שוויץ תמיד הייתה אחת המדינות המיוחסות בעולם. היא בין המדינות הקטנות באירופה, אבל אחת העשירות שבהן. היא נחשבת למדינה עם איכות חיים מהטובות בעולם, וזה לא רק הקרירות והשקט, הנימוס המופלג, הנופים החלומיים והעובדה שהיא מעדיפה להישאר ניטרלית במלחמות – שווייץ נחשבת לגן עדן לעשירי העולם והיא גם מקום מושבת של המספר הגבוה ביותר של מיליארדים.
ההערכות הן כי שוויץ מאכלסת 110 מיליארדרים – אחד לכל 80 אלף תושבים. ההון המצרפי שלהם עומד על 338 מיליארד דולר, יותר מאשר בהוט ספוטס אחרים של האולטרה עשירים כמו סעודיה, סינגפור ואפילו איחוד האמירויות. ביחס לגודל האוכלוסייה שווייץ נמצאת במקום השלישי מבחינת מיליארדרים לנפש – אחרי לוכסמבורג והונג קונג. 22 מ־500 האנשים העשירים ביותר בעולם מתגוררים בשוויץ, הם פשוט עושים הרבה פחות רעש.
אבל לא רק מיליארדרים – בשווייץ יש הכי הרבה מיליונרים. אחד מכל שבעה שוויצרים הוא מיליונר, והשווי החציוני של אזרחי שווייץ הוא 700 אלף דולר, יותר מאשר בארה"ב ובהונג קונג.
מה הופך את המדינה הקטנה בלב אירופה לחממה של עשירים? מדוע הם ממשיכים ונוהרים לשם? "חלוקת העושר בשוויץ נותרה יציבה באופן יחסי במשך הרבה עשורים", אומר פלוריאן שאואר, כלכלן מאוניברסיטת ציריך ל-CNBC. "לאדם הממוצע בשוויץ יש יותר מאשר לאדם כזה בכל מדינה אחרת. זה כמובן לא אומר שאין גם עניים במדינה".
שוויץ נחשבת לאחת המדינות היציבות בעולם מבחינה פוליטית, עם מוניטין ארוך שנים של ניטראליות מבחינה פוליטית. מבחינת בעלי הון, זה אומר הכל – הם יכולים להיות בטוחים שהנכסים שלהם יהיו בטוחים משינוי דרמטי של ההנהגה ולא יהיו נתונים לגחמות של בעלי אינטרסים ושינויים פתאומיים במדיניות הפיננסית. המערכות הציבוריות במדינה מתפקדות היטב, הכלכלה יציבה והפרנק השוויצרי איתן. "אנחנו לא צריכים לחשוש מירידת ערך המטבע שלנו, זה כמובן קשור ליציבות הפוליטית שלנו ולחוזק של המוסדות במדינה", אומר שאואר.
הבנקים נאלצו לשנות את המודל העסקי שלהם
אחד האלמנטים המאוד אטרקטיביים במדינה, היא שיטת המיסוי – המדינה לא רק משיתה מס נמוך למדי על תושביה, 24% בלבד לעומת עד 50% מס במדינות השכנות,
היא גם אטרקטיבית למדי עבור חברות ותאגידית, מה שמעניק לה יתרון משמעותי. "האספקט של המיסוי הוא חלק אחד במשוואה. זה אופי המס שחשוב פה", ממשיך שאואר. "ההכנסה של רוב בעלי ההון הם לא מעבודה, אלא מנכסים שלהם או מהשקעות בשוק ההון. בשווייץ אין מס על רווחי הון, מה שכמובן הופך אותה למאוד אטרקטיבי עבור בעלי הון שכאלה".
מס מפתיע שדווקא יש בשוויץ הוא מס עושר – שממסה למעשה את העשירים ביותר. אבל המס הזה נמוך במיוחד – בין 0.1-1.1 אחוז מס – ועל כן הוא לא באמת מרתיע את העשירים. חברות מקומיות מציעות לעשירים ביותר תכנון מס שמותיר את מירב הכסף בידיהם.
אלמנט נוסף שמוסיף לאטרקטיביות הוא מערכת הבנקאות השוויצרית – שנהנית ממוניטין מרשים לאורך המאה ה-20 וה-21 כבעלת פרטיות, דיסקרטיות ואנונימיות. בהחלט משהו שקורץ לבעלי הון. הבנקים השוויצרים לא חפים מטעויות, וחלק מהם גם ספגו פגיעות קשות במשבר הפיננסי של 2008, מה שהכריח את המערכת לבצע ניקוי אורוות ולדרוש שקיפות גבוהה יותר מלקוחותיה, ועדיין – היא הצליחה לשמר את הסטטוס שלה ולהמשיך להיות מרכז עולמי לניהול הון. "זה מה שהבנקים השוויצרים עשו במשך שנים – ניהלו את ההון של הלקוחות בצורה כזו שהם יוכלו להתחמק מתשלום מיסים", אומר שאואר. "הם הלכו ועזבו את המודל הזה לאחר שהרגולציות הבינלאומיות הפכו יותר נוקשות".
המדינה מבינה שלהתאים את עצמה רק לאולטרה עשירים היא לא דרך פעולה, ועושים שם ניסיונות להיות אטרקטיביים עבור אוכלוסייה רחבה יותר, צעירה יותר. "המערכת הסוציאלית, חוקי העבודה, מערכת החינוך – כולם עובדים כדי שגם לאלה שהם פחות בעלי אמצעים יהיו חיים נוחים מאוד", מסביר שאואר. "המבנה הסוציאלי פה, שמאפשר לאנשים שלא מרוויחים כל כך הרבה עדיין לחיות טוב, זה אלמנט מפתח בחברה השוויצרית".