יש לכם סכום כסף נזיל, של מאה אלף שקל או יותר, לו תידרשו בעוד שנה או שנתיים. כיצד תשקיעו אותו? בזמן שבהשקעות לטווח ארוך נראה שהתמונה ברורה יחסית וההתלבטות היא בין תשואה טובה לתשואה טובה עוד יותר, השקעות לטווחים קצרים יותר עלולות להתגלות כמלכודת של ממש.
שוק המניות, שבינתיים מציג בוול סטריט תשואות דו־ספרתיות ובארץ עליות נאות, יכול לשנות כיוון ברגע. ונסיונות השקעה עלולים להרגיש לפעמים יותר כמו הימורים. גלובס התייעץ עם מומחים מבתי השקעות ובנקים בניסיון להבין איך בונים תיק השקעות לטווח קצר? ממה צריך להיזהר? ואיזה הטבות מס חשוב להכיר לפני שמתחילים להשקיע?
גיל דותן, מנהל מחלקת הפרימיום באי.בי.אי ניהול תיקים, סבור כי פרק זמן קצר מותיר למשקיע אפשרות מוחשית אחת: תיק סולידי ביותר, שיורכב מפיקדון בנקאי או לחלופין השקעה בקרן נאמנות כספית, שמשקיעה בפקדונות, אג"ח חברות בדירוג גבוה ואג"ח ממשלתיות.
זאב סולומון מנהל חטיבת השכירים בחברת התכנון הפיננסי ארבע עונות, מסכים וטוען כי ללקוח עם עד חצי מיליון שקל, "שמתלבט כיצד להשקיע אותו לפרק זמן של שנתיים, כדאי לשמור על רמת סיכון נמוכה או מוגבלת".
סולומון מסביר שבתיק סולידי לפרק זמן קצר המטרה היא לשאוף לרשום תשואה שהיא קצת יותר מהריבית שניתן להשיג עבור פיקדון קצר מועד (פק"מ) בבנק, שעומדת כיום בממוצע על כ־4% בשנה. גיוון התיק עם השקעות אחרות צריך להעשות לדבריו "ברמת סיכון נמוכה כך שאם תהיה פגיעה היא תהיה מינורית".
לכל היותר 10% במניות - ורק במדדים
לדברי סולומון מארבע עונות, מי שעדיין רוצה רכיב מנייתי, צריך להחשף אליו דרך השקעה במדדים ולא במניות בודדות. "ללקוח כזה הייתי בונה תיק השקעות שהוא שילוב של קרנות נאמנות כספיות, החזקה קטנה באג"ח ממשלתיות ועד 10% במניות", הוא מסביר.
"את הרכיב המנייתי באותו תיק הייתי מחלק באמצעות תעודות סל, בין מדד S&P 500 האמריקאי ומוצרים עוקבים אחרי מדדי מניות בישראל וקצת באירופה. היתרון בהשקעה במדד מול מניה בודדת הוא שאם מתרחש אירוע שלילי - המדד יורד בשיעור מתון יותר".
לראייה ניתן לציין שלמרות השנה המטלטלת שעוברת עלינו בארץ, מדד ת"א 35 (מדד הדגל של הבורסה המקומית), רשם מתחילת המלחמה באוקטובר עלייה נאה של 17%. מי שהצמיד את כספו באותה תקופה למדד S&P 500, כפי שעשו לא מעט ישראלים, ראה בתקופה זו זינוק חד עו יותר של 26%.
קרן כספית או מק"מ של בנק ישראל
תיק קצר טווח מאלץ כאמור לדברי המומחים את המשקיע להיצמד לאפיקים סולידיים. אבל אם עד לפני שנתיים וחצי, הריבית היתה אפסית ובאפיקים הסולידיים לא היתה כמעט משמעות לנעילת כסף לשנתיים. היום, לאחר הזינוק בריבית, יש מה לעשות והרבה.
אחת החלופות לפיקדון הבנקאי היא הקרן הכספית - הנצמדת ככל הניתן לריבית בנק ישראל, משום שהיא לוקחת את כספי החוסכים ומפקידה אותם בעצמה במכשירים סולידיים שונים נושאי ריבית (פקדונות, מק"מים, אג"ח בדירוג גבוה וניירות ערך מסחריים). כשריבית בנק ישראל עומדת כיום על רמה גבוהה של 4.5%, קרנות הנאמנות הכספיות רשמו ב־12 החודשים האחרונים תשואה של 4.39% עד 4.53%, לא רע בכלל.
לקרן הכספית יתרון ברור אחד: ניתן לפדות אותה כל יום, כלומר לא צריך "לשבור" אותה כמו פקדון נעול בבנק לתקופת זמן. החסרון הוא שברגע שבנק ישראל יתחיל להוריד את הריבית, הריבית שתעניק הקרן הכספית תלך ותישחק בהתאמה.
חלופת השקעה סולידית אחרת היא מלווה קצר מועד (מק"מ) שניתן לרכוש מדי יום בבורסה. מדובר בנייר ערך שמנפיק בנק ישראל מדי חודש לתקופה של שנה והוא מעניק כיום תשואה ברוטו של 4.28%. גם את המק"מ ניתן למכור מדי יום בבורסה, ולכן הוא נזיל יחסית. אך מחירו תלוי במידה מסוימת בתנודות השוק. מי שימתין את כל התקופה צפוי לקבל בחשבון הבנק שלו, את התשואה האמורה בתחילת תקופת ההשקעה.
שוק האג"ח מציע חלופות נוספות
שוק אגרות החוב הממשלתיות גם בארץ וגם בחו"ל, ולמעשה גם האג"ח הקונצרניות של החברות הגדולות במשק בדירוגי אשראי גבוהים, מציע כיום תשואות מפתות שלא נראו שנים ארוכות. דותן מאי.בי.אי מסביר כי שוק זה, "מעניק תשואה מאוד גבוהה מבלי להיכנס להרפתקאות או פינות".
אג"ח שמנפיקה ממשלת ישראל בריבית קבועה לפירעון בעוד פחות משנתיים, בפברואר 2026, מעניקה תשואה לפדיון שנתית (ברוטו) של 4.3% - דומה לקרן כספית ובדרגת ביטחון גבוהה יותר.
לעומתה, אג"ח ממשלתית לתקופה של 10 שנים מציעה תשואה שנתית גבוהה יותר של מעל ל־5%, אבל היא תנודתית יותר ולכן מסוכנת יותר וממילא חורגת מאורך חיי תיק ההשקעות המוצע.
מה האפשרויות למי שלא יכול בלי מניות?
ויש משקיעים נועזים יותר, שאמנם רוצים לנעול את הכסף שלהם לתקופה קצרה, אך עדיין מוכנים לקחת סיכון גדול יותר על שוק המניות בתקווה לפרוץ את תקרת התשואה החד־ספרתית בשוק הסולידי. להם ממליץ סולומון מארבע עונות לבנות תיק שמורכב מ־70% באפיקים סולידיים: 30% בקרנות נאמנות כספיות, 20% באג"ח קונצרניות ועוד 20% באג"ח בחו"ל. ואת היתרה (30%) להצמיד למדדי מניות שונים.
לדבריו, ישראל צריכה להוות כ־30% מהרכיב המנייתי והיתרה צריכה להתחלק בין מדד S&P 500, מדדי מניות באירופה ומדד המניות העולמי (MSCI World). הסיבה לחשיפה המועטה לישראל לדברי סולומון, היא שהשוק הישראלי "מתומחר כיום במחיר זול ביחס לשוק האמריקאי, אבל הוא גם יותר מסוכן ולכן בתור משקיע סולידי לא הייתי מחפש הרפתקאות".
אל תפספסו קיזוז הפסדים לצורכי מס
בין אם מדובר בהשקעה במניות ובין אם בהשקעות סולידיות, מרכיב המס הוא אחד השיקולים המרכזיים כשבוחרים אפיק השקעה. בכל הנוגע להשקעה במניות, יש לזכור כי השקעה הפסדית היא לא בהכרח בשורה רעה. בישראל מס רווחי הון עומד על 25% (לפני מס יסף), אך ניתן לקזז מחובות המס השקעות הפסדיות. הפסד הוני ניתן בקיזוז כנגד רווח הוני. ברוב המקרים ניתן לבצע קיזוז הון גם כנגד דיבידנדים, רווחים בגין ריביות אג"ח - ומכירת דירה.
מגנון ניכוי המס בנוי כך שניתן לקזז הפסד מתשלום מס על רווחים רק אם ההפסד נוצר לפני הרווח. כדי לנקות את המס על רווחי הון, על משקיעים לבצע פעולה אקטיבית ולהגיש בדוח השנתי בקשה לקיזוז הפסדים.
כשמדובר בהשקעות סולידיות, כדאי לשים לב לאינפלציה. למשל בקרן כספית, מוטל מס רווחי הון (25%) רק על הרווח הריאלי, כלומר התשואה בניכוי האינפלציה. מדובר ביתרון משמעותי נוסף של קרן כספית על פני פיקדון, שאמנם נהנה ממס רווחי הון נמוך יותר, של 15%, אך המיסוי הוא על הרווח הנומינלי.
כך, לדוגמה פיקדון של 100 אלף שקל שהעניק תשואה של 4.5% בשנה, או 4,500 שקל, ימוסה על כל הסכום (15%) - כלומר 675 שקל. מנגד, בקרן כספית בה הושקעה סכום דומה, שרשמה תשואה של 4.5% כשהאינפלציה עמדה על 2.8%, ייגבה מס של 25% על ההפרש כלומר על 1.7% (1,700 שקל בדוגמה). כך שישולם מס נמוך יותר של 425 שקל.
השוואת עמלות: חיסכון גדול למתאמצים
ועוד טיפ של המומחים: בעת בניית תיק השקעות, מומלץ לבקר באתר הבורסה לניירות ערך שם יש מחשבון עמלות מסחר. ההפרשים בין הגופים השונים עשויים להיות משמעותיים ומי שמתאמץ ופותח חשבון השקעות פרטי בבית השקעות, או מתמקח עם הבנק, יכול כך להקטין דרמטית את העמלות, למשל על דמי ניהול ניירות ערך. בית ההשקעות הזול ביותר יגבה עמלה של 7 שקלים בשנה בתיק של 100 אלף שקל בעוד שהבנק היקר ביותר יגבה 480 שקל על אותו תיק בדיוק. חסכון גדול למתאמצים.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר גלובס