"יש לי שבע מכוניות בחצר, כולן אספנות, אני אוהב שזה בתוך הבית, ככה אני כל הזמן רואה אותן", מספר יוני, שגר בחברתם של שבעה רכבי אלפא רומיאו קלסיים. ראובן אוהב כל כך את האוטו שלו שאפילו ביום החתונה, כך מספרים חבריו, "הוא דחף את אשתו עם שמלת המלמלה לתוך הרכב". והחברים ממשיכים להדגים את רמת ההתמכרות של מאיר לוי למכוניות: "יש לו הרגל מגונה, הוא מסניף מצתים - לפי הריח של המצת הוא קובע מה המצב של המנוע".
יוני, ראובן ומאיר הם חברים ב"מועדון אלפא רומיאו קלאסיק" הישראלי, קבוצת חובבי מותג הרכב הגדולה בישראל. במועדון חברים יותר מאלף גברים ונשים, לכולם מכונית אלפא רומיאו אחת לפחות, והם קוראים לעצמם "האלפיסטים".
"יש לנו במשפחה 11 רכבים, בשימוש משפחתי", מספר ראובן זומר, מייסד המועדון. "את המועדון הקמתי ב-2010 עם קבוצת חברים שותפים לתחביב הזה של אלפא רומיאו קלסיות. ההגדרה הייתה פחות או יותר רכבי אספנות, רכבים בני 30 שנה ומעלה. התחלנו לעשות מפגשים שבועיים וזה הלך וגדל, ואחרי שנה בעלי האלפות החדישות יותר ביקשו גם הם להצטרף".
14 שנה לאחר מכן ובמועדון כבר יש 1,109 חברים וכ-1,300 רכבים. החברים בכל הגילים – החל מצעירים לפני השירות הצבאי שרק קנו את האלפא הראשונה שלהם וכלה באנשים בגיל הזהב שהספיקו לצבור קילומטרז' נכבד, תרתי משמע.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
כבר 22 שנה, הרבה לפני שהחליטו להקים את המועדון, נפגשים 18 מנהלי הקבוצה - או כמו שהם קוראים לעצמם, "הפרלמנט" - מדי יום שני בערב. שם הם מדברים על החיים, על האלפות ועל מה שביניהם. כולם, ללא יוצא מן הכלל, לובשים פריטים המעידים עליהם שהם חובבי אלפות מושבעים. הצנועים שבהם מסתפקים במחזיק מפתחות או בשרשרת ועליה סמל הקבוצה, בעוד שי ו' וניר באו למפגשים לבושים מכף רגל ועד ראש במרצ'נדייז של מותג הרכב. כשאני מתעניינת אם גם לשאר החברים יש פריטי לבוש של אלפא, מיד הם מנסים לחמם את האווירה: "הוא, מאיר, יש לו גם תחתונים. מאיר, תראה לה את התחתונים".
"שני דברים קשורים לאוטו הזה. אחת – אתה נכנס לאוטו ואתה מחייך. שתיים – כשאתה יוצא מהאוטו ומתחיל ללכת, אתה מסתובב אחורה ומסתכל עליו"
"תלכי לשיננית לפני כן"
"זה רכב די מפחיד", מנסה יוני לתאר את האופן הפרוע שבו הם נוהגים במכונית. ושי ו' מבקש: "לפני שאת מצטרפת לנסיעה איתנו תחזקי סתימות, תלכי לשיננית לפני כן". "ברכבים הרגילים יש כל כך הרבה בקרות שאתה לא באמת נוהג בהם", מסביר יוני. "אתה חושב שאתה נוהג, אבל לא באמת, האלקטרוניקה עושה הכול. זה מה שכיף באלפא, כשאתה נוהג אתה מרגיש את האוטו ולומד לשלוט בו. אשתי נגיד גם אוהבת את האלפות, זורמת על הרכבים שיש לי בחצר ומוצאת לי כל מיני אירועים באיטליה לנסוע", הוא מספר על התצוגה המפוארת שיש לו בתוך הבית.
"היא חייבת להבין את גודל הטירוף", הם מנסים להסביר.
למה דווקא המועדון הזה שורד בעוד מועדונים אחרים של רכבי יוקרה לא?
שי ו': "אמרת 'רכבי יוקרה'. אלפא רומיאו הוא מותג שהוא לא בהכרח רכב יוקרה. אנשים שמעניינת אותם היוקרה שברכב, היום הם קונים רכב כזה ומחר יקנו רכב אחר. פה לכל אחד מאיתנו יש יותר משלוש אלפות, לא צריך לנקוב במספרים. אני רואה גם בפייסבוק, מועדונים של אלפא רומיאו זה משהו חזק בכל העולם".
"אלפא רומיאו זה רכב שמצד אחד הוא לא הכי יוקרתי וגם לא עממי", מנסה שי ו' להסביר, "אבל הוא רכב שפונה לקהל יעד מאוד ספציפי: אנשים שאוהבים את המשהו הנוסף באוטו שלהם. זאת אומרת יש לך אוטו שמוביל אותך מנקודה A ל-B, אבל אתה רוצה עוד משהו, והעוד משהו הזה הוא איך שהאוטו נראה, איך שהאוטו נשמע, העיצוב בפנים, הדברים הקטנים, איך שכל דבר מתלבש לך כמו כפפה ליד".
"שני דברים קשורים לאוטו הזה", מחדד ראובן, "אחת – אתה נכנס לאוטו ואתה מחייך. שתיים – כשאתה יוצא מהאוטו ומתחיל ללכת, אתה מסתובב אחורה ומסתכל עליו".
"משפט יפה", מהנהנים כולם בעניים נוצצות.
"נפגשים בכל שישי, זה לא ייאמן"
אלפא רומיאו היא חברת מכוניות איטלקית שנוסדה במילאנו בשנת 1910. החברה ידועה בעיקר בזכות ההיסטוריה הצבעונית והעשירה שלה, שכללה ניצחונות רבים על מסלולי המרוצים בעולם. מכוניותיה בדרך כלל בעלות אופי ספורטיבי ובעלות עיצוב מושך. חלקן עצבו בידי גדולי מעצבי הרכב במאה השנים האחרונות, ובהם שמות איטלקיים שמתגלגלים על הלשון כמו פינינפארינה, זגאטו, ברטונה וג'וג'ארו.
"האלפות של פעם, הקלסיות, בשנות ה-60 וה-70 היה להן צליל אגזוז שונה, לכן כשעברה אלפא בכביש היית יודע. אז ככה זה התחיל אצלי, ובעצם כל המכוניות שאמרתי לעצמי שיום אחד יהיו לי כשהייתי ילד, רכשתי אותן"
בעשרות מדינות בעולם קיימים מועדוני אספנות של אלפא רומיאו, והם שומרים על קשר זה עם זה ומסייעים במציאת חלקי חילוף ובשימור הידע. אבל חברי הפרלמנט מדגישים שהקבוצה הישראלית היא אחת הקבוצות החזקות בעולם. "זה שאנחנו נפגשים בכל שישי זה משהו לא ייאמן. רוב קבוצות האלפא רומיאו בעולם מקיימות כמה מפגשים שנתיים", מסביר ניר. "אנחנו בכל שבוע, זו אינטנסיביות אחרת", מחדד שי ו'.
חברי הקבוצה יוצאים לטיולי משפחות עם הרכבים, כולל נסיעות משותפות לחו"ל, ומארגנים אירועים – מה שהופך אותם לקהילה של ממש, נוסף על השעות הארוכות שהם משקיעים בתחזוקה משותפת ובשיפוצים של הרכבים. לטענתם, המועדון פופולרי כל כך בגלל הפעילויות החברתיות שמאגדות אותם לכדי קהילה. לטעמי, יש משהו ב"ביחד הישראלי" ובחום שהפכו אותם למה שהם היום.
אהבה שהתחילה בילדות
רובם מספרים שהאהבה שלהם לדגם המכונית הזה התחילה כבר בילדות. "זה היה חזק ממני ובגיל שאני אפילו לא זוכר את עצמי", משתף ראובן, מקים המועדון, "תמיד אבא שלי אמר לי שכשהייתי ילד מבחינתי היו רכבי אלפא רומיאו – והיו כל השאר. והאלפות של פעם, הקלסיות, בשנות ה-60 וה-70, היה להן צליל אגזוז שונה משל רכבים אחרים. לכן כשעברה אלפא בכביש תמיד היית יודע שזו אלפא לעומת כל השאר. אז ככה זה התחיל אצלי, ובעצם כל המכוניות שאמרתי לעצמי שיום אחד יהיו לי כשהייתי ילד, רכשתי אותן לאט-לאט, והיום יש לי אוסף של רכבים".
חברי הפרלמנט מספרים שבצעירותם, לכולם היו בחדר פוסטרים של אלפא רומיאו. "אני חלמתי על המכוניות ולימים קניתי אותן", אומר שי ו'. "אני חלמתי על בחורות", צוחק מאיר לוי. "נו, והשגת אותן?" עוקץ שי ו' בחזרה, וכולם פורצים בצחוק.
"בניגוד למה שרבים חושבים, פעם הרבה מהאלפות הישנות היו עולות גרושים", אומר יוני. "שלא כמוהם אני לא חלמתי על אלפות, הייתי אחרי הצבא וזה היה האוטו הכי זול שמצאתי. ומאז די נדבקתי בג'וק", הוא מודה. "'די נדבקתי' זה אנדרסטייטמנט, יש לך 11 אלפות", צוחק שי ק'.
אף אחד מהיושבים בשולחן לא ציפה שיבוא יום ושוויין של האלפות הקלסיות יזנק כל כך והן יהפכו לסמל סטטוס של ממש. "רק כשאתה נוסע באלפא רומיאו קלסית אתה נדבק בג'וק. לרגעים אתה מרגיש כמו מרצ'לו בסרט 'תחת שמי טוסקנה' ולא כמו יוסי מפתח תקווה. אתה חוזר לתקופה טובה ופשוטה יותר, הרגשה שקיימת אחווה בין האדם למכונה", אומר ראובן.
קרבורטורים במקום טובלרון
התחזוקה של הרכבים היא חלק בלתי נפרד מהעניין. "מה שקורה הוא שהרבה מאוד אנשים עושים פרויקטים של ממש לשפץ את האוטו מההתחלה ועד הסוף. יש פה כמה כאלה. פרויקטים ארוכים מאוד שנמשכים שנים. צריך בשביל זה להביא הרבה חלקים, וזה חלק מההתעסקות. למצוא את הדברים, להשיג אותם. לקחת גרוטאות ולעשות מהן אוטו חדש. ממש גרוטאות ברמה של כלום. זה הרבה זמן" מסביר שי ק'.
יוני: "שלא כמוהם אני לא חלמתי על אלפות, הייתי אחרי הצבא וזה היה האוטו הכי זול שמצאתי. ומאז די נדבקתי בג'וק". שי ק': "'די נדבקתי' זה אנדרסטייטמנט, יש לך 11 אלפות"
"אצלנו חלק בלתי נפרד מהתחביב הוא התחזוקה של המכוניות, זה לא עול. הטו דו ליסט לא נגמר, נמשך עד הפנסיה", ממשיך שי ו' לתאר. "אתה מקלל כשמשהו מתקלקל ברכב, אבל אתה גם נהנה מהתיקון", מסביר יגאל.
"אתה מאתגר את עצמך ובכל פעם שובר תקרת זכוכית חדשה", מוסיף ניר. "גם הידע משותף, באמת עוזרים אחד לשני" מעיד שי ק'. "בואי אראה לך דוגמה", אומר ראובן בעודו שולף את הטלפון ומראה תמונה: "זה אוטו שהיה בתוך לול תרנגולות, והוא פשוט היה מחוסל". "הוא לא היה בלול תרנגולות, הוא לול התרנגולות", מחדד יגאל.
"יש לנו פעמיים בשנה תערוכה של חלפים לאספנות, זה גן עדן בשבילנו, ממש לונה פארק", מתאר מאיר לוי. בעוד שאנשים רגילים חוזרים מחו"ל עם טובלרון, האלפיסטים חוזרים עם קרבורטורים.
"משפץ מנוע בכיור של המטבח"
ומה עם המשפחה? איך הנשים שלכן מגיבות לכמות השעות שאתם משקיעים באלפא?
"הן מבסוטיות שאנחנו לא נמצאים", צוחק מאיר, וראובן ממהר להוסיף: "בואי נגיד ששמעתי את אשתי אומרת לא פעם, 'אני מנסה לחשוב באיזה מקום אני בסדר העדיפויות שלך'". מנגד, יש גם משפחות שלחלוטין חולקות את האובססיה. "אשתו של יגאל לא משחררת לו את הרכב, הוא צריך לבקש ממנה רשות לקחת אותו", משתעשעים החברים.
"כמה זה עולה זו לא שאלה ששואלים. מה שיותר חשוב זה שהאישה לא תדע - ומה שהכי מפחיד זה שכשאתה תמות האישה תמכור את הרכב במחיר שאמרת לה שזה עלה"
ומה יקרה אם הן יציבו אולטימטום: או אני או האלפא?
"אין דבר כזה. הן כולן מבינות שזה חלק מעסקת חבילה. אם הן לא היו מבינות את זה, לא היינו מתחתנים מלכתחילה", מסביר ניר. "אשתו של ראובן צריכה להדליק משואה עם מה שהיא עוברת", אומר שי ו'. "אפילו ביום החתונה הוא דחף את אשתו עם שמלת המלמלה לרכב. מכונית שתי דלתות, דחף אותה בפנים". "הוא גם משפץ מנוע בכיור של המטבח", מחמם יגאל את האווירה.
כשחזרתי לנושא העלויות בועז קפץ לענות: "בואי נעשה סדר. כמה זה עולה זו לא שאלה ששואלים. מה שיותר חשוב זה שהאישה לא תדע - ומה שהכי מפחיד זה שכשאתה תמות האישה תמכור את הרכב במחיר שאמרת לה שזה עלה".
"גם כשאנחנו משפצים את המכוניות אנחנו לא מחשבים כמה זה עולה", אומר שי ק'. "אבל בואי נגיד שדי נחמד שהערך של המכוניות מאוד מאוד עלה. אז אם אתה שם סכום גבוה על האוטו, אתה יודע שאתה לא יוצא פראייר, כי זה כסף שמחכה לך", יגאל מוסיף.
רכבים קלסיים מעצם טבעם כבר לא בייצור, לכן כמותם מוגבלת והביקוש עולה על ההיצע, מסבירים חברי הפרלמנט. "שי קנה את האוטו שלו ב-4,000 שקל, ומכוניות כאלה נמכרו בארץ ב-200–300 אלף שקל", קופץ יגאל ומספר. "כן אבל אני קניתי לפני 30 שנה", מבהיר שי ו' ומוסיף: "ספציפית את הרכב הזה לא קניתי ב-4,000, אבל לא משנה. גם אם קנינו ב-10,000 או ב-15 אלף, היום המכוניות האלה שוות יותר מ-200 אלף". אומנם כוח הקנייה של השקל השתנה במרוצת השנים, אך עדיין ברור שמדובר בעסקה טובה. אבל עבור האלפיסטים האספנות היא לא למטרות רווח. אין להם כוונה למכור את הרכבים, ואם הם עושים זאת, זה רק בשל אילוצים כאלה או אחרים.
"תראי סתם לדוגמה", מספר ראובן. "יש מישהו במועדון שאבא שלו קנה אלפא רומיאו בשנת 73', כשהם עלו לארץ מרומניה. הוא היה אז ילד. עד היום יש להם את המכונית הזו הספציפית. מאז הם הוסיפו עוד הרבה מכוניות, האבא נפטר, והבן ממשיך את המורשת של מכוניות אלפא רומיאו". הסיפור הזה מדגים איך האלפיסטים רואים ברכב הרבה יותר מסמל סטטוס או השקעה. יש ברכבים גם משקע סנטימנטלי שטומן בחובו זיכרונות ילדות וכמיהה לימים פשוטים יותר.
"אני קניתי לפני 30 שנה. ספציפית את הרכב הזה לא קניתי ב-4,000, אבל לא משנה. גם אם קנינו ב-10,000 או ב-15 אלף, היום המכוניות האלה שוות יותר מ-200 אלף"
נוהגת באלפא מגיל 14
ביום שישי במפגש השבועי הנוכחות הייתה גברית ברובה. אחת הנשים היחידות שהיו היא לי ביילין, נכדתו של יוסי ביילין, בת 19 מתל אביב. "אני נהגת מרוצים", היא אומרת. "אבא שלי היה נהג מרוצים, ובגיל 9 באתי איתו למרוץ ואמרתי לו שאני רוצה לנהוג. הוא כמובן אמר שאני צעירה מדי, אבל כמו שאופייני לי לא שחררתי ממנו, עד שבגיל 12 הוא הצמיד לי מאמן נהיגה ובגיל 14 הוצאתי רישיון מרוץ והתחלתי להתחרות על האלפא מיטו שלי".
"עד היום מרימים גבה, זה מעניין לראות אישה שהיא נהגת מרוצים, יש ממש מעט כאלה. פעם כשהייתי מגיעה לפה, הייתי מחזיקה לאבא את היד. היום אני מגיעה גם בלעדיו"
"יש ממש מעט בנות במועדון", מודה ביילין. "כשהייתי קטנה זה הפריע לי יותר, כי תמיד אמרו לי שמדובר בתחום גברי. עד היום מרימים גבה, זה מעניין לראות אישה שהיא נהגת מרוצים, יש ממש מעט כאלה. פעם כשהייתי מגיעה לפה, הייתי מחזיקה לאבא את היד ולוחשת לו את כל השמות של המכוניות. היום אני מגיעה גם בלעדיו".
מועדון בשעת מלחמה
גם המועדון, כמו כל המדינה, ספג מכה קשה בבוקר 7 באוקטובר. שניים מחברי המועדון, בני הזוג נעם שי ודניאל וולדמן, נרצחו בפסטיבל נובה. "כששמעתי בטלוויזיה את השמות שלהם הייתי בהלם טוטלי, זה כל כך כואב, פשוט נורא", נזכר ראובן. "הם אפילו הצטרפו לטיול מאורגן של אלפות שהדרכתי בצפון איטליה. למרות שהם היו צעירים בהרבה משאר הקבוצה, הם השתלבו מצוין. כואב הלב".
"הגענו 33 ג'יפים עם המון המון המון אוכל מכספים שגייסנו ותרומות. אלה היו 30–40 משפחות שפונו מהעוטף, עשינו להן טוב על הנשמה אחרי כל מה שהם עברו"
בתחילת המלחמה התגייסו חברי המועדון בהנהגתו של ראובן למאמץ המלחמה. "מיד אחרי 7 באוקטובר גייסנו משהו כמו 200 איש מהמועדון שיעשו הובלות בשביל חיילים בדרום ומפונים מחבל הארץ הזה, מצפון ומעוטף עזה". במשך יותר משלושה חודשים שינעו האלפיסטים ציוד לכל רחבי הארץ ולגבולות - מחזית הצפון ועד חזית הדרום.
להעלאת המורל, זמן קצר אחרי תחילת המלחמה, רצו האלפיסטים לשמח את תושבי בארי המפונים וארגנו "טיול של אלפות קלסיות לים המלח", מספר ראובן. "עשינו להם תצוגת רכבים, זה היה מאוד יפה וזה היה די בתחילת המלחמה, כשהם היו ממש 'שבורים'. עשינו גם ארוחה במדבר למפוני בארי ולקחנו אותם עם הג'יפים שלנו. הגענו 33 ג'יפים עם המון המון המון אוכל מכספים שגייסנו ותרומות. אלה היו 30–40 משפחות, עשינו להם טוב על הנשמה אחרי כל מה שהם עברו".
אין דרך לייפות את הדברים, אלפא רומיאו נועדה לאנשים שאוהבים לנהוג ולהרגיש את המכונית בכל קילומטר בדרך. זה תחביב יקר, שדורש זמן רב ועבודה רבה ובהחלט לא נועד לכולם. אבל אם חוזרים לשאלה מה מייחד את המועדון הזה ששרד, בניגוד למועדוני רכב אחרים, התשובה תהיה מורכבת משלושה חלקים – רכב טוב, הנהגה טובה ואנשים טובים. ובסופו של דבר, אולי הרכב הוא החלק הכי פחות חשוב במשולש הזה, כי מדובר בחברה טובה ובהנהגה שאוהבות את מה שהן עושות ומאמינות בו. בועז, אחד מחברי "הפרלמנט", היטיב לסכם: "כולנו שרוטים עמוק, חלקנו כבר ברמה של אשפוז בכפייה, אבל בגלל זה אתה מצטרף למועדון. פה אתה מרגיש נורמלי".