוע בדיור אחרים של המנהלת.
המתווה תוקשר על ידי המנהלת לתושבים באמצעות רכזי התקומה לתושבים, באמצעות הודעה שהופצה לכלל אמצעי התקשורת ובאמצעות אתר האינטרנט של המנהלת שם הונגש כלל המידע.
תגובת מועצה אזורית שער הנגב: המתווה מציע סבסוד בשכר דירה למשפחות שמבקשות להשאר מחוץ לאזור החל מה-15.8. משפחה שבוחרת להישאר מחוץ לאזור עוטף עזה, הלכה למעשה איננה מתגוררת בישוב מזכה, ועל פי הקריטריונים של מדינת ישראל איננה זכאית להנחה במס. לעניין ההשתתפות של המשפחות ב10%, מדובר במנגנון שנועד למנוע ניצול של המתווה לצרכים אחרים ממה שמטרתו, והיא לסייע למשפחות ביישובי עוטף עזה להתמודד עם החזרה הביתה בזמנן שלהן. בכל מקרה, שני הסעיפים הללו אינם בתחום האחריות של מועצה אזורית שער הנגב.